ושוב איתנו – פיירו בגרסה הנכונה והרצויה

רק בשבוע שעבר, פרנצדי פיירו כיכב בכותרות. היה זה מהצד הפחות נכון של הרצו והראוי – חלק מקוראי "כרמליסט", שהצטרפו לביקורת בתגובות למערכת, הגדילו לעשות וחתכו בבשר החי של חלוץ נבחרת האיטי (אתם יכולים להסתכל שנית ב"כרמליסט פייסבוק"). תוכן התגובות לא גילה עדינות בלשון המעטה, מהחמצותיו הסדרתיות. בהשוואה להם, הביקורת שלנו נראתה כמו כתבת נימוסים והליכות.

כתבנו אז שביקורת או לא, לפיירו גם צדדים טובים. אמש, עם הפיזיות שלו בעיקר, הוא חזר בגדול מבלי שמישהו התכונן אליו. לא רק שנראה חד, אלא בעיקר חזר ליכולת הנהדרת, שהטיסה אשתקד את מכבי חיפה לשלב הבתים בליגת האלופות. בטוח שלא שכחתם כמה כסף הוא הכניס על הדרך למכבי חיפה, אבל מה לעשות, מאז לא פגע. והנה, במשחק בנתניה, שהיה עלול לחרוץ גורלות, אפילו של מסאי דגו ולא באשמתו הבלעדית, פיירו חזר ליכולת המקורית, ליכולת שעבורה מכבי חיפה רכשה אותו ב-1.6 מיליון אירו. השחקןי שאחרי 5 שערים בשלב המוקדמות בצ'מפיונסליג, כתבנו תוך ביטחון רב שהוא "התשובה הירוקה לערן זהבי", זייף אחר-כך במשך כמעט עונה שלמה, למרות שמכבי חיפה זכתה באליפות. פיירו לא הזכיר אז ולו בשמץ את יכולת הפתיחה הנהדרת. האמת שבעינינו הוא הפך לחידה.

ושוב, אנחנו חוזרים לנתניה. בפיגור 2:1, הוא מקבל כדור חכם ואופייני מצ'ארון שרי ובבעיטה ברגל מלאה, מטיס את הכדור אל מתחת למשקוף, כמו חלוץ מצטיין במונדיאל, 2:2 בהפסקה. אנחנו, למודי הנסיון מעשרות שעות צפיה בו, הנחנו שהיה זה מבצע חד פעמי, מבצע שהצטרף ליכולת המשופרת כשניפנף את שומרו, ג'ואל אבו-חנא הנתנייתי, כמו ממתאגרף שספג נוק-אאוט. ואם זה לא הספיק, הגיע מהלך הצירוף שראנוב-חלאיילי-פירו, במחצית השנייה, שבסיומו העלה את חיפה ל-2:3 ואותו אישית, באופן פרטי, לצמד. הופעת ענק שבסופה שאלנו שוב מי זה בדיוק פרנצדי פירו?

ימים ידברו אם הייתה זו הופעה חד-פעמית, או תהליך שיגרום להפרייה מנטלית. מחלוץ שחושב ארוכות לפני שהוא מנסה לשחרר כדור (ואז מפסיד אותו), או סקורר החלטי. בואו נקווה שנפתחת תקופה חדשה במערכת היחסים שלנו עם פיירו. ובינתיים, חיפה שרדה את המותחן, למרות שפתחה בפיגור עצוב כתוצאה מחוסר תגובה של שריף כיוף – שער שני שספג באשמתו בשני משחקים, אבל התעודדנו מיכולתו להמשיך ולתפקד אחר-כך כאילו לא קרה דבר. כיוף בכייף. צריך להוסיף שגם אם איתמר ניצן לא שוער גדול, בטח לא במימדיו, הקטילה של התקשורת, בעיקר החיפאית, נראתה לי מוגזמת ולא ממש הוגנת.

נקודה נוספת מהמשחק שהחזיר גם את חיפה כולה למפת אזור הצמרת, הייתה ספסולו של דיא סבע במשך 90 דקות. כחובב כדורגל מהנה, בדרך-כלל אעדיף שילוב של שלושה קשרים מיטיבי כדרור, על שחקן הורס. ראינו את השילוב הזה אצל ברק בכר, וזו הייתה, אולי, אחת הסיבות שהונחת בכוכב האדום. הפעם, לשם שינוי, חייבים להסכים עם דגו, שיש משחקים בהם התוצאה חשובה מהרושם שהקבוצה משאירה (לא ששיחקה כדורגל מכוער, חלילה). זה היה המקרה, כי חיפה לחמה על הלגיטימיות והסיכוי להשאר בצמרת. גם דגו, שדרגות ההסתה נגדו כמו טרף קל היו מוגזמות, היה נמצא על הגריל במקרה של הפסד נוסף. אם דיא סבע הוא ספורטאי, שאגב, מקבל (אם שכחתם) את השכר הגבוה ביותר במועדון הירוק, יקבל בהבנה את הצעד הטאקטי, הוא אולי יהיה שותף בכיר לחזרה לצמרת.

עד כאן נתניה, כי ביום חמישי פנאתינאיקוס מגיעה לחיפה, שחייבת להוציא תוצאה טובה באירופה. אחרי המשחק מול היוונים נדע יותר.