הבנזן עולה, בז"ן לא מוצאת דליפה: מי באמת שולט במתרחש במפרץ חיפה?

יש משהו מטריד במיוחד בגרף שמציג את ריכוזי הבנזן במפרץ חיפה בימים האחרונים. הקו מטפס בחדות, חוצה את סף ההתראה התפעולי ומגיע לריכוזים גבוהים פי כמה ממנו. מערכות הניטור מזהות את העלייה, איגוד ערים מפרץ חיפה להגנת הסביבה מפעיל את מנגנוני ההתראה, צוותי המפעלים יוצאים לבדוק, ובסופו של התהליך מתקבלת תשובה שכבר הפכה למוכרת מדי: לא אותרה דליפה.

אלא שהבנזן שנמדד באוויר אינו נעלם בעקבות תשובה כזאת. גם השאלות אינן נעלמות.

שתי הודעות שפרסם איגוד ערים מפרץ חיפה להגנת הסביבה בתוך שלושה ימים חושפות פער מדאיג בין יכולת המדידה הסביבתית לבין היכולת לזהות את מקור הפליטות. הן מעלות גם שאלה נוספת, רגישה במיוחד בתקופה של מתיחות ביטחונית: כיצד מפרסמים לציבור מידע חיוני על זיהום אוויר בסביבת תשתית אנרגיה אסטרטגית, מבלי לחשוף פרטים תפעוליים שאין הכרח לפרסמם?

המספרים: שלוש חריגות, ושיאים חריפים נוספים

בהודעתו הראשונה דיווח האיגוד כי ב־5 באוקטובר 2026 נמדד בתחנת הניטור הניידת 4, המוצבת בחצר התיכון החברתי בקריית אתא סמוך למתחם בז"ן, ריכוז בנזן יממתי של 6.6 מיקרוגרם למטר מעוקב. מדובר בחריגה של כ־69% מערך הסביבה היממתי, העומד על 3.9 מיקרוגרם למטר מעוקב.

יום קודם לכן נמדד ריכוז של 3.8 מיקרוגרם למטר מעוקב, כ־97% מערך הסביבה. מתחילת 2026 נרשמו בתחנה שלוש חריגות יממתיות: שתיים באוגוסט ואחת באוקטובר.

על פי התקנות, מותרות עד שבע חריגות יממתיות בשנה. אלא שמספר החריגות המותר אינו הופך את החשיפה לבלתי מזיקה. בנזן הוא חומר מסרטן מוכר, והערכת הסיכון הבריאותי תלויה גם במשך החשיפה, בתדירותה ובריכוזים המצטברים לאורך זמן.

הגרף השני, המתייחס למדידות של חצי שעה ב־8–9 באוקטובר, מטריד מסיבה אחרת. בתחנת ניידת 4 נראית עלייה עד לריכוז של כ־40 מיקרוגרם למטר מעוקב, פי ארבעה מסף ההתראה התפעולי של 10 מיקרוגרם למטר מעוקב המסומן בגרף. בתחנות נוספות נמדדו עליות, אם כי בעוצמות שונות.

חשוב לדייק: סף ההתראה התפעולי אינו זהה לערך הסביבה היממתי, ואין להסיק ממדידה של חצי שעה על חריגה יממתית. ובכל זאת, שיאים כאלה מחייבים בירור מקצועי של מקור הפליטה ושל נסיבות האירוע.

בז"ן בודקת, האיגוד מודד, והמקור נותר בלתי מזוהה

לפי הודעת האיגוד, ניתוח כיווני הרוח ומודל מטאוטק הצביעו על מפעלי בז"ן או גדיב כמקור הסביר לפליטות שנמדדו באירועים האחרונים.

מהמפעלים נמסר לאיגוד כי נערכו בדיקות, אך לא אותרו דליפות או שפכים. האיגוד הוסיף כי במתחם נמשכות פעולות להדממת מתקנים, וכי ייתכן קשר בינן לבין העליות בריכוזי הבנזן.

כאן מתחילה הבעיה המהותית.

היעדר דליפה שאותרה אינו שולל פליטת מזהמים. בתעשיית הזיקוק והפטרוכימיה, בנזן עשוי להשתחרר ממכלי אחסון, ממערכות טיפול בשפכים, מאטמים, מפתחי אוורור ומפעולות תפעוליות שונות. חלק מהפליטות מתרחשות לפרקי זמן קצרים, כך שצוות בדיקה שמגיע לאחר מכן עלול שלא לזהות את מקורן.

גם תנאי מזג האוויר עשויים להשפיע. האיגוד דיווח כי במהלך הלילה מהירות הרוח הייתה כמעט אפסית, מצב העלול להגביל את פיזור המזהמים ולגרום להצטברותם סמוך לקרקע. אולם רוח חלשה מסבירה כיצד מזהמים מצטברים, ולא בהכרח מהיכן נפלטו.

ד״ר ליהי שחר ברמן, מנכ״לית איגוד הערים, הצביעה על בעיה שחורגת מהאירוע הנוכחי: לדבריה, גם הפעם, כמו ברוב המוחלט של המקרים, צוות החירום של בז"ן חזר ללא ממצאים.

זו אמירה חריפה מצד גורם הפיקוח הסביבתי האזורי. היא מחייבת תשובה מקצועית מפורטת: אילו מתקנים נבדקו, באילו אמצעים, כמה זמן לאחר ההתראה ומה נעשה כאשר מקור הפליטה אינו נמצא?

מה יודעים בארצות הברית שחיפה עדיין מתקשה ליישם?

בספטמבר 2025 פרסמה הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה, EPA, התראת אכיפה הנוגעת לניטור בנזן בגבולות בתי זיקוק. במסמך זוהו מקורות חוזרים לריכוזים גבוהים, ובהם מכלי אחסון, מתקני טיפול בשפכים ופעולות טעינה ימית של חומרים המכילים בנזן.

הסוכנות הדגישה את חשיבותן של בדיקות שורש התקלה, שימוש באמצעי מדידה ייעודיים ונקיטת פעולות מתקנות. לפי הרגולציה האמריקאית, חציית סף הפעולה השנתי הרלוונטי מחייבת חקירה ופעולות מתקנות, גם כאשר עצם החצייה אינה מהווה בהכרח הפרת תקן.

ההשוואה אינה משפטית ישירה, משום ששיטות המדידה והספים שונים מאלה הנהוגים בישראל. ובכל זאת, העיקרון ברור: כאשר הניטור מזהה בעיה, מטרת הבדיקה אינה להסתיים בהודעה שלא נמצאה דליפה, אלא לנסות לזהות את הגורם ולמנוע את הישנות האירוע.

מדוע מדמימים מתקנים דווקא עכשיו?

הודעת האיגוד מוסיפה פרט שמחייב בירור: במתחם בז"ן נמשכות פעולות להדממת מתקנים.

הדממה היא פעולה הנדסית שיכולה להתבצע לצורך תחזוקה, תיקון תקלה, שינוי בתהליך הייצור או צמצום פעילות. היא עשויה להיות כרוכה בשינויים בלחצים, בטמפרטורות ובתנועת חומרים בתוך המערכות.

אולם ההודעה אינה מפרטת מדוע מתבצעות פעולות ההדממה, אם תוכננו מראש או אם קיים קשר בינן לבין העליות בבנזן.

השאלה מקבלת משמעות נוספת על רקע המתיחות הביטחונית באזור. מתחם בז"ן הוא חלק מתשתית האנרגיה החיונית של ישראל, אך אין במידע שפורסם הוכחה שההדממה קשורה להיערכות ביטחונית.

לכן נדרשת תשובה מוסמכת, שתבהיר לציבור את ההיבטים הסביבתיים של הפעילות בלי לחשוף מידע תפעולי רגיש.

בין זכות הציבור לדעת לביטחון התשתיות

כאן מתעוררת דילמה נוספת. איגוד ערים מפרץ חיפה מפרסם נתוני ניטור, הערכות לגבי מקור הפליטות והתייחסויות לפעילות תעשייתית. המידע חיוני לתושבים, ובמיוחד כאשר מדובר בחומר מסרטן הנמדד בסביבת מוסדות חינוך ושכונות מגורים.

אלא שבתקופה ביטחונית רגישה, ראוי לבחון האם נהלי הפרסום מבחינים בין מידע סביבתי הנחוץ לציבור לבין פרטים תפעוליים שאין הכרח לחשוף בזמן אמת.

עצם פרסום ריכוזי הבנזן אינו מעיד על פגיעה בביטחון המדינה. גם אין ראיה לכך שהאיגוד פרסם מידע שסייע בפועל לגורם עוין. השאלה היא האם קיימת מסגרת מקצועית לתיאום מידע רגיש עם הגורמים המוסמכים, בלי לפגוע בשקיפות סביבתית.

אסור שהטיעון הביטחוני יהפוך למנגנון הסתרה של זיהום אוויר. באותה מידה, ראוי שמערכות הפיקוח יידעו להגן גם על מידע תפעולי רגיש כאשר אין בו צורך לצורך אזהרת הציבור.

החלטת הפינוי והמציאות שאינה ממתינה

במרץ 2022 אישרה הממשלה את החלטה 1231, שנועדה לקדם את פיתוח מפרץ חיפה ואת הפסקת הפעילות הפטרוכימית והכימית בו, תוך שמירה על ביטחון האנרגיה ואספקת הדלקים למשק.

מאחורי ההחלטה עומדת בעיה אסטרטגית מורכבת: ישראל זקוקה לרציפות באספקת אנרגיה, אך מטרופולין חיפה נושא במשך עשרות שנים בנטל הסביבתי של ריכוז תעשיות כבדות סמוך לאוכלוסייה אזרחית.

אביהו האן, סגן וממלא מקום ראש העיר ויו״ר איגוד הערים, קרא בעקבות האירועים לקדם במהירות את סגירת מתחם בז"ן ופינוי הפעילות הפטרוכימית מהמפרץ.

אולם גם אם תהליך הפינוי יושלם בעתיד, הוא אינו פוטר את המפעלים ואת הרגולטורים מאחריות להווה. כל עוד מתקיימת פעילות תעשייתית במתחם, נדרשות מערכות פיקוח, איתור ומניעה המסוגלות להתמודד עם פליטות בזמן אמת.

השאלה שבז"ן והממשלה חייבות לענות עליה

רצף האירועים באוקטובר 2026 מחייב שלוש תשובות נפרדות: מה מקור ריכוזי הבנזן שנמדדו, האם קיים קשר לפעולות ההדממה, והאם מערך הבדיקות הקיים מסוגל לזהות פליטות שאינן נובעות מדליפה גלויה.

לבז"ן ולגדיב צריכה להינתן האפשרות להציג את ממצאי הבדיקות ואת עמדתן המלאה. גם מהמשרד להגנת הסביבה נדרשת תשובה לגבי פעולות הפיקוח והאכיפה שננקטו בעקבות ההתראות.

חיפה אינה צריכה לבחור בין תעשייה חיונית לבין הזכות לנשום אוויר נקי, וגם לא בין ביטחון המדינה לבין שקיפות סביבתית.

היא זכאית למערכת שמסוגלת להגן על שלושתם.

ועד שתתקבל תשובה מקצועית שתסביר מה גרם לעליות בבנזן, נותרת שאלה אחת שאי אפשר להסתפק לגביה בניסוח מנהלי: אם תחנות הניטור מזהות את הבנזן, מדוע מי שאמור לאתר את מקורו עדיין חוזר ללא ממצאים?

לסיום, יש עובדה אחת שכדאי להפנים: אנחנו בעיצומה של מלחמת אנרגיה עולמית. רק במחצית הראשונה של 2026 תועדו במזרח התיכון 40 תקיפות נגד בתי זיקוק, לצד עשרות תקיפות נוספות נגד תשתיות אנרגיה. מנפט וגז ועד נמלים, צינורות ומתקני אחסון, המלחמה כבר מזמן אינה מתנהלת רק בחזיתות הצבאיות. היא מתנהלת על היכולת של מדינות לייצר, לזקק ולהזרים אנרגיה. ובתוך המציאות הזאת, מפרץ חיפה ובז״ן אינם רק סוגיה סביבתית מקומית. הם חלק ממפת האנרגיה והביטחון של המזרח התיכון.