שרי השריף, ציון גבוה לדגו

תחשבו על זה… הדקה ה-85, 1:1, מכבי חיפה קרובה להיות מודחת מליגת האלופות. ואז, משום מקום, מחמוד ג'אבר, שטרם הבקיע העונה, האדם האחרון שהייתי מצביע עליו כשחקן הכרעה, מניף רגל אדירה ותוקע את הכדור בחיבורים של טיראספול. בעיטה אחת טובה ששינתה מצב, מומנטום ובהמשך יכולת, כדי להשיג הכרעה שהסתיימה ב-1:4. בלי עומר אצילי, בלי ברק בכר, בלי מוחמד אבו פאני, אפילו בלי פייר קורנו ועדיין בלי מספר 6  המבוקש. לך תאמין.

אם אנחנו עדיין בתיאור התפתחות המשחק, צריך לחזור שנה אחורה בזמן, בהקבלה, לעבר המשחק הביתי בשלב המוקדמות מול אולימפיאקוס. היוונים הובילו 0:1 ונראה שהם רגל-וחצי בשלב הבא. ואז, הצליח איכשהו דולב חזיזה, יש-מאין להשוות ועדיין, קשה היה לצפות מה תהיה השפעת שער השוויון- לא גניבה של נצחון 0:1, אלא רביעיה מהדהדת בכיכובו של פרנצדי פיירו, שבנתה בהמשך את שלב הבתים הירוק השלישי המחמיא, בדברי ימי המועדון בליגת האלופות. 

עד כאן, שלב החוויות והצד והחזותי. עכשיו, באופן טבעי, אנחנו מגיעים לסיפור הגדול של הקיץ והוא מסאי דגו. אין ספור גבות הורמו. הילד הזה יאמן מכבי חיפה? ניסו המפקפקים לשאול וחלקם גם מצאו סיבה- רצונו, כביכול, של יעקב שחר להראות לברק בכר שלא רק הוא יכול. שטות מוחלטת, אבל רבים אכלו אותה.

ואיך הציון של דגו במבצע העליה לשלב הבא הלא פשוט? גבוה. ולאו דווקא לפי התוצאה הסופית שלא תמיד משקפת. גבוה, אף על-פי שהאלופה נתנה משחק די בינוני. אז איך ציון גבוה? גם אם חיפה לא הייתה עוברת, הייתי מעניק לדגו אותו ציון חיובי.

הכל מהטעם הפשוט, שתפקיד המאמן הוא לעזור לקבוצה, במיוחד במצב של מצוקה. המאמן הצעיר לא הסתכל על שמות ויוקרה, אלא על יכולת המשחק של השחקנים האמורים. דיא סבע וליאור רפאלוב (ועוד מעט נגיע אליהם) לספסל, חמזה שיבלי, דין דוד (שדווקא היה צריך להיכנס קודם ), מחמוד ג'אבר, אריק שוראנוב, וסוף פודגריאנו בפנים.

ושוב, הציון גבוה לא כיוון שג'אבר, דוד ושוראנוב, הבקיעו שלושה שערים, אלא בגלל שדגו העלה למגרש את השחקנים האמורים ביושר מקצועי, ובמינון הנכון. עכשיו אנחנו מגיעים לסיבה שחיפה צלעה במחצית הראשונה.

 כן, סבע ורפאלוב, שני השחקנים שעברו בקריירה יותר מהאחרים, פשוט קרסו נוכח התחושה כי הם אלה שצריכים להוביל את הקבוצה למעלה. במועדונים בחו"ל בהם שיחקו, היו מצוינים, אבל לא היוו את זוג המנהיגים, שזה דבר אחר לגמרי. צריך לקוות שהביטחון יחזור אליהם, כי סבע היה נפלא בעונה שעברה, ורפאלוב אפילו נבחר ל"שחקן השנה" בליגה הבלגית ב-2020. דגו לא אשם בפיק הברכיים (נקווה שיעבור) שלהם, אלא רק עשה את הצעדים הנכונים.

כמובן, שאם נפרק את המשחק לחלקים, נמצא כי גם המזל שיחק בשורות מכבי חיפה והציל אותה מ-3 שערי חובה, כל אחד קריטי, במתפרצות של טיראספול. הדבר קרה מכיוון שחיפה רצה כולה להתקפה באופן טבעי, כדי לחזור מהפיגור. וחוץ מזה, עבדולאי סק, משדרג עצמו להיות בלם מעולה גם ברמה האירופית. שון גולדברג צובר עוד ועוד נסיון.

אז נכון שההרכב של אשתקד היה נוצץ יותר, המאמן היה מנוסה יותר, אבל עכשיו ענן חלאיילי, חמזה שיבלי, סוף פודגראנו ואולי גם אריק שוראנוב, גדלים לנגד עינינו, כמו כן גם מסאי דגו. אין פה שום התחייבות להמשך העונה, אלא סיכום של הצעדים הראשונים החיוביים של הרך הנולד.