עוז בטיילת בבוקר, חיפה משלמת: הגיע הזמן לבדוק מה מקבלים בתמורה

השעה היא שעת בוקר בטיילת בחיפה. הנוף פתוח, התנועה דלילה יחסית, ובשטח נראים אנשי יחידת השיטור העירוני ״עוז״ ופקחים מיחידות נוספות. אין שום פסול בנוכחות פקחים בטיילת, ובוודאי שלא בעיר הזקוקה לאכיפה ולנוכחות עירונית משמעותית. אלא שזו כבר אינה הפעם הראשונה שבה מתועדים אנשי היחידה מסתובבים באזור בשעות הבוקר הרגעות, ולכן השאלה אינה מה עושים הפקחים שם ברגע מסוים, אלא כיצד נקבעים סדרי העדיפויות של מערך שממומן מכספי הציבור.

כבר בחודש יולי תועדו ארבעה פקחים בסביבות השעה 09:45 באזור טיילת לואי. עכשיו מגיע תיעוד נוסף מהטיילת בשעות הבוקר. צילום קצר אינו יכול להעיד על עבודתה של יחידה שלמה, ולא ניתן לדעת ממנו מה הייתה המשימה שקיבלו הפקחים, מה עשו לפני הצילום ולאן המשיכו אחריו. דווקא משום כך נדרשת שקיפות: מהן משימות היחידה, כיצד מתחלקות המשמרות, כמה כוח מופעל בכל אזור ובאילו שעות הוא נדרש יותר.

יחידת עוז כשלעצמה אינה הבעיה. להפך. חיפה זקוקה לכוח עירוני אפקטיבי שיסייע בשמירת הסדר, יחזק את הנוכחות בשטח ויעבוד לצד משטרת ישראל. גם הפקחים אינם הכתובת לביקורת. הם מבצעים את המשימות שנקבעות עבורם. השאלות צריכות להיות מופנות כלפי הדרג שמנהל את המערך, מתכנן את הפריסה ומחליט היכן יושקעו שעות העבודה והמשאבים שהציבור מממן.

התיעוד הנוכחי מקבל משמעות נוספת כאשר מסתכלים על המרחב עצמו. לכלוך, מפגעים וסימני הזנחה עדיין נראים בחלק מהשטחים הציבוריים בעיר. פקח של עוז אינו עובד ניקיון, אבל עובד עירוני שנמצא ברחוב יכול להיות עוד זוג עיניים של המערכת. כאשר הוא נתקל במפגע, ראוי שתתקיים דרך פשוטה לדווח עליו, להעבירו לאגף המתאים ולוודא שהוא מטופל. אחרת נוצר מצב שבו כוח עירוני נמצא בשטח והמפגע נמצא לידו, אבל שתי המערכות ממשיכות במסלולים נפרדים.

השאלה נעשית חדה יותר כאשר משווים את שעות הבוקר לשעות הערב והלילה. ברחוב יפה נוף, למשל, ממשיכים תושבים להתלונן על כלי רכב ואופנועים, רעש, חסימות והפרעות לתנועה וכן על נהיגה שלטענתם מסכנת את משתמשי הדרך. הרחוב מרושת במצלמות, ולכן לפחות חלק מהטענות ניתן לבדוק באופן עובדתי. במקום להתווכח על תחושות, אפשר לבדוק כמה אירועים התרחשו, כמה תלונות התקבלו, כמה פעולות אכיפה בוצעו ומה היו תוצאותיהן.

גם בנווה שאנן מספרים תושבים לכרמליסט על תחושת ביטחון שנפגעה באזור מרכז זיו והגרנד קניון. בין היתר מתקבלות טענות על קבוצות צעירים, ובהם בני מיעוטים, שלדברי התושבים מתנהגים בחלק מהמקרים באופן מאיים כלפי בני נוער אחרים. יש הורים המספרים שהם חוששים לשלוח את ילדיהם להסתובב באזור בשעות מסוימות. מוצאו של אדם כמובן אינו עבירה ואינו עילה לאכיפה. ההתנהגות היא שקובעת: איום, הטרדה, אלימות או הפרת סדר מחייבים טיפול ללא קשר לזהות המבצע.

דווקא בשבוע שבו משטרת מרחב כרמל הוציאה, לדבריה, כמאה ניידות וכוחות מתוגברים לרחובות חיפה, ניתן היה לראות עד כמה נוכחות משמעותית משנה את התחושה בעיר. המשטרה ראויה לפרגון על המהלך. הניידות נראו והנוכחות הורגשה. אבל גם המהלך המרשים הזה מזכיר את ההבדל שבין נראות לבין תוצאה. תושב אינו זקוק רק לידיעה שכוח נמצא ברחוב. הוא רוצה לדעת שהכוח נמצא בשעה הנכונה, במקום הנכון ומול התופעה שמפריעה לחייו.

וזה מחזיר את הדיון להיטל השמירה. במהלך הדיונים על הקמת יחידת עוז אמר חבר מועצה בכיר, אמירות בסגנון, ההיטל הוא ממש דחיפת יד לכיס של הציבור. כאשר רשות מקומית גובה מהתושב כסף ייעודי בשם שמירה וביטחון, המשפט הזה מקבל משמעות מיוחדת. הגבייה אינה סוף התהליך אלא תחילתה של חובת דיווח: כמה נגבה, כמה הוצא, כמה כוח אדם הופעל, היכן הוא פעל ומה קיבלו תושבי חיפה בתמורה.

יונה יהב אינו הבעיה בסיפור הזה. ראש העיר ביקש לחזק את הנוכחות והמשילות, ומטרה כזאת ראויה לתמיכה. הבעיה נמצאת בכוורת הפוליטית והניהולית שסביבו, שחלקים ממנה כבר עסוקים במיצוב לקראת היום שאחרי יהב, בזמן שהם נושאים באחריות לתפקוד העיר היום. כאשר אנרגיה ניהולית נשחקת במאבקי כוח ובסגירת חשבונות של שקל תשעים, מי שמשלם את המחיר הוא לא המחנה הפוליטי היריב אלא תושב חיפה.

וגם לאופן שבו העירייה מספרת לציבור על עבודתה יש משמעות. דוברות עירונית ויחסי ציבור הם כלים לגיטימיים ואף נחוצים, אבל כתבות תחזוק אינן יכולות להחליף נתוני ביצוע. כאשר הגוף שמבצע הוא גם הגוף שמספר כמה היטב ביצע, בלי להציג לציבור מדדים מלאים המאפשרים לבחון את הדברים, הוא למעשה מודד את עצמו. תושבי חיפה אינם זקוקים להסבר כיצד העיר שלהם נראית. הם חיים בה מדי יום ויודעים היטב מה עובד ומה פחות.

גם בניסיון של כרמליסט לקבל תשובות יש אירוניה מסוימת. כרמליסט פנה לדוברות עיריית חיפה וביקש לראיין את מבקר העירייה בנושאי ביקורת, בקרה ושקיפות. הבקשה לא נענתה בחיוב, ובין ההסברים שנמסרו נאמר כי המבקר נמצא בחופשה בחו״ל. מאז חלף זמן והראיון עדיין לא התקיים. איננו יודעים מדוע, ולכן אין מקום לקבוע שהעירייה מונעת ממנו להתראיין. אבל התוצאה הציבורית משונה למדי: דווקא מבקר העירייה נותר בינתיים מחוץ לטווח הביקורת הציבורית. האירוניה כמעט עושה את עבודת העריכה בעצמה.

הפתרון אינו עוד קמפיין וגם לא עוד סרטון. עיריית חיפה יכולה לפרסם באופן קבוע נתוני פעילות של יחידת עוז: שעות עבודה, חלוקה גיאוגרפית, מספר אירועים, זמני פעילות, פניות שטופלו, פעולות יזומות ותוצאות. לצד אלה ראוי לפרסם כמה כסף נגבה במסגרת היטל השמירה וכיצד הוא הוצא. אין צורך לחשוף מידע מבצעי רגיש. יש צורך לאפשר לאדם שמשלם להבין מה נעשה בכספו.

