ג’יהאד סוני מול ג’יהאד שיעי: הבדלים תרבותיים ואסטרטגיים בין סינוואר לנסראללה

ההבדל בין הגישה הסונית לגישה השיעית הוא מהותי וניכר בתרבות ובאסטרטגיה שלהן. בעוד שהתרבות הסונית, שמקורה בעיקר בערב, נוטה להעדיף תגובות מהירות ואימפולסיביות עם דגש על הקרבה אישית, התרבות השיעית, שנובעת בעיקר מאיראן והתרבות הפרסית, מתאפיינת בתכנון אסטרטגי ארוך טווח, עם דגש על סבלנות, ארגון והקרבה קולקטיבית. הגישה הסונית מתמקדת בפעולה ישירה ומהירה, לעיתים קרובות ללא צורך בתיאום מורכב, מתוך אמונה שההקרבה האישית מובילה לכבוד ולתהילה. לעומתה, הגישה השיעית מעדיפה לחשוב ולהתארגן לטווח הארוך, עם דגש על תכנון והבנה מעמיקה של ההקשרים הרחבים, מתוך הכרה בכך שהסבלנות וההתמדה הם הדרך להשפעה משמעותית.

יחיא סינוואר, מנהיג חמאס ברצועת עזה, ייצג את הגישה הסונית האופיינית, שבה הפעולה מתבצעת מתוך דחף מיידי וללא תכנון ארוך טווח. חמאס, כארגון סוני, מונע בעיקר על ידי רצון לתגובה מהירה לאירועים בשטח, כמו התקפות באוקטובר 2023 שהתרחשו ללא תיאום עם איראן. סינוואר פועל מתוך תחושת שליחות אישית ומתמקד בפעולות מהירות כדי ליצור הישגים מיידיים. פיגועי יחידים ופיגועי התאבדות הם דוגמה קלאסית לאסטרטגיית ההקרבה האישית של חמאס, שבה כל לוחם פועל מתוך תחושת שליחות כדי להילחם באויב.

לעומתו, חסן נסראללה, מזכ”ל חיזבאללה, ייצג את הגישה השיעית, המבוססת על תכנון אסטרטגי סבלני וממוסד. נסראללה פעל מתוך תיאום הדוק עם איראן, ולרוב אינו פועל בצורה מיידית או אימפולסיבית, אלא ממתין לרגע המתאים לפעול על פי תכנון קפדני. מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 מדגימה את הגישה השיעית, שבה חיזבאללה ניהל מלחמה ארוכה ומתוכננת היטב, עם דגש על אסטרטגיה צבאית יעילה. נסראללה מבסס את הפעילות של חיזבאללה על הקולקטיב ולא על הקרבה אישית, עם מערך לוחמה סדור ומאורגן.

גורמים במזרח התיכון מעריכים כי רעיון “כורי העכביש” של קאסם סולימאני, אשר נבנה במשך שנים רבות במטרה לאחד כוחות שיעיים וסוניים נגד ישראל, ספג מכה קשה בעקבות החלטת חמאס לתקוף את ישראל בשביעי באוקטובר מבלי לתאם עם איראן וארגונים שיעיים נוספים. התקיפה חשפה את הפערים התרבותיים והדתיים המעמיקים בין הסונים לשיעים, כשחמאס, ארגון סוני, פעל באופן עצמאי מתוך גישה אימפולסיבית ותגובה מיידית, בניגוד לאסטרטגיה האיראנית המתבססת על תכנון ארוך טווח וסבלנות. חוסר התיאום וההתנגשות בין האינטרסים של הצדדים הובילו לשחיקת האמון ולהתערערות שיתוף הפעולה, שהוגדר על ידי רבים כבסיס לרעיון “כורי העכביש”. מקורות מדווחים כי הקרעים בין הצדדים מראים את הפגיעות של הרשת שסולימאני בנה, תוך כדי חשיפת הקשיים בקיום ברית אמיצה בין גורמים בעלי רקע דתי ואידיאולוגי שונה.

ההשוואה בין יחיא סינוואר לחסן נסראללה מדגישה את הפערים התרבותיים והאסטרטגיים בין הג’יהאד הסוני לג’יהאד השיעי. סינוואר מייצג גישה אימפולסיבית המתמקדת בהקרבה אישית ותגובות מהירות, לעיתים ללא תיאום מלא עם איראן, מה שמשקף את העצמאות היחסית של חמאס. לעומתו, נסראללה מייצג גישה סבלנית ומוסדרת, שבה התכנון לטווח ארוך והקרבה קולקטיבית הם עקרונות מרכזיים, תוך תיאום הדוק עם איראן והיררכיה ברורה. פער זה בין חמאס לחיזבאללה משקף גם את ההבדלים התרבותיים בין העולם הערבי לאיראני.

בסופו של דבר, ההבדלים בין סינוואר לנסראללה אינם רק טקטיים או תרבותיים, אלא משקפים גישות שונות לחלוטין לניהול מאבק. בעוד שסינוואר מייצג ג’יהאד סוני אימפולסיבי, המתבסס על הקרבה אישית ומהירה, נסראללה פועל מתוך אסטרטגיה שיעית סבלנית, הממוסדת בהקרבה קולקטיבית ותכנון לטווח הארוך. אל מול אויבים שונים אלו, על ישראל ותושביה להחזיק באמונה העמוקה של עמנו – “ובחרת בחיים” – הערך היהודי של קדושת החיים, היכולת להתעלות מעל הרס ושנאה, ולבנות עתיד של תקווה, ביטחון ואחדות. אנו מתפללים ליום שבו האסטרטגיות של הרס יפנו את מקומן לשלום, ולשחרור בני עמנו החטופים, ושנזכה כולנו לחיות בחירות וביטחון בארץ ישראל.

אגב, כורי עכביש נחשבים לאחד מהחומרים החזקים והעמידים ביותר בטבע, במיוחד יחסית למשקלם. חוטי המשי של העכביש מורכבים מחלבונים, ומצטיינים בכוח מתיחה גבוה וגמישות מרשימה. עמידותם הגדולה של הכורים נובעת מהמבנה המולקולרי הייחודי שלהם, המאפשר להם לספוג זעזועים ולהתנגד לשבירה, מה שהופך אותם לחומר יעיל ללכידת טרף וגם להגנה. מדענים רבים שואבים השראה מכורי העכביש לפיתוח חומרים סינתטיים חזקים וגמישים לשימושים בתעשיות שונות, כולל בתחומי הרפואה והביטחון.