איש צבא ששינה את בריטניה: הכירו את וויליאם הכובש

המצביא היחיד בהיסטוריה שהצליח לפלוש לאנגליה-ושינה את פניה

כבר בתחילת המאמר יצוין- כי הפלישות הרומאיות והסקנדינביות לאיים הבריטים- אלו שהצליחו- נעשו כשאנגליה כממלכה עדיין לא הייתה קיימת- והאיים הבריטים היו למעשה אסופת שבטים בריטונים ללא שילטון מרכזי.

לאחר התפרקות האימפריה הרומאית, במאה הרביעית לספירה, נותרו האיים הבריטים ללא שילטון מרכזי ומאורגן, והפכו למטרת פשיטות וביזה הן מכיוון הים הצפוני-הויקינגים הסקנדינבים, והן על ידי השבטים הפראיים בצפון איי בריטניה- הסקוטים והפיקטים.

בצר לו- הזמין המלך וורטיגרן במאה החמישית לספירה את הסקסונים (ששורשיהם גרמניים) להגיע לאיים הבריטים כשכירי חרב ולהדוף את הפולשים מצפון.

הסקסונים אכן הגיעו- שבראשם מנהיגיהם-הנגיסט והורסה (הורסה הוא שמו של דאון המטען הבריטי הזכור ממלחמת העולם השנייה, עליו סופר במאמר הקודם), הדפו את הפולשים בהצלחה- אך לאחר זמן מרדו במלך ובמנהיגים הבריטונים והשתלטו על מה שהיום הוא אנגליה. הסקוטים נסוגו חזרה למעוזיהם הצפוניים, ושרידים עצמאיים של בריטונים התכנסו בחבל וויילס. 

כך הפכו הסקסונים- ל- אנגלוסקסונים.

במאה ה-11 לספירה, שלט בחבל נורמנדי שבמערב צרפת "וויליאם הממזר" בנם הלא חוקי של הדוכס רוברט וביתו של סוחר עורות.

חבל נורמנדי-נקרא על שמם של תושביו- הנורמנים, שבטים סקנדינבים שפלשו אליו במאות הקודמות, התיישבו במקום, השתלבו באוכלוסיה המקומית, פרו ורבו, והתנתקו משורשיהם הסקנדינבים.

וויליאם- איש צבא ושליט מוכשר, תקיף ובעל רצון ברזל, בעל ניסיון צבאי רב-תבע לעצמו את כתר אנגליה-מתוך איזה קשר רופף ומוטל בספק לשושלת שליטי אנגליה.

בלי לאבד זמן, ב-1066, גייס וויליאם הממזר, שעמד עכשיו להפוך לוויליאם הכובש, מעל 5,000 חיילים ופרשים, רבים מהם בני אצילים והרפתקנים, להם הבטיח את עושרה של אנגליה משתיפול לידיהם- ובכוח זה צלח את התעלה האנגלית (מיצרי למנש) ונחת בחוף ווסקס ליד העיר הייסטינגס.

לרשות המלך הרולד מאנגליה-שליט ווסקס, עמד גרעין קטן של צבא מקצועי ואיתו "פירד" (מגוייסי חובה משבטים מקומיים). אלא שכוח זה רק עתה סיים להדוף בהצלחה פולשים סקנדינבים. צבאו היה מותש מהקרב, ספג אבידות, והנה הוא נדרש לערוך מסע מזורז להייסטינגס, ללא מנוחה-על מנת להתעמת עם הפולשים הנורמנים.

ציודם של שני הצבאות היה דומה- שיריון קשקשים, קסדות פלדה, חניתות, חרבות, קשתות וקרדומי קרב. שני הצבאות העסיקו רגלים ופרשים, אם כי כוח הפרשים הנורמני היה גדול בהרבה מזה האנגלוסקסוני.

שני הצבאות היו זהים בגודלם, כ-5,000 איש בכל צד-רגלים ופרשים.

המלך האנגלוסקסוני הרולד התבצר על גבעה ליד הייסטיגס ואילו הנורמנים של וויליאם תקפו במעלה הגבעה, תוך ששני הצדדים מקדמים גם את הקשתים לקו הראשון.

הנורמנים נהדפו בתחילה, וגם לאחר מכן- על אף הנהגתו של וויליאם- לא הצליחו לשבור את המבנה ההגנתי האנגלוסקסוני המוצק והקרב הסתבך ללחימה קשה ורבת אבידות.

אז- כמוצא אחרון- ביצע וויליאם הנורמני את התכסיס שחיסל לאורך כל הדורות ועד ימינו צבאות רבים וחזקים-הנורמנים ביימו מנוסה ונסיגה מהירה. האנגלו סקסונים של הרולד התפתו לרדוף אחריהם וכך התפרק המבנה ההגנתי המוצק של האנגלוסקסונים.

אז- במישור-סבו לאחור הנורמנים-תקפו את צבאו של הרולד מהחזית עם פרשים באגפיו, המלך הרולד נהרג, ולעת ערב צבאו התמוטט.

וויליאם הממזר- הפך לוויליאם הכובש, וכך ייזכר לאורך ההיסטוריה. 

שילטונו- השתלב היטב במנהגי השילטון הקיים באנגליה, חיזק את מוסד המלוכה כשליט עליון של המערך הפיאודלי, ולמעשה עיצב את פני אנגליה-ולאחר מכן בריטניה הגדולה, על מוסדותיה המתקדמים והייחודיים- למה שהיא כיום.