שקיפות כזאת אינה איום על יחידת עוז אלא דווקא ההגנה הטובה ביותר עליה. אם היחידה מייצרת תוצאות, המספרים יעניקו לה קרדיט אמיתי הרבה יותר מכל הודעת יחסי ציבור. ואם יתברר שקיימים פערים בפריסה בין שעות הבוקר ללילה או בין הטיילת למוקדים שבהם מתקבלות תלונות רבות, אפשר יהיה לתקן אותם. מערכת ציבורית רצינית אינה צריכה לחשוש ממדידה. היא צריכה להשתמש בה כדי להשתפר.

חיפה אינה זקוקה לעוד מלחמת ירושה במסדרונות העירייה, ותושביה בוודאי אינם צריכים לממן אותה. הם משלמים עבור ניקיון, סדר, ביטחון ושירות. יחידת עוז יכולה להיות כלי משמעותי מאוד להשגת המטרות האלה, וראוי לתת לה את הכלים ואת הגיבוי לעשות זאת. אבל אם הציבור נדרש להכניס יד לכיס, העירייה צריכה לפתוח בפניו את הנתונים.

בסופו של דבר השאלה אינה אם ראינו ארבעה פקחים בטיילת בבוקר. זו רק התמונה שהציתה מחדש דיון גדול יותר. השאלה היא האם המשאבים העירוניים נמצאים במקום שבו חיפה באמת זקוקה להם, האם מישהו מודד את התוצאה והאם התושב יכול לראות את המדידה. אחרי כל ההודעות, הניידות, המדים וההיטל נשארת שאלה אחת שקשה לעטוף ביחסי ציבור: תושבי חיפה שילמו. מה בדיוק הם קיבלו בתמורה?

מילה אישית לפקחי יחידת עוז

אחרי ששמעתי אתכם באופן אישי ברחוב מתמרמרים על כתבות הביקורת שפרסמנו על היחידה, חשוב לי להבהיר דבר אחד באופן שאינו משתמע לשתי פנים: הביקורת שלנו אינה מופנית אליכם. מערכת כרמליסט רואה בעבודה שאתם עושים ברחובות חיפה עבודה חשובה, קשה ולעיתים כפויה טובה, ומבקשת להודות לכם על כל שעה, ביום ובלילה, שבה אתם נמצאים בשטח למען התושבים.

הביקורת שלנו מופנית לדרך שבה העירייה מנהלת את המערך, לסדרי העדיפויות, לשימוש בכספי ציבור ובעיקר לשאלות של שקיפות, בקרה ואמינות כלפי מי שמממן אותו. אין לנו טענה כלפי הפקחים שמגיעים למשמרת ומבצעים את המשימות שהוטלו עליהם. להפך, אנחנו רוצים שתצליחו ושיהיו לכם הכלים לעבוד במקום ובשעה שבהם אתם נחוצים ביותר.

אז אל תיקחו את הביקורת אישית. אנחנו מבקרים את הניהול כדי לחזק את העבודה שלכם, לא כדי להמעיט בערכה.

חשוב גם לציין כי כרמליסט בחר שלא לפרסם את התיעודים שבהם נראים פקחי היחידה בטיילת הבוקר. החומרים שמורים במערכת

………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………..

הבהרה משפטית: הכתבה עוסקת בביקורת ציבורית על מדיניות, ניהול, סדרי עדיפויות, שקיפות והשימוש בכספי ציבור, ואינה מייחסת לפקח, עובד עירייה או נבחר ציבור מסוים עבירה או התנהלות בלתי חוקית.

תיאורי האירועים המבוססים על דברי תושבים מובאים כטענות ודיווחים שנמסרו למערכת, ולא כקביעות עובדתיות מקום שבו הדברים לא אומתו באופן עצמאי. התיעודים שבידי כרמליסט משקפים נקודות זמן מסוימות ואינם מתיימרים לשקף את מלוא פעילות יחידת עוז או עיריית חיפה. הביקורת והפרשנות בכתבה מובאות במסגרת הדיון הציבורי בהתנהלות הרשות ובשימוש במשאבי הציבור.