ספינות הגליאה בצי המלחמה העתיק

בציי העולם העתיקים- ספינות הגליאה נחשבו לענף נפרד  בצי המלחמה, והגליאה המלכותית (שכאן נקרא לה Reale), היתה גליאה שהשתייכה ישירות לארמון המלוכה.

גליאת הדגל עליה הפליג מפקד צי הגליאות נקראה Reale מאז שנת 1526 ונשאה את דגלי מפקד הצי והמלך.

הגליאות המתקדמות ביותר מהבחינה הטכנית הופיעו בתחילת המאה ה-17, הן נקראו באותם ימים- גליאסות-פירוש השם הוא גליאות גדולות.

כל הגליאות תוכננו ונבנו על פי אותו העיקרון, עם שינויי מבנה בהתאם למתכנן ולבונה הספינה.

לא היה חוק וסטנדרט אחיד לבניית גליאות, ולכל מתכנן ובונה ספינות, היו הסודות המקצועיים שלו שנשמרו אצלו בקפדנות-מועברים במשפחת בעל המספנה מדור לדור.

באופן כללי, לגליאה היו קווי מבנה עדינים, כשהיחס בין אורכה לרוחבה נע בסביבות 1/8.

שקיעת גוף הספינה במים היתה נמוכה מאוד-במיוחד בחרטום ובאמצע הספינה, ועמוקה יותר בירכתיים.

על אף שתוכננו לשייט ולחימה סביב הים התיכון- ניתן היה למצוא גליאות משרתות ולוחמות גם בחוף האוקיינוס האטלנטי, בתעלה האנגלית (מיצר להמנש) ואפילו בים הבלטי.

הגליאות חולקו לשני סוגים:

גליאה סטנדרטית עם עשרים ושישה זוגות משוטים, וגליאה מתקדמת עם יותר זוגות משוטים.

גליאסות ה- Reale מדורגות כגדולות ביותר מבין הגליאות המתקדמות. מערך המשוטים שלהם הגיע עד 33 זוגות משוטי הנעה. גם מספר החותרים על כל משוט היה גבוה יותר בגליאסות.

באופן רגיל-היו חמישה חותרים על כל משוט בגליאה, בעוד שב-Reale היו שבעה חותרים לכל משוט.

שוני נוסף שהבדיל את גליאסות ה-Reale מכל השאר היה היקף הקישוטים והדקורציה הפיסולית עליהן.

הגליאסה המוצגת במוזיאון המודלים והמיניאטורות ומופיעה בתמונות, הינה שחזור של גליאסת Reale מסוף המאה ה-17.

עבודות האומנות הפיסולית על הספינה מיחסות לאמן המפורסם פייר פוז'ה (Pierre Puget).

אורכה של גליאסה זו היה 66 מטרים, רוחבה המכסימלי 10.2 מטרים, ורוחבה עם משוטים פרושים הגיע ל-30 מטר.

לספינה זו היו 31 זוגות משוטים כאשר שני משוטים בד שמאל הוסרו לטובת מטבח הספינה אשר שכן על הסיפון הפתוח. עם שבעה חותרים על משוט-רק צוות החותרים מנה 420 איש.

לצורך הפלגה ארוכה ושגרתית- היו לגליאסה שני מפרשים לטיניים-משולשים.

בהנעת המשוטים השתמשו בזמן תמרון בנמל, ובעת קרב מגע עם ספינת אוייב.

צוות החותרים במשוטים ישבו על ספסלי עץ רחבים לאורך גוף הספינה עם הדומים לתמיכת הרגלים.

מי היו החותרים? האם הם היו עבדים קשורים בשלשלאות לספינה לכל חייהם-כפי שהאמונה העממית טוענת? על כך יש ויכוח שנמשך דורות, ועדיין לא הוכרע-על כך אדון במאמר הבא.

לאורך הספינה היה מעבר רצוף מהחרטום עד הירכתיים-בשפת הימאים הוא נקרא-מעבר החתול.

בחרטום הגליאסה ניתן לראות את סיפון הלחימה- עמדות רובאים עם חרכי ירי במרפסת העליונה המעוצבת, בעוד שתחתיה-סיפון התותחים היורים רק קדימה.

התותחים-אחד מרכזי גדול, ומשני צידיו קטנים יותר-קבועים לסיפון הספינה ולא ניתנים לכיוון אלא על ידי שינוי כיוון הפלגת הספינה.

לכל אורך סיפון החותרים- משני צידיו קבועים שנים-עשר תותחים קטנים הניתנים לכיוון ביד.

בירכתי הגליאסה-נמצא סיפון הפיקוד- מוגבה, מהודר ומכוסה סככה מקושטת.

הגליאות לא ערכו הפלגות ארוכות- מספר אנשי הצוות שהיה גדול מאוד והגיע ל500 ויותר, ושטח האיחסון המצומצם מאוד של הספינה, אפשר הפלגה רצופה לטווח קצר בלבד, וכך היו הגליאות מדלגות מנמל לנמל.

מתחת לסיפונים- בגוף הספינה היו חדר המפקד, חדרי איחסון למזון טרי ומזון יבש, מחסני מפרשים חבלים וציוד ימאות, מחסן יינות אשר נמכרו לצוות, מחסן תחמושת נשק וחומרי נפץ, וכן מרפאה לטיפול בפצועי קרב.

לגליאה היו שתי סירות חתירה למגוון משימות- כל אחת הונעה על ידי צוות של תריסר חותרים והגאי. לעיתים נגררו אחרי ספינת האם-ולעיתים הועלו לסיפון על ידי ה-Boom של המפרשים.

שיטת קרב הגליאות מזכיר בסיגנונו את שיטת היוונים והרומאים הקדומים- בשעת קרב הספינות מונעות במשוטים בלבד, הגליאה היתה מתקרבת לספינת האוייב תוך ירי מתותחי החרטום (כתחליף למטחי החיצים הקדומים), ואז-כשהספינות נצמדות- מטח מתותחי הצד הקלים-וצוות לוחמים מצויידים בחרבות וסכינים מסתער על סיפון ספינת היריב ומתחולל למעשה קרב יבשתי, על סיפון הספינה.

לגליאה יש גם קרן נגיחה בחרטומה אולם השתדלו להמנע משימוש בה עקב הסיכון לספינה הנוגחת ממש כמו לספינה הננגחת.

ככלל- הגליאות נלחמו בים שקט ובמזג אוויר טוב, בקרבת החופים.

בציורים עתיקים של ארץ ישראל-ובמיוחד מפרץ חיפה-מהמאות הקדומות-ניתן לראות מספר רב של גליאות עוגנות במפרץ חיפה.

מודל הספינה המוצג במוזיאון המודלים והמיניאטורות GREIF-ומופיע בתמונות המצורפות-היה שייך לצי הגליאות של המלך הצרפתי לואי ה-14, ושימש כאניית הדגל שלו.