הדת לא קיבלה אותה אז היא לא קיבלה את הדת בחזרה

מדובר על בחורה, אזרחית ותושבת ישראל, רווקה, משכילה ואוחזת במספר תארים אקדמיים. הבחורה נולדה כזכר, וכבר בילדותה הבינה שנולדה למגדר הלא נכון. לכל אורך חייה היא נאבקה על זכותה לחיות את חייה בהתאם לרצונותיה ותחושותיה, ולהתקבל בחברה כאישה. היא גדלה בבית חילוני אתיאיסטי ולמרות שהיא רשומה כחברה בדת מסוימת, הרי שלדת מעולם לא היה מקום או משמעות בחייה. היא איננה מקיימת סממנים או מנהגים דתיים, לא היא ולא משפחתה. 

לפני מספר שנים, היא עברה את אישור הועדה לשינוי מין בביה"ח תל השומר ועברה ניתוח לשינוי מין מזכר לנקבה. היא נרשמה במשרד הפנים כנקבה ושינתה את שמה הפרטי. הבחורה הצהירה כי היא חשה תחושת זרות וניכור כלפי הדת, במיוחד לאחר שהתברר לה כי הדת אינה מכבדת אותה ואת בחירת אורחות חייה, ומתכחשת באופן בוטה לזהותה המגדרית בהיותה אישה טרנסג'נדרית. החברה ממנה הגיעה כשלה, לטענתה, בקבלת זהותה המגדרית החדשה, והיא סבלה בעבר, ואף כיום, מתגובות קשות ומכאיבות של עויינות, סלידה, דיכוי, ביזוי והדרה, אלימות מילולית ואיומים על חייה, וכל זאת בשל דעות קדומות וטרנספוביה.

עקב התגובות העוינות, היא נאלצה לשנות גם את שם משפחתה, וזאת כדי להתנתק מבני משפחתה המורחבת ועל מנת להקשות עליהם לזהותה ולקשור את שמה אליהם ואל הקהילה שבה גדלה. גם לאחר שהשלימה את תהליך שינוי המין, ואת ורישומה כנקבה עם שם חדש במרשם האוכלוסין, הדת אליה היא משתייכת עדיין מסרבת לשנות ברישומיה את מינה ושמה החדשים. היינו, מצד הדת אליה היא משתייכת ועל אף ההליך לשינוי המין שעברה, הבחורה הינה, לכאורה, בעלת מגדר 'גברי'.

לטענת הבחורה, מאחר והדת אליה היא משתייכת ואנשיה, מפנים לה עורף, ממשיכים להוקיעה ולבזותה היא אינה מוכנה להיות משויכת למוסד דתי יותר. העובדה שהיא עדיין רשומה כגבר בדת טורדת את מנוחתה, היא חוששת גם כי לאחר מותה ייכפה עליה להיקבר כגבר, וזאת גם לאחר שאת מרבית חייה תחיה כאישה. לפיכך, ברצונה להתנתק באופן סופי מהדת, ולהבטיח שביזוי שכזה לכבודה ולזהותה לא יתאפשר.

הבחורה פנתה לבית המשפט בבקשה להפוך ל'חסרת דת'. רשות האוכלוסין השאירה את הנושא להכרעת בית המשפט. בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את הבקשה וציין כי הדת הינו דבר הנתון לליבו של אדם ולהשקפתו. גיבוש זהותה של האישה נובע מזכותה לכבוד. נקבע, כי אין מקום להכביד עליה לצורך מימוש משאלתה וזכותה. 

אמונתו הדתית של אדם הינה בין המעוזות הפרטיים האחרונים שיש לו לאדם- בו אין לאחר, פרט או מדינה, דריסת רגל. יש לשמור על מעוז זה קדוש לאמונתו של אדם והגדרתו העצמית. ודין דת כדין חסר דת. שמורה לאדם הזכות שלא להשתייך לשום דת או לאום ואם הוא מצהיר על כך, יישארו פרטים אלה ריקים במרשם האוכלוסין. לבסוף, ניתן פסק דין המצהיר על הבחורה כי היא חסרת דת, ומרשם האוכלוסין ישנה את הפרטים בהתאם.