מעסיקה תבעה עובד שלטענתה גנב את המוצרים שלה ומכר אותם באמזון

חברת ניו פרמננט מייק אפ בע"מ, הינה חברה הידועה בשם NPM ואשר עוסקת בתחום האיפור בארץ ובחו"ל. העובד (הנתבע) עבד בשירותיה פחות משנה בתפקיד של מנהל שיווק. מיד עם תחילת עבודתו הנתבע החל לעבוד על הקמת דפי מכירות של מוצרי החברה באתר אמזון ולצורך כך אף נרשם לקורס העוסק בניהול מכירות והתנהלות באתר אמזון.

לטענת החברה, הנתבע גנב ממנה מוצרים ומכר אותם באמזון ואת התקבולים העביר לחשבון ייעודי שפתח על שמו. מנכ"ל החברה אמר כי יום אחד גילה לתדהמתו כי מוצרי החברה נמכרים באתר אמזון, כאשר ביניהם אף מכשיר "אורון 60" שהוא פרי פיתוחה של החברