לקראת שחרורו של הזאב – למה רוזנשטיין נשפט בארה"ב ולא בארץ?

וועדת השחרורים קיבלה השבוע החלטה דרמטית – זאב רוזנשטיין ישתרר בשחרור מוקדם כ-9 חודשים לפני המועד לשחרורו המלא. האסיר בן ה-66, חולה במחלת הסרטן ומצוי כלוא בין כותלי בית הסוהר מזה כ17 שנים, 12 שנים מתוכן נגזרו עליו על ידי בית המשפט בארצות הברית.

בסוף שנות ה-90 זאב רוזנשטיין, המכונה "הזאב" היה היעד מספר 1 של משטרת ישראל. הוא קיבל את התואר הנכסף  לאחר שניצל מספר פעמים מנסיונות התנקשות בחייו, שלמרבה הצער גבו את חייהם של אזרחים תמימים שנקלעו למקום בו בוצע ניסיון החיסול של הזאב. המשטרה ראתה בו כגורם משמעותי במאבקים האלימים בין ארגוני פשיעה.

נתחיל מהסוף. ב 06.03.2006 הגיע זאב רוזנשטיין לנמל התעופה בין גוריון, כאשר הוא אזוק ומלווה על ידי יחידת הליווי של שב"ס, בלשים מיחידת ימ"ר תל אביב ומעל כולם מסוק אשר צופה מלמעלה על הנוסעים. בנתב"ג נמסר רוזנשטיין אל יידיהם המסורות של מרשלים אמריקאים שליווי אותו כל הדרך הארוכה עד להגעתו למיאמי, שם הועמד לדין ונשפט. עד להסגרתו של רוזנשטיין לארה"ב, לא היה בארץ מבצע הסגרה כל כך מורכב.

כעת נחזור לשנת 2004. כמות מטורפת של כ-700 אלף כדורי אקסטזי נתפסו בדרכם מישראל לארה"ב בניסיון הברחה. בעקבות התפיסה, התנהלה חקירה מקיפה ובמסגרתה נתפסו מספר חשודים ישראלים והראיות שהתגלו הובילו אל רוזנשטיין כמי שניהל את מערך ההברחה ועמד בראשו. שניים מהחשודים שנתפסו על אדמת ארה"ב אף הסכימו לחתום על הסכם עדי מדינה ונכנסו לתכנית להגנת עדים האמריקאית, שם גם נשפטו.

אולם בניגוד אליהם, רוזנשטיין ביצע העבירות מבלי שיצא מגבולות המדינה. למעשה, הוא הפעיל את רשת הפצת הסמים מישראל מבלי לדרוך כלל על אדמת ארה"ב. בשנת 2005 הוגשה בקשת הסגרה כנגד רוזנשטיין ובית המשפט היה צריך להכריע היכן ראוי להעמידו לדין – בארה"ב לשם הגיעו הסמים או בישראל, מקום פעילותו של רוזנשטיין?

מובן כי רוזנשטיין העדיף להישפט בארץ, בשפה בה הוא דובר, במדינה בה הוא אזרח וכאשר הוא מקבל את מלוא הזכויות שהחוק הישראלי מעניק לחשודים ונאשמים. לעומתו, הפרקליטות סברה אחרת וביקשה להכריז עליו כבר הסגרה ובהתאם לכך לשלוח אותו לבית המשפט האמריקאי שיעמיד אותו לדין.

מדובר היה במקרה חריג שכן עד לפרשת רוזנשטיין החוק לא איפשר הסגרה של תושבים ישראליים והמקרה הזה היה המקרה הראשון לאחר שתוקן החוק שכן איפשר הסגרה. כמו כן, מדובר היה באזרח ישראלי שביצע לכאורה עבירות מבלי לצאת מגבולות המדינה. 

בית המשפט המחוזי בירושלים הכריז על רוזנשטיין בכר הסגרה אך לא השלים על ההחלטה הזו ועיער לעליון. בית המשפט העליון קבע כי במקרה הזה מדובר במי שאמנם ישב בישראל בזמן ביצוע העבירות אך למעשה הוא היה ה"מושך בחוטים" והמפעיל של שליחיו שפעלו בארה"ב. עוד נקבע כי הנזק הפוטנציאלי מהחדרת הסמים לארה"ב הוא נזק כלפי האזרחים האמרקאים. וכך, נדחה הערעור ורוזנשטיין הוכרז בו הסגרה.

בארה"ב הוא נשפט ל-12 שנות מאסר. בהתאם לחוק, הוא יכל לבחור לרצות את מאסרו בישראל וכך עשה. בשנת 2011 נידון ל-5 שנות מאסר נוספות בגין קשירת קשר לפשע במסגרת פרשת רצח שבוצע בחוף בכנרת. 

הסיפור של רוזנשטיין הוא דוגמה ללוחמת חוסקת עולפ בפשיעה ולשיתוף פעולה בין מדינתי של גופי חקירה, בתי משפט ומודיעין. מאז הסגרתו הוסגרו ישראלים נוספים שביצעו עבירות מתוך אדמת הארץ, אך כלפי מדינות אחרות. כך למשל, בשנת 2007 הוסגרו לצרפת אזרחים ישראלים צרפתים שפעלו בישראל והונו קשישים צרפתים וגנבו מהם כספים.

רוזנשטיין משתחרר שחרור מוקדם לאחר שוועדת השחרורים קיבלה את בקשתו להשתחרר. פרשת רוזנשטיין עוררה תגובות רבות, חלקן כנגד ההסגרה וחלקן בעד. אך אין מחלוקת כי הפרשה הזו נגעה בנקודה משמעותית מאוד עבור נאשמים ישראלים שמבצעים עבירות במדינות זרות – אין לכם זכות בחירה בעניין בית המשפט שישפוט אתכם. יתכן ותישפטו בבית משפט שבו זכויות נאשמים הן המלצה בלבד, יתכן שתישפטו בארץ זרה מבלי שבכלל תבינו על מה מדברים בדיון בעניינכם. זה המסר מפרשת רוזנשטיין.