החוק אמר לא – האופוזיציה אמרה כן: ההצגה שנמכרה לציבור במוצקין

בעיר צפונית שקטה, חדר מועצה פשוט, שולחן ארוך, דפים חתומים, כמה עיניים דרוכות ושבר ברור בין מה שהחוק מתיר לבין מה שהוצג כעובדה מוגמרת. קריית מוצקין, מקום שרגילים לייחס לו פרופורציות מקומיות בלבד, הפכה ברגע אחד לדוגמה חיה לאופן שבו אפשר לנסות לעקוף גבולות משפטיים ולשווק מציאות פוליטית חדשה, גם כאשר ההליך אינו מחזיק במעמד חוקי. סיפור קטן לכאורה, אבל כזה שחושף פערים מסוכנים בכל המערכת.

הכול התחיל בבקשה רשמית של שליש מחברי מועצת העיר, שהוגשה לפי סעיף 25(4) לחוק הרשויות המקומיות, לכנס ישיבה מיוחדת ביום חמישי, 18 בספטמבר 2025. הבקשה כללה שורה של נושאים, וביניהם גם ניסיון להכניס הצעה להפסיק את כהונתו של סגן ראש העיר. אלא שכבר ימים אחדים קודם לכן, ב־11 בספטמבר, נשלחה לעירייה הוראה רשמית של משרד הפנים, הגוף הרגולטורי שמפקח על הרשויות המקומיות, ובה נכתב במפורש: אי אפשר לדון בהדחת סגנים במסגרת ישיבה שלא מן המניין. החוק קובע כי הצעה כזו תובא לדיון רק בישיבה מן המניין או בישיבה מיוחדת שיועדה לכך מראש, עם פרסום תקין ועמידה מלאה בכללי הסדר. ההוראה של משרד הפנים לא הייתה בגדר המלצה רכה, אלא מסמך מחייב שנשען על סעיף 14(א) לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל״ה–1975, הקובע את גבולות הסמכות.

כאשר הגיע יום הישיבה, האופוזיציה, שמחזיקה ברוב של תשעה מול שמונה, בחרה להעלות בכל זאת את נושא ההדחה להצבעה. אלא שבאותו רגע, חברי הקואליציה, שנצמדו להוראות משרד הפנים, קמו, יצאו מן האולם ואף כיבו את האור – סימן ברור לכך שלפי עמדת הרגולטור לא ניתן כלל לעסוק בנושא במסגרת הישיבה הזו. במעשה הזה ביקשו להבהיר: אם החוק שולל את עצם הדיון, הרי שהישיבה אינה יכולה להמשיך להתנהל כאילו הכל כשר. למרות זאת, נותרו באולם חברי האופוזיציה והמשיכו בהצבעה שהתרוקנה מתוכן.

ההצבעה התקיימה בכאילו והציבור שמע על “הדחה”, על “מהפכה”, על “החלטת רוב”. התחושה שהתקבלה כלפי חוץ הייתה כאילו מדובר בהכרעה משפטית־מינהלית סופית, שנעשתה במסגרת הליך תקין. אלא שהדין עצמו מספר סיפור אחר לגמרי: פעולה שנעשית ללא סמכות מוגדרת בדין היא פעולה בטלה מעיקרה. זהו מונח יסוד במשפט המינהלי. גם אם תתקיים הצבעה, גם אם יתפרסם פרוטוקול, גם אם ברשתות יופצו פוסטים חגיגיים, כל עוד לא היה בסיס חוקי לקיום המהלך, הוא פשוט אינו תקף.

כאן נוצר הפער המסוכן ביותר. מצד אחד, הוראה רגולטורית ברורה של משרד הפנים, שנשלחה מבעוד מועד, ומצד שני, מצג ציבורי חזק שהוצג כהחלטה. משפטנים מסבירים כי לא ניתן להלביש תוצאה פוליטית בבגדים של הליך חוקי כאשר הבסיס המשפטי נעדר. כל פעולה כזו נחשבת חריגה מסמכות, ובדין המינהלי חריגה כזו אינה רק פגם טכני אלא עילה לבטלות מיידית. המשמעות המעשית ברורה: לא ניתן להציג את ההדחה כעובדה קיימת או כצעד בעל תוקף משפטי. יתרה מכך, גם עצם ההצבעה לא עמדה באף תקנה תקפה של מניין מצביעים. כלומר, לא רק שהנושא כלל לא הותר לדיון על פי דין, אלא שגם אם היה מותר – ההליך עצמו התקיים באופן שאינו עומד בדרישות הסף של ישיבת מועצה תקינה. במילים אחרות, ההצבעה עצמה מהווה מצג שווא מובהק: לא החלטה משפטית, לא הכרעה מחייבת, אלא פעולה תודעתית בלבד שנועדה ליצור רושם ציבורי של שינוי.

ובתוך התמונה הזו בולטת דמות נוספת – קבוצת פעילים פוליטיים המזוהים עם עוצמה יהודית, שבחרו לתמוך במהלך. אותם פעילים, שלא הצליחו לקבל הכרה דמוקרטית בקלפי ברמה המקומית, מצאו דרך לעקוף את המנגנון החוקי ולשווק מצג של הכרעה באמצעות הצבעה פסולה. זוהי קיצוניות שמצד אחד טוענת לייצג את “שלטון החוק” והמשילות, ומצד שני אינה מהססת להפר את החוק עצמו (לכאורה) כאשר הדבר משרת יעד תודעתי. באופן אירוני, הקיצוניות הזו נפגשת עם זו של מפגיני קפלן – משמאל ומימין כאחד – בשפה של שבירת כללים, בהצגת מצגי ניצחון במקום הכרעות חוקיות, ובטשטוש גבולות הדמוקרטיה. ודווקא כאן נוצרת סתירה חריפה מול יו”ר עוצמה יהודית, השר איתמר בן גביר, שוודאי לא היה מסכים למהלך שנעשה בניגוד להוראת משרד הפנים ובחריגה גמורה מסמכות. הרי בן גביר מציג את עצמו כמי שנלחם על חיזוק המשילות ועל שמירת גבולות החוק. קשה להאמין שהיה מקבל פגיעה במשילות באמצעות מהלך פוליטי־תודעתי שמבוסס על הצבעה באפלה, הנעשית בניגוד מפורש לדין ולמכתב רשמי של הרגולטור.

עם זאת, ברשתות החברתיות, ובחלק מכלי התקשורת המקומיים, הופצה ההחלטה כמיושמת, עם תוספות של סייגים קטנים ומעורפלים. הופצו סרטונים, נכתבו פוסטים, פורסמו כותרות. הציבור נחשף לנרטיב חד וברור: סגן ראש העיר הודח בהצבעה. וכך, נבנתה מציאות תודעתית חדשה, שאינה תואמת את החוק. כאן עולה שאלה ציבורית חמורה: האם ראוי שנבחרי ציבור יציגו מהלך כתקף, כאשר הם יודעים שהמשרד הממשלתי הממונה עליהם הזהיר מראש מפני האפשרות הזו? האם לא מדובר במצג שווא, שמערער את האמון של הציבור בכך שהחוק הוא שקובע את המסגרת, ולא הכוח הפוליטי ברגע נתון?

האחריות למצב זה אינה מוטלת על צד אחד בלבד. האופוזיציה בחרה להעלות נושא שהיא ידעה שהוא פסול מבחינה משפטית. חברי המועצה שהצביעו, הצביעו אף שהבינו כי מדובר בהליך שלא נכלל בסדר היום הרשמי שרושר ע"י משרד הפנים ולא עומד בתנאי החוק. הציבור קיבל תמונה מוטעית על הכרעה שכאילו התקבלה. ומעל כל אלה, משרד הפנים, שהתריע מראש ובכתב, טרם פרסם הבהרה פומבית לציבור לאחר שהפרה גלויה של הוראותיו כבר התרחשה.

האירוע הזה, גם אם הוא מתרחש בקריית מוצקין, אינו מקרה פרטי בלבד. הוא מראה עקרונית על דפוס מסוכן: כאשר שיח פוליטי ותודעתי מצליח להאפיל על גבולות משפטיים ברורים, הדמוקרטיה עצמה נחשפת לשחיקה. במקום מערכת של כללים מחייבים, נוצרת מציאות שבה מהלך תודעתי – סרטון, פוסט, כותרת – מקבל תוקף גדול יותר מחוק המדינה.

המשמעות המעשית היא כפולה. ראשית, ברמה המקומית, ההדחה אינה בתוקף משפטי וכל ניסיון להציג אותה ככזה עלול להטעות את הציבור. שנית, ברמה הארצית, אם לא תתבצע פעולה מתקנת, המסר שעובר לרשויות אחרות הוא שמותר לנסות ולעקוף הוראות מחייבות, בתקווה שהרעש הציבורי יגבר על החוק.

מה שנדרש כעת איננו עוד הכרה במשהו שלא קיים – אלא צעדי אכיפה וענישה. כאשר נבחרי ציבור מעלים לדיון הצעה פסולה בניגוד לחוק, למרות הוראה רשמית של משרד הפנים, אין מדובר במחלוקת פוליטית אלא בהפרה של גבול ברור. הציבור זכאי להגנה של החוק מפני מהלכים שכאלה, מהלכים שמולידים חדשות כזב ומטעים את התושבים לחשוב שהתקבלה החלטה בעלת תוקף.

משרד הפנים אינו יכול להסתפק בהבהרה רפה; עליו להפעיל את סמכויותיו, לנקוט צעדי משמעת ברורים, ולשדר מסר חד: מי שפועל בחוסר סמכות ומשווק מצג שווא לציבור – יישא באחריות. רק כך ניתן להגן על הדמוקרטיה המקומית, ולהבטיח שהחוק לא יוחלף בסיסמאות ולא יכובה באולם המועצה.

המקרה של קריית מוצקין חושף אם כן לא רק כשל מקומי, אלא גם תהליך רחב שבו מציאות פוליטית ותודעתית מתערבבת עם מסגרת חוקית ברורה. זו לא רק שאלה של סדר יום או של טעות טכנית בפרוטוקול. זהו מבחן של עקרונות: האם החוק הוא שקובע, או שמי שמחזיק ברוב רגעי יכול להציג מציאות חלופית.

אם לא תתבצע פעולה מתוקנת עכשיו, התוצאה עלולה להיות מציאות שבה לא ההליך המשפטי קובע אלא ההצהרה הפוליטית. והסכנה בכך ברורה: אם החוק מוחלף במצג, כל מערכת הכללים הדמוקרטית עלולה להישחק. היום מדובר במוצקין, מחר זו עלולה להיות עיר אחרת, ובהמשך – תחום אחר לגמרי של ניהול ציבורי.

הציבור מצפה מנבחריו לעמוד בגבולות החוק ולא ליצור אשליות של הכרעות. ההגנה על הדמוקרטיה אינה נמדדת רק בבחירות אלא גם בכיבוד הכללים בין בחירות לבחירות. וכשישיבה שלא מן המניין מנוצלת להליך שמשרד הפנים מדגיש במפורש כאסור, לא מדובר עוד באירוע מקומי אלא בהתראה אדומה לכל המערכת.

הכתבה מבוססת על מידע גלוי לציבור, לרבות החוק לרשויות מקומיות, מכתבי משרד הפנים ופרסומים רשמיים של העירייה. כל הניתוחים המובאים כאן הם בגדר הבעת עמדה ציבורית ומשפטית מותרת, על רקע עניין ציבורי מובהק. כמו שקראתם לא הוזכרו שמות בכתבה, בכוונה – המטרה היא להעיר על תופעה פסולה, בניגוד לאינטרס הציבורי – ולא לבייש אדם כזה או אחר