כמעט שנה בלי דוחות ארובה: האיגוד דורש מידע, אך עדיין לא עותר לערכאות

איגוד ערים מפרץ חיפה להגנת הסביבה דורש מהמשרד להגנת הסביבה גישה ישירה, מלאה ורציפה למערכות המידע שבהן מרוכזים דיווחי המפעלים. הדרישה הוגשה במסגרת התייחסותו הרשמית של האיגוד לטיוטת ״מדיניות דרישות דיווחי תעשייה״, אך פורסמה במקביל גם כהודעה תקשורתית חריפה, תחת הכותרת: ״אין פיקוח בלי מידע״.

האיגוד מברך על כוונת המשרד להעביר את מערך הדיווח לפורמט דיגיטלי ולצמצם כפילויות, אך מזהיר כי ההתייעלות עלולה ליצור דווקא פער בין הגוף שמחזיק במידע לבין הגוף המקומי הנדרש לפקח על המתרחש במפרץ חיפה.

לפי הודעת האיגוד, אין לו כיום גישה ישירה לפורטל התעשיות ולמערכות הדיווח הממשלתיות. כתוצאה מכך, הוא אינו מקבל באופן שוטף דוחות שנתיים של מפעלים, תוצאות של דיגומים סביבתיים ודוחות הנוגעים לדיגומי ארובות.

הטענה החמורה ביותר מופיעה באמצע ההודעה: דוחות דיגומי ארובות שבוצעו במפעלים שונים במפרץ חיפה והועברו למשרד להגנת הסביבה באופן דיגיטלי בידי מעבדות הדיגום, טרם נמסרו לאיגוד, הממתין להם, לדבריו, קרוב לשנה.

אם הנתון מדויק, מדובר ביותר מתקלה טכנית. איגוד ערים מפרץ חיפה הוא אחד מגופי המקצוע המקומיים המרכזיים האמורים לעקוב אחר השפעתה הסביבתית של התעשייה באזור. מצב שבו תוצאות הדיגום נמצאות בידי הרגולטור הממשלתי, אך אינן זמינות לגוף המקומי, יוצר פיצול בעייתי בין החזקת המידע, סמכויות הפיקוח והאחריות הציבורית.

במסגרת הערותיו לטיוטה דורש האיגוד חיבור ישיר לפורטל התעשיות ולמערכות הרלוונטיות להליכי הרישוי המשולב, לרבות נתוני דיגומי ארובות, דיגום סביבתי וניטור. עד להשלמת החיבור הוא מבקש לשמר את חובת הדיווח הישיר אליו, לאפשר לו גישה למסמכי המקור ולהותיר בתוקף את חובות הדיווח הקבועות בחוקי העזר שלו.

עם זאת, ההודעה מערבבת בין סוגי מידע שונים. דוח שנתי, תוצאה של דיגום ארובה ונתון ניטור המצביע על חריגה אינם מתקבלים באותו קצב ואינם משמשים לאותה מטרה. הדרישה לגישה לכולם עשויה להיות מוצדקת, אך הביטוי ״מידע בזמן אמת״ מתאים בעיקר להתרעות, לאירועים ולנתוני ניטור רציפים, ופחות לדוחות שנתיים או לדגימות המחייבות עיבוד מעבדתי.

סגן וממלא מקום ראש העיר חיפה ויו״ר האיגוד, אביהו האן, אמר כי פיקוח סביבתי אפקטיבי מחייב מידע מלא, מדויק וזמין. לדבריו, האיגוד חייב לקבל בזמן אמת את הנתונים הנוגעים לפעילות המפעלים ולמצב הסביבתי במפרץ, כדי להבטיח שקיפות ויכולת תגובה מיידית.

מנכ״לית האיגוד, ד״ר ליהי שחר ברמן, הדגישה כי האיגוד תומך בדיגיטציה, אך מתנגד למהלך שייצר פערי מידע. לדבריה, כאשר מתגלה אירוע סביבתי, חריגה או נתון המחייב דיווח, יש להעביר את המידע במקביל ובאופן מיידי גם למשרד וגם לאיגוד.

הפרסום נועד ככל הנראה להגביר את הלחץ על המשרד בטרם תאושר המדיניות הסופית. מאחר שמדובר עדיין בטיוטה הנמצאת בהליך גיבוש, האיגוד מנסה בשלב זה להשפיע על תוכנה באמצעות הגשת הערות רשמיות, גיוס תשומת לב ציבורית והצבת מחיר תקשורתי לאפשרות שיישאר מחוץ למערכות המידע.

אלא שהדוחות המעוכבים, לטענת האיגוד, אינם סוגיה עתידית. הם כבר קיימים, הועברו למשרד והמענה עליהם מתעכב קרוב לשנה. בנקודה הזאת מתעוררת שאלה שהודעת האיגוד אינה משיבה עליה: מדוע גוף הטוען כי ללא המידע אינו מסוגל לבצע פיקוח אפקטיבי מסתפק בשלב זה בפרסום דרישה לתקשורת, ואינו מציג לוח זמנים למיצוי הליכים מנהליים או לבחינת צעד משפטי?

ההודעה אינה מפרטת אילו דוחות מעוכבים, לאילו מפעלים הם נוגעים, מתי ביקש אותם האיגוד, מה הייתה תשובת המשרד והאם העיכוב כבר פגע בבדיקה או בפעולת אכיפה מסוימת. גם תגובת המשרד להגנת הסביבה לטענות אינה מופיעה בחומר שפרסם האיגוד.

למהלך התקשורתי יש ערך: הוא מתעד את דרישת האיגוד, מפעיל לחץ על המשרד ומבהיר לציבור היכן, לפי האיגוד, נעצרת שרשרת המידע. אולם הודעה אינה מעניקה הרשאה לפורטל ואינה מעבירה דוח שהתעכב. אם המידע אכן קריטי להגנה על בריאות תושבי מפרץ חיפה, המבחן לא יהיה בעוצמת הכותרת, אלא בצעד הבא ובמועד שבו הנתונים יגיעו סוף־סוף לידי אנשי המקצוע.