סיפור האימוץ של דן (סיפור חקירה)

אילוסטרציה- למצולמים אין קשר לכתבה

אחד המקרים המעניינים שהגיעו אלי למשרד החקירות שלי, "אמנון רודס משרד חקירות", הוא סיפורו של דן, נער בן 19 מרמת השרון. לפני שאגולל בפניכם את הסיפור, חשוב לי לציין שכל השמות שתקראו כאן הם שמות בדויים, זאת על מנת לשמור על פרטיותם של הנוגעים בסיפור.

דן ידע שהוא מאומץ מגיל 6. ההורים המאמצים שלו היו ההורים הכי טובים שהוא יכול לבקש, קשובים, מכילים, משרים ביטחון ואהבה, וגם משמעת כשצריך. הוא הצליח בלימודים והיה תלמיד טוב, אך לא היו לו הרבה חברים. דן תמיד הרגיש קצת שונה מאחרים, הוא לא ידע לשים את האצבע על הסיבה לכך, אך בתוכו תמיד חשב שזה קשור לעובדה שהוא לא יודע מהיכן הגיע. 

במהלך שנות התבגרותו דן התלבט בשאלה האם לפתוח את תיק האימוץ שלו כאשר יגיע לגיל 18 או לא. הוא כל כך אהב את ההורים המאמצים שלו ולא רצה לפגוע בהם. בשיחה שהייתה לו עם אימו המאמצת מיכאלה, עלה נושא תיק האימוץ, היא אמרה לו שהוא צריך לעשות מה שהלב אומר לו, ובמידה וירצה לפתוח את תיק האימוץ, היא ואביו אהוד יתמכו בו לאורך כל הדרך בכל החלטה שיבחר. 

יום הולדתו ה 18 של דן הגיע ואתו גם ההחלטה לפתוח את תיק האימוץ שלו ולגלות מהיכן הוא הגיע ומהם השורשים שלו. לאחר מספר חודשים הם קבעו פגישה עם העובדת הסוציאלית שליוותה אותו בתהליך פתיחת התיק, ולאחר שהגישו את כל הטפסים והמסמכים הדרושים, המתינו לתשובות. כעבור מספר ימים דן קיבל שיחת טלפון מהעובדת הסוציאלית שהמסמכים הגיעו. דן ואמו מיכאלה קיבלו לידיהם את המסמכים, לא היה שם מידע רב, הופיע שמה הפרטי של האם הביולוגית – רחלי, שהייתה בת 17 כאשר ילדה את דן ושהיא מירושלים, בנוסף הופיע שם בית הספר התיכון בו היא למדה, היה זה בית ספר דתי.

כאשר דן הבין שהגיע למבוי סתום, הוא קבע עמי פגישה במשרדי, דן הגיע עם אמו מיכאלה, הם סיפרו לי את פרטי המקרה ומסרו לי את כל המסמכים שהיו להם אודות האימוץ וזהותו של דן. לפי המידע הדל שהיה בידינו, הבנתי שנדרשת כאן חקירה יסודית ומעמיקה ולא מעט משאבים, מיד ניגשתי למלאכה. 

פניתי להנהלת בית הספר בו היא למדה על מנת לברר מידע אודותיה, האם זכורה להם נערה בת 17 בשם רחלי שהייתה בהריון בתקופת לימודיה בבית הספר בשנה שבה נולד דן. מנהלת בית הספר הנוכחית לא עבדה שם באותה התקופה ולא מכירה את המקרה. בעזרת קשרים שיש לי בעיריית ירושלים איתרתי את הטלפון של המנהלת הקודמת של בית הספר. בשיחתנו היא סיפרה לי שלא זכורה לה תלמידה שהייתה בהריון, אך היא כן זוכרת תלמידה בשם רחל .א. שבמהלך כיתה י"א הפסיקה להגיע לבית הספר, ההורים שלה אמרו שהם עברו דירה והיא יותר לא חזרה לבית הספר, זה נראה לה חשוד אך היא לא יכלה לעשות עם זה דבר. מה שכן, היא זכרה שלרחל הייתה חברה טובה בבית הספר, בשם אפרת, ונתנה לי את מספר הטלפון שלה, אולי לה יהיה מידע כלשהו אודותיה. 

יצרתי קשר עם אפרת וקבענו להיפגש בבית קפה בירושלים. כאשר הגעתי היא כבר ישבה שם וחיכתה לי והחזיקה בידה מעטפה. במעטפה היה מכתב שרחלי שלחה לה ממקום מגוריה החדש. זה היה המכתב היחיד שאפרת קיבלה מרחלי, ומאז לא שמעה ממנה יותר. במכתב היא סיפרה לאפרת שהם עברו לגור בצפון, שהוריה החליטו לעשות זאת מאחר והתביישו שנכנסה להריון בגיל כה צעיר, ומאחר והם חיו בקהילה דתית הם לא יכלו לשאת את הבושה, הוציאו אותה מבית הספר ועברו למקום מרוחק. בסוף המכתב ביקשה רחלי מאפרת לא לנסות ליצור איתה קשר ולא להגיע אליה. מה שכן הופיע על המעטפה הוא כתובת השולח. אפרת השאירה לי את המכתב ובנוסף הביאה איתה תמונה ישנה של שתיהן מתקופת בית הספר.

נסעתי לצפון בניסיון לאתר את הכתובת ואת רחלי. הגעתי לשכונה והתחלתי לשאול אנשים באזור האם הם מזהים את האישה שבתמונה. קיבלתי לא מעט תשובות שליליות אך לא ויתרתי והמשכתי לחקור ולשאול עד שהגעתי לבעל חנות לכלי בית שזיהה אותה. הוא מסר לי את הכתובת בה הוא חושב שהיא גרה.

הגעתי לכתובת וחיכיתי במכוניתי. לאחר כשעתיים וחצי יצאה מהבית אישה שבמבט ראשוני מזכירה מאוד את רחלי מהתמונה. לאחר שווידאתי שאין איש באזור, ניגשתי אליה בזהירות, הצגתי את עצמי והראיתי לה את המכתב והתמונה שקיבלתי מאפרת. היא בהתה במכתב ובתמונה ולפתע התפרצה בבכי. לאחר מספר רגעים, הזמינה אותי להיכנס וסיפרה לי את סיפורה. 

בתיכון הכירה נער והתאהבה בו, אך הוריה לא הסכימו שהיא תיפגש איתו מאחר והוא לא היה דתי, אך בכל זאת היא נפגשה אתו בסתר ונכנסה להריון בטעות. הוריה החליטו להוציא אותה מבית הספר לפני שהמקרה יתגלה בשכונה, כדי למנוע מעצמם את הבושה הגדולה. הם עברו לעיירה צפונית ושם הסתירו אותה עד שילדה את דן. מאחר והיא הייתה קטינה, הוריה החליטו שהתינוק יימסר לאימוץ ושרחלי תחזור ללימודים ותמשיך את חייה כאילו כל זה לא קרה. רחלי ניסתה להתנגד אך הוריה הנוקשים לא הסכימו להשאיר את התינוק בשום פנים ואופן. 

לאורך השנים היא נישאה, הביאה לעולם 3 ילדים, ולאחר 12 שנות נישואין התגרשה והמשיכה לגדל את ילדיה לבד. כששאלתי אותה מדוע היא לא חיפשה את התינוק שמסרה לאימוץ, היא ענתה שחששה שהוא יכעס עליה וישנא אותה על מה שעשתה ולכן לא עשתה זאת. עכשיו שהיא יודעת שהוא מחפש אותה היא תשמח מאוד לפגוש אותו. 

כבר באותו ערב חזרתי למשרדי אמנון רודס משרד חקירות, ויצרתי קשר עם דן, מסרתי לו את כל המידע שהשגתי ושאלתי אותו אם הוא מעוניין לפגוש את אמו הביולוגית, הוא השיב בחיוב ומסרתי לו את מספר הטלפון שלה. דן שמח כל כך שאיתרתי את אמו הביולוגית ושהיא רוצה לפגוש אותו. ואני שמחתי לאחר חקירה שדרשה לא מעט משאבים ומאמצים, הגענו לאמת והלקוח שלי מרוצה. 

לאחר מספר שבועות דן יצר איתי קשר וסיפר לי שהוא נפגש עם רחלי והם החליטו לשמור על קשר. היא אפילו פגשה את הוריו המאמצים והודתה להם שנתנו לו חיים טובים ומלאי אהבה. 

אמנון רודס משרד חקירות


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *