הורים ביקשו לבטל הסכם מתנה של דירה בגלל התנהגות מחפירה

זוג הורים נתנו לבנם וכלתו לגור באחת מיחידות הדיור שלהם ואחר כך גם ביחידה השנייה. לאחר זמן מה, הבן וכלתו ביקשו לשפץ את היחידה ולשם כך נזקקו למימון מהבנק, אשר דרש שיציגו לו הסכם מכר לצורך שעבוד הבית להבטחת הלוואה, ולכן נחתם בין הצדדים הסכם פיקטיבי, כך נטען, שנועד רק לצורכי משכנתא לשם שיפוץ הדירה בה התגוררו בני הזוג ברשות ההורים. האב נפטר והאם טענה כי ההסכם אינו הסכם מתנה כי עובדה היא שהסכום שרשום בו לתשלום ($78,000) מעולם לא שולם.

האמא ביקשה לבטל את ההסכם כי הבן התנהג בצורה מחפירה. בית משפט השלום בחיפה קבע כי רק הסעיף שדיבר על התמורה הוא סעיף פיקטיבי (סעיף למראית-עין) אבל המקרקעין מהם ביקשה האם לפנות את הבן ניתנו לו במתנה והיקף המתנה אכן תואם את מה שנרשם אחר כך גם בספרי רישום המקרקעין. המתנה הושלמה עוד בשנת 1994 כאשר נרשמה כדין ולכן לא ניתן בשלב זה לחזור מההתחייבות לתת מתנה אפילו בשל "התנהגות מחפירה" של מקבל המתנה.

כאשר מדובר בהסכם שנחתם רק למראית עין- הוא לרוב בטל. כדי לדעת אם ההסכם נכרת באמת רק למראית-עין בית המשפט מנסה לבדוק מה הייתה כוונת הצדדים בזמן כריתת החוזה ועד כמה הכוונה הזו משתקפת בהסכם. במקרה זה, האם אפילו לא הביאה ראיה לכך שנחתם כאן הסכם למראית עין, אף שניתן היה לעשות זאת באופן פשוט למדי כמו להביא לעדות את עורך הדין שערך את ההסכם ואשר יכול היה לשפוך אור על השתלשלות האירועים בזמן אמת. 

בית המשפט גם לא השתכנע כי הייתה כאן התנהגות מחפירה, על אף שהצדדים הטיחו אחד בשני דברים. כך או כך, לא ניתן להחזיר מתנה לאחר שכבר העסקה הושלמה ברישום. בנוסף, הבן טען כי הוא השקיע בשיפוץ הדירה למעלה ממיליון ₪, כלומר, הוא שינה את מצבו בעקבות ההסכם שנכרת בין הצדדים והסתמך עליו. נקבע, כי מדובר אכן בהסכם מתנה (למעט הסעיף הפיקטיבי של התמורה שמועלם לא הייתה כוונה לדרוש אותו) שיצא אל הפועל בלשכת רישום המקרקעין לאחר חתימות הצדדים על שטר מכר. אי אפשר לבוא ולפסול את ההסכם הזה בדיעבד.

האם ערערה, אולם בית המשפט המחוזי לא קיבל את הערעור. על אף שהרישום בלשכת המקרקעין בוצע כבר בשנת 1994, האם לא נקטה בשום צעד לשינוי הרישום במשך שנים רבות. גם עכשיו, נמנעה כאמור האם מלהביא לעדות את עורך הדין שטיפל ברישום. מעבר לכך, לא מדובר בהתחייבות לעסקה, אלא בעסקה שהושלמה ברישום ואין הצדדים יכולים להתלונן כנגד הרישום שעה שהם עצמם ביצעו אותו והעבירו את הזכויות ובנוסף, אף שנאמרו דברים קשים בין הצדדים, אף אחד לא הביא עדים שיאמתו את גרסותיהם כך שלא בטוח בכלל שהייתה כאן התנהגות מחפירה ממילא.