מצרים מתחמשת: האם העולם מתעלם מהמשחק המסוכן ביותר במזרח התיכון?

הצבא המצרי עומד על סף שינוי אסטרטגי מהותי. לא עוד כוח הגנתי המתמקד בביטחון פנים ובמלחמה בטרור, אלא מכונת מלחמה אזורית שמוכנה להכרעה צבאית רחבת היקף. האם מצרים מתכננת תקיפה באתיופיה על רקע מאבק המים על הנילוס? כיצד עזה משתלבת במשוואה? והאם תוכנית טראמפ למזרח התיכון העניקה לקהיר חופש פעולה חסר תקדים?

מאז עליית עבד אל-פתאח א-סיסי לשלטון, עברה מצרים מהפכה צבאית שקטה. הפוקוס אמנם מתמקד בסכסוך על סכר הרנסאנס האתיופי, אך ישנם רבדים עמוקים יותר: שאיפות אזוריות, מדיניות תקיפה מול עזה, ותמיכה בינלאומית שמאפשרת התחמשות בקנה מידה עצום.

הקרב על הנילוס: מים הם הנשק של העתיד

המשבר בין מצרים לאתיופיה סביב סכר הרנסאנס הוא לא פחות מאשר מלחמת קיום עבור קהיר.
מאז 2011, אתיופיה מקימה את הסכר הענק על הנילוס הכחול – הנהר שמספק למצרים 97% מצריכת המים שלה. קהיר מזהירה כי מילוי מהיר של מאגר הסכר עלול להפחית דרמטית את הזרימה לתוך שטח מצרים ולגרום לאסון חקלאי ולמחסור במים לאוכלוסייה המתקרבת ל-110 מיליון איש.

מצרים ניסתה תחילה לפתור את המשבר באמצעים דיפלומטיים, אך אחרי חמש שנים של משא ומתן כושל, א-סיסי שולח מסר ברור: “הנילוס הוא קו אדום”.

במהלך השנים האחרונות בנתה מצרים את אחד הצבאות המתקדמים ביותר בצפון אפריקה:
• חיל אוויר מתקדם – 50 מטוסי קרב רוסיים מסוג מיג-29, 24 מטוסי רפאל מצרפת, ושיתוף פעולה עם איטליה לרכש מערכות חימוש אוויריות מתקדמות.
• חיל ים מודרני – נושאות מסוקים מסוג מיסטרל, צוללות גרמניות מתקדמות מסוג Type 209, וספינות קרב חדשות מצרפת.
• מערכות הגנה אוויריות מתקדמות – כולל S-300 מרוסיה ומערכות ליירוט טילים ורחפנים מהתעשיות הביטחוניות של סין וצרפת.

תרחיש תקיפה מצרי נגד הסכר אינו תרחיש בלתי אפשרי. עיתונים מצריים כבר דנו בפומבי באפשרות שקהיר תשגר מתקפה אווירית מדויקת שתפגע בתשתיות ההידרואלקטריות של הסכר, או תשתמש בכוחות קומנדו שיופעלו בעומק אתיופיה.

אבל האם זו באמת הסיבה להתחמשות המאסיבית של מצרים?

מצרים מציגה את עצמה כ”מתווכת ניטרלית” בין ישראל לחמאס, אך בפועל – המדינה רואה ברצועת עזה איום ביטחוני ישיר.

ההתחזקות של פלגים חמושים בעזה, כולל מיליציות המזוהות עם דאעש וסניפי אל-קאעידה, מאיימת על היציבות הביטחונית בסיני. בשנתיים האחרונות, חשפה מצרים עשרות מנהרות הברחה חדשות בין רפיח המצרית לרצועה. גורמים ביטחוניים מצריים הדליפו כי חלק מהנשק שנמצא בשימוש טרוריסטים בסיני מגיע ישירות מעזה, דרך הברחות בלתי פוסקות.

לאור זאת, א-סיסי מגבש אסטרטגיה חדשה:
• פיקוח הדוק יותר על מעבר רפיח – כולל אפשרות להצבת כוחות מצריים גדולים יותר בגבול עם הרצועה.
• שיתוף פעולה צבאי מוגבר עם ישראל – חיל האוויר המצרי כבר ביצע מספר תקיפות נגד מחבלים בצפון סיני, בחלק מהמקרים בתיאום עם ישראל.
• הגברת המעורבות המדינית – א-סיסי רואה בעזה קלף אסטרטגי מול ישראל וארה”ב. הוא משתמש בתיווך בינה לבין חמאס כדי לשמור על מעמדו ככוח מרכזי באזור.

התחמשות הצבא המצרי נועדה לא רק לאיים על אתיופיה – אלא גם להבטיח שמצרים תוכל להכריע במהירות כל עימות מול גורמים חמושים בתוך סיני ועזה.

הגורם שמאפשר למצרים להתחמש באגרסיביות הוא שיתוף פעולה שקט עם ארה”ב.

תוכנית טראמפ למזרח התיכון, שעליה דובר רבות מאז 2020, העניקה למצרים מעמד מיוחד. במסגרת “עסקת המאה”, קיבלה קהיר ערבויות כלכליות וביטחוניות מוושינגטון בתמורה לשיתוף פעולה במתווה השלום האזורי.

האמריקאים אפשרו למצרים לגוון את רכש הנשק שלה – מהלך שהיה בלתי נתפס בעידן של מובארכ, שהיה תלוי לחלוטין בנשק אמריקאי. תחת טראמפ, מצרים יכלה לרכוש נשק מרוסיה, צרפת, ואפילו סין – מבלי להיתקל בסנקציות כבדות מדי.

תוכנית טראמפ העניקה למצרים חופש פעולה בגבולותיה ובמדיניות החוץ שלה.

א-סיסי ניצל זאת כדי להגביר את שליטתו בסיני, לבסס השפעה על עזה, ולשמור לעצמו את האופציה הצבאית מול אתיופיה.

לישראל יש אינטרס ברור לשמר יחסים קרובים עם מצרים, במיוחד לנוכח התחזקות איראן והמצב בעזה. בשנים האחרונות, היחסים בין המדינות עברו מתחום הדיפלומטי לשיתוף פעולה ביטחוני חסר תקדים:
• מודיעין משותף על ארגוני הטרור בסיני
• תיאום אווירי בין חילות האוויר של שתי המדינות
• הבנה אסטרטגית כי עזה לא יכולה להפוך למדינת אויב עבור מצרים

מצרים היא שותפה ביטחונית של ישראל – אך גם מעצמה צבאית שממשיכה לצבור עוצמה.

מצרים נמצאת בנקודה קריטית בגיאופוליטיקה האזורית. היא לא רק מאיימת על אתיופיה – אלא בונה כוח צבאי שמטרתו לשמר את השפעתה האזורית מול גורמים נוספים, כמו טורקיה, איראן ופלגים חמושים בסיני ובעזה.

האם היא תבחר במלחמה על מי הנילוס? האם תשנה את מדיניותה בעזה? ומה יקרה אם ארה”ב תחליט לצמצם את תמיכתה? הבוקר כבר די ברור שאחרי המופע של זלנסקי בבית הלבן אמש ואחרי הייסורים של מלך ירדן מדוע א-סיסי סירב להגיע לוושינגטון

כל עוד מצרים ממשיכה בהתחמשות אינטנסיבית, העולם צריך להיות דרוך לאפשרות של עימותים צבאיים – לא רק באתיופיה, אלא גם בזירות נוספות שעלולות להשפיע על ישראל, סודאן והמזרח התיכון כולו.