"עשית היסטוריה"

כך נאמר בחוף הים בקוסומוי לשליח "כרמליסט" בתאילנד המעביר דיווח בכורה על החודש הראשון לפתיחת האי אחרי פריצת הקורונה, מה שבטוח, גם אם אפשר עדיין להנות, זה לא מה שהיה. אפילו הגרין מנגו והרגאי פאב המפורסמים מושבתים

קוסומוי, בדצמבר.
"עשית היסטוריה",  אמרה האישה המבוגרת שעשתה לי מסאג' על חוף הים בצ'אוונג קוסומוי. האלפים שפקדו את קוסומוי  במרוצת השנים יבינו: עשרות עמדות מסאג' היו בכוננות מוגברת לקראת שכנוע הנופשים, והם באו על שכרם אז, 300 בט תאילנדי המקבילה ל-30 לשקל.

מדוע היסטוריה? מסתבר, וממש לא במפתיע, כי מאז תחילת הקורונה לפני שנתיים, נעלמו העמדות כלא היו, בגלל חוסר דורשים, עם עצירת התיירות באי.

אז זהו, במפתיע קיבלתי אצל המבוגרת תואר לשאת אותו. אם  נוסיף  שאחרי סיום המסאג' נפתחו ארובות השמיים, בשבועיים הגשומים מאז הגעתי, התשלום הצנוע שלי היה היחיד באותו יום.

לא רק בחוף אין מסאג'ים  מסימני ההיכר של תאילנד, אלא לאורך האי כולו. במקום מאות החנויות לצורך המרגיע הזה, נותרו 20, בקושי.

כך איבדו רבבות  את פרנסתן. חלק ניכר מהרבבות  הן מתוצרת חלקים אחרים ורחוקים בתאילנד ובעיקר חבל איסאן.

משם הם מגיעים כדי לשלוח את שכרם למשפחות, כאוהב קוסומי מוצהר, התקשיתי להמתין והתגייסתי להיות בין שפני הניסיון לפתיחת האי. 

ההגדרה "פתיחה" היא האפשרות שנחסמה לפני שנתיים מבנגקוק, ועכשיו אפשרית בתנאים מסוימים. לא מדובר רק על ההקשחות התאילנדיות, עם שמצטיין בדקדקנות, אלא גם בצירוף ההנחיות בישראל.

כך יצא שהצטיידתי באין סוף אישורים, שכל אחד מהם הוא משימה בפני עצמה. למשל, הבדיקות לפני הטיסה בארץ, והבדיקה בתאילנד עצמה. לראייה נלקחתי לבית מלון בבנגקוק, אחרי, שהסיעו, אירחו ובדקו אותי לאחר הנחיתה תמורת 5700 באט המקבילים לקרוב ל-600 שקל. נאלצתי להסתגר בחדרי המלון עד למחרת בבוקר עם קבלת תוצאות הבדיקה ששיחררה אותי לחופשי.

המסמך החשוב ביותר, כאילו שהאחרים פחות נחשבים ואוי למי שיאבד אחד, הוא thailand pass עם ברקוד גדול, הדרכון הספציפי לתקופת הקורונה.

רק ביום השני הורשיתי לטוס לקוסומוי, מספר המגיעים, התברר, מקביל למספר העסקים.

לא נעים לראות אי נטוש. תשכחו בינתיים מהמועדונים הגדולים

ב22:00 בלילה התנועה מצטמצמת עד למינימום והתיירים חוזרים למלונותיהם. נהגי המוניות שעשו קופה בימי הזוהר,  200 בט על מעט דרך. עכשיו הם מציעים שרותיהם בחצי. כך כמעט כל דבר. רחובות שלמים מואפלים, ומזכירים את הווידאו שראיתי מהאי ביוטיוב בתקופת הקורונה. חוף הים שומם, ולא מבין איך המוכרים עדיין מאמינים במוצר. אף אחד לא היה רוצה להתחלף איתם.

חלק מהקהילה הישראלית בונה ווילות להשכרה לתקופה היותר רחוקה .זה מה שיש לעשות ולקוות. בינתיים מסע רגיל לקוסומוי הוא כמעט כיבוש המאדים מחדש. תיאור מוגזם, אבל צריך להבין את התחושה.
אף על פי כן, נותרתי אוהד קוסומוי. רק שנצטרך לחשוב איך ומתי נגיע בפעם הבאה.