ביטל עסקה למכירת נכס עקב זריקת פירות הדר על ידי הרוכש

בין התובע לבין הנתבע נחתם הסכם למכירת דירתו של הנתבע. התובע שילם את רוב סכום הרכישה של הנכס והנתבע אפילו כבר השתמש בכספים בכדי לקנות לו דירה חלופית אחרת. בגין העסקה כבר הוגש דיווח למיסוי מקרקעין ונמחקה משכנתא שהייתה רשומה על זכויות הנתבע בדירה והוא כבר דאג לקבל את האישורים הנדרשים להשלמת העברת הזכויות על שם התובע. 

לקראת מועד העברת הנכס לתובע, הנתבע שלח מכתב ובו טען שבעקבות הטרדות מצד התובע ואימו- הוא מבטל את ההסכם, שכן הוא רואה בהטרדות הללו הפרה יסודית של ההסכם. בנוסף, הוא דרש פיצוי. לאחר מכן התקיימה שיחה בין השניים ובה הנתבע אמר כי הוא רוצה למכור את הנכס במחיר יקר יותר ואם התובע לא מסכים- אז הוא מבטל את החוזה.

הנתבע טען שהתובע ואימו מתנכלים לו, מתצפתים עליו, מזמינים לו משטרה, מקללים ומאיימים עליו. בנוסף, טען כי זרקו עליו תפוזים והתיזו מים. עקב כך, הנתבע ביקש לבטל את מכירת הנכס. הוא טען כי בשל המעשים נפלה רוחו ואותרה אצלו איוושה בלב והוא אינו יכול לעבור מהבית ולכן מבטל את ההסכם. בנוסף, עדכן כי הוצא לאימו של התובע צו הרחקה ממנו (צו הדדי יש לציין).  התובע טען כי הוא אינו קשור לסכסוך וכי התובע יצר סכסוך "יש מאין" והוא זה שהחל להתעמר באימו תוך יצירת מטרדי רעש ונקיטת אלימות מילולית ואיומים והכל במטרה למצוא עילה לביטול ההסכם ולחלופין לקבל תוספת לסכום שנקבע בהסכם. 

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את התביעה, והורה על אכיפת ההסכם תוך דחיית כל טענות הנתבע בדבר זכאותו לביטול ההסכם. הנתבע ביסס את העילה לביטול החוזה על הצקות ואולם לא הביא שום ראיות ולא ברור מי עומד מאחורי ההטרדות הנטענות. בכל אופן, עלה כי הסכסוך בין אימו של התובע לנתבע החל עוד לפני החתימה על החוזה ולכן לא יתכן שהנתבע פתאום מייחס למעשים הללו חשיבות משפטית. הרי את הכסף הוא הסכים לקבל מהם והסכים לחתום עימם על חוזה. אמרותיו של הנתבע ביחס להטרדות לא נתמכו בשום פירוט (כמו תאריך ההתרחשויות, מי נכח בהן, מה הפעולות שעשה בעקבות האירועים וכדומה).   

בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי גם אם היה מוכח שכל מעשי ההצקה וההטרדה אכן בוצעו- הם לא היו מהווים עילה לביטול החוזה. כאשר מבטלים חוזה יש לתת לצד השני זמן מסוים לתקן את ההפרה. במקרה הזה לא ניתנה שום הזדמנות אלא נכתב במכתב שההסכם פשוט מבוטל. בנסיבות הללו, ההצקות הנטענות לכל היותר גרמו לנתבע לעוגמת נפש ולהגבלת השימוש בנכס בתקופה שעד למסירה, אך הן לא יכולות למוטט את מטרתו העסקית של ההסכם ולבטל את התועלת שהנתבע כבר הפיק ממנו כשקנה מכספיו נכס אחר, לכן לא ניתן לראות במעשים הללו הפרה יסודית של ההסכם ועליו לקיימו ולמסור את הנכס (תמורת יתרת התשלום).