גזר דין בכיכר העיר – אין אפשרות ערעור

משפטים מתנהלים בבית המשפט ופסק הדין ניתן לאחר הבאת ראיות קבילות, חקירות עדים, סיכומים והכרעת שופט. לאחר מתן פסק הדין, עומדת לזכות הנאשם אפשרות להגיש ערעור אם הוא סבור שנפלה טעות במסקנות או בהכרעה השיפוטית. האמנם?

בשנת 2020, התקשורת עובדת מהר מאוד, במהירות של קליק אחד על כפתור ניתן לשגר ידיעות משפטיות, להסיק מסקנות ולחרוץ גורלות. העיתונות יכולה לפרסם כמעט כל דבר שיש בו "עניין ציבורי" ובכך הופך הציבור להיות מוסמך כשופט בכיכר העיר. 

לעומת זאת, טחנות הצדק טוחנות לאט.

בשבועיים האחרונים, הרשת מלאה בידיעות על המקרה הטרגדי שבו תינוק כבן 4 חודשים מצא את מותו. מהשנייה הראשונה שעלתה ידיעה בעניין, כל הדיווחים לוו באמירות מסוג "קיים חשד כבד כנגד ההורים", לאחר מכן "החשד התחזק" וגם "נמצאו הודעות מפליליות בניידים של ההורים", תוך פרסום תוכן ההודעות באמצעי התקשורת.

את עניין הדלפת חומרי חקירה לתקשורת, אשאיר למאמר אחר. יחד עם זאת, מרגע חשיפת המקרה באופן מובהק התקשורת מציגה תמונה מגמתית ומשחירה בציבור את פניהם של ההורים, שעדיין נמצאים בגדר חשודים. המשמעות של ההגדרה "חשוד" היא בדוק כמו זה נשמע, חשד יכול להתבסס גם על נתונים חלשים ולא ברורים.

בסופו של דבר, כעבור שבועיים התבשרנו כי האם של התינוק שוחררה ממעצר ומסתמן כי יוגש אישום רק כנגד האב. יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהאם כבר הועמדה למשפט על ידי התקשורת, את השופטים החליפו הציבור שקבע כי היא אשמה אף מבלי לבדוק את הראיות שנאספו בתיק, ומה לגבי העונש? היא לעולם תהיה האמא שגרמה למותו של בנה ותישא על עצמה אות קלון.

אין לה שום אפשרות לערער על גזר הדין הזה. כי ככה זה כאשר נשפטים בכיכר העיר, גזר הדין יוצא לפועל והוא סופי.

המקרה הזה הוא עצוב, טרגי ומזעזע, אבל האם אנחנו כציבור מוסמכים לשפוט מישהו? האם יש לנו את הכלים שקיימים בפני בית משפט?  

ברור שמקרה כה חריג בנסיבותיו יוצר כותרות ועניין ציבורי וגם ברור שיש מקרים שבהם צריך להעביר ביקורת על החלטות שיפוטיות. על ידי ביקורת ציבורית החברה התקדמה והשאירה מאחור תפיסות מיושנות, כמו עבדות ואי שיוויון בין המינים.

אך הביקורת צריכה להגיע רק לאחר שנחשפים לתמונה במלואה. המשפט התקשורתי הוא רחוק מלהיות הליך הוגן, הוא חושף רק חלק מהנתונים ומטרתו להביא להרשעה מהירה מבלי להציג שום ראייה.

והדבר המסוכן ביותר הוא שגם אם בסוף יתברר שהפרסום היה שגוי, אף אחד לא יפרסם את זה, כי במשפט בכיכר העיר אין טעויות.