לא פחות טובים מאשתקד

אפשר רק להתפעם על האפשרות שמסאי דגו, האיש שבא משום מקום, היה מעלה את מכבי חיפה לשלב הבתים של ליגת האלופות, עם ניסיון של פחות חודשיים בתפקיד. לא רק מנקודת המבט הישראלית המופתעת ברובה, אלא אפילו בקנה-מידה בינלאומי. ילד בן 37, שהגיע מקבוצת הנוער של המועדון, הטיס בלי בזבוזי זמן מועדון ישראלי, לשלב הבתים בפעם השנייה ברציפות.

מה לעשות, שבינתיים מדובר רק בחלום יפה – מכבי חיפה שלו, קבוצה מחוייבת בצורה מקסימלית, צריכה לסיים את דרך החתחתים בבירת שווייץ. כמו שזה לא היה קל בסמי עופר, שבו 30 אלף הרעישו כמו 100 אלף, בברן, זה יהיה קשה לפיצוח פי-3. ההגדרה הרווחת שהסיכויים הם 50-50, אופטימית מדי. הרי ברן, לא הפסידה בבית כבר שנה והמשחק מול הירוקים יהיה עבורה מעמד השיא השנתי.

אז איך עושים את זה מול יאנג בויז, קבוצה שהתוצאה היא העניין העיקרי שלה? באמת מסובך. אבל מצד שני, לא רק בכדורגל שיאים נועדים לשבירה פעם אחת. לפעמים יותר קל לשבור שיא, מאשר להחזיק בו, כמו הידיעה שיש למחזיקה מה להשמיט, השיא. דוגמא עם קשר חיפאי?, בקמפיין לקראת מונדיאל ארה"ב-1994, הגיעה נבחרת צרפת, למאזן כמעט מושלם, כשהייתה צריכה רק נקודה ביתית אחת. מה שקרה בפועל, נבחרת ישראל, עם אייל ברקוביץ' וראובן עטר, הנחילה לה הפסד 2:3, אחר-כך גם בולגריה עשתה דבר דומה. סתם דוגמא לכך שלא הכל אבוד בכל מצב.

בטוח שמסאי דגו וצוות העוזרים הצעירים שלו וקשה להסכים לדעה שלא הייתה יצירתיות במשחק של מכבי. מהם שרי, סבע וחזיזה אם לא יצירתיות? הבעיה ושניסיונות, במיוחד במחצית הראשונה, נעצרו בקיר השוויצרי שהתכונן כיאות. צריך להמשיך ביצירתיות, ורק לשדרג אותה מהניסיון שנלמד ביום רביעיצוות העוזרים הצעירים שלו, ינסו עד המראת המטוס לשוויץ, למצוא את הפתרון הגאוני הטאקטי להפתיע את המאמן היריב, רפאל ויקי. משימה קשה בהתחשב בכך שמאמן יאנג בויז, הוא בעצמו שועל טאקטי שעשה שיעורי בית בציון גבוה לקראת סמי עופר, ראיתם איך הבלם עלי קמארה, אקס הפועל רעננה, לא איפשר לפיירו רבע מילימטר של חופשיות.

קשה לי להסכים לדעה ש"דגו איחר בחילופים". דגו צעיר, אבל מלא בחוכמת משחק, שמבין כי הימור על כל הקופה, עלול להסתיים, ניחשתם, באובדן הקופה כולה. לפעמים ציפור אחת ביד, עדיפה על שתי ציפורים על העץ. כמו שחקן שחמט, עד כמה שניתן להמשיל כדורגל לשחמט, דגו סחב את המשחק לעוד מערכה שממנה, מי יודע, אולי עוד תצא ההפתעה.

הסגירה במרכז השדה של עלי מוחמד, שתאורטית, היה צריך להשתתף השבוע בריצת המרתון באליפות העולם באתלטיקה ומחמוד ג'אבר, הייתה הכרחית. ענאן חלאיליי ודין דוד, נכנסו 20 דקות לפני הסיום ולא הצליחו, הפעם, לשנות את התמונה. האם כדאי היה להוסיף לסיכון ולהחליף כבר 30 דקות לסיום? לא מאמין שזה היה משנה.
מאחר וכדורגל הוא שפה בינלאומית, סביר להניח שבניגוד לסמי עופר, יאנג-בויז תלחץ מהפתיחה ותנסה גם לנצל את הרחקתו בצהובים של פייר קורנו. התשובה של חיפה אמורה להיות הסגירה של קוי אספקת השוויצרים, כמו בסמי עופר וגם התבססות על ההגנה עם עבדואלי סק (עד עכשיו בינגו), שון גולדברג ודניאל סונדגרן, שנמצאת בכושר נהדר. צפייה לעוד משחק טוב של איתמר ניצן המפתיע והתאמת מחליף לקורנו.

יהיה קשה לשמור על שער נקי ועוד יותר קשה יהיה להבקיע מול הגנת ברן. אפשר לצפות להברקות מצ'ארון שרי, שמביא לחיפה בגיל 35, יכולות טובות פי כמה מאלה שהביא בגיל 30 וכושר משופר של דיא סבע, שכבר ראינו שהוא יודע להתאושש ממשחקים פחות טובים, או שענאן חלאילי, ינצל את העונה האירופית שלו להביא עוד ממתק.

לא חושב על אפשרות של הפסד, אבל אם זה יגיע, נמשיך לומר כי מכבי חיפה העונה, לא נופלת מזו של אשתקד ואולי אפילו בשלה מהמהדורה הקודמת. בסך-הכל, אפילו האופטימיים, לא האמינו שהקבוצה תראה כך בלי עומר אצילי ומוחמד אבו פאני.