תמונת מראה לקראת הפלייאוף

מכבי חיפה השיגה בטדי את המקסימום: צברה 3 נקודות קריטיות אבל מצד שני הבינה שוב שהיא רחוקה מלהיות מוכנה לפיניש של העונה. יותר מדי אלתורים, פחות מדי יכולת טבעית מהנה פרט למוחמד אבו-פאני שהראה מה פירוש להיות בכושר הנכון. ההגנה מהווה סיכון לאובדן האליפות, הקישור בינוני, וכשהמוזות של צ'ארון שרי שותקות דין דוד כמעט לא נכנס לפעולה. קצב ההתאוששות של עומר אצילי מהפציעה, יקבע הרבה

זה היה כמו אימון מסכם מצוין לקראת הפלייאוף המתקרב ובא עלינו במוצאי-שבת הקרובה. מצד אחד, יכולת שהבהירה שוב כי מכבי חיפה נמצאת בכושר בינוני ומטה. מצד שני, האלופה גירדה ניצחון מכוער בשיניים. וזו בשורה טובה לקראת הישורת האחרונה.

במילים אחרות, היא גירדה ניצחון מול יריבה שמיקומה קרוב לקו האדם אינו מקרי. לא בטוח שברק בכר היה מרוצה מהיכולת שהפגינה קבוצתו. בהגדרה מדויקת יותר, בטוח שלא היה מרוצה.

אם אפשר לקחת משהו מהמשחק בטדי, זו  הידיעה שעל הצוות המקצועי לעבוד קשה יותר. זו לא מכבי חיפה המבריקה של תחילת העונה, זו לא מכבי חיפה האמיתית. מבחינת ביצועים, היא לא שם. ומדובר לא רק על המשחק בטדי, אלא על כל התקופה האחרונה בכלל. מאז ה-0:6 מול אשדוד, שהפיח אשליות כי מדובר בליגה אחרת, האלופה ירדה מהפסים.  שתי תוצאות התיקו בסמי עופר מול הפועל ירושלים ונוף-הגליל, שגרמו לאובדן 4 נקודות, מול שיפור אצל היריב המיתולוגי מכבי ת"א. ועוד הצעה: אל תקלו ראש בהפועל באר-שבע שעברה שינוי מנטלי מאז התמנה אליניב ברדה כמאמנה, או נכון ליותר עזיבת רוני לוי, למרות תוצאותיו, כשהאוהדים סירבו להתחבר אליו.

מכבי חיפה כבר הפסידה, בסוף החלק הראשון של המילניום להפועל ת"א. אז, אלישע לוי היה המאמן,  ובשיאו, הובילה עם הכניסה לפלייאוף. בסופו של דבר, זה נגמר באליפות אדומה, הפועל ת"א,  עם ערן זהבי בדקה ה-92 בטדי. למי ששכח. כאילו מישהו משלה עצמו שהתסריט לא יכול לחזור על עצמו.

מסקנות? קודם כל עומר אצילי.  גם לפני פציעתו החלה הירוקה לאבד נקודות. ביום שני חזר לשחק, אבל הוא  טרם חזר לעצמו מקצועית. 27 שערים מהבקעותיו ובישוליו, היו סוד הקסם למכבי חיפה נהדרת. רק כניסה מסחררת (האם זה אפשרי?) לכושרו הקודם, תחזיר את חיפה לתהילתה.

פרט לכך, יום עסל ויום באסל, הם לא פתרון להכרעה בפלייאוף. גם אם אתה מוביל ב-4 נקודות (בעצם 5, אם מוסיפים את הפרש השערים), אתה לא יכול לסמוך על יום טוב יותר ופחות. זה פשוט פחות מדי אמין.

יותר ויותר מתקבל הרושם שאפילו ברק בכר, אלוף האלופים, לא מצליח למצוא את הנוסחה הנכונה. קחו את יום שני, למשל: אם לא שלומיאליות או חוסר יכולת מקצועית של שחקני בית"ר, ג'וש כהן היה עלול להוציא שניים-שלושה כדורים מהרשת ולא באשמתו. ההגנה, למרות שלא ספגה, בינונית מאוד. הצבתו של חוסה רודריגז, שחקן שאני מאוד מעריך, כמגן שמאלי מאולתרת ולא טבעית.

מייקל אלפונס עדיין לא הראה שהוא הפתרון, מה גם שעליו להוריד חלודה אחרי ייבושו השנה בקבוצתו צרפתית אמיין מהליגה השנייה. נטע לביא טרם חזר לעצמו כקשר 50-50. אולי כדאי להחזירו לתפקידו המקורי  הקשר  האחורי. עלי מוחמד בירידה. טוב שמוחמד אבו-פאני מצויין, ויש לו מניות גדולות בניצחון. כאשר צ'רון שרי ביום חלש, המוזות שותקות ודין דוד לא מקבל כדורים. בקיצור, בלי שיפור, ובעיקר חזרה להיות מכבי הטבעית והלא מאולתרת, יזרז את האליפות השניה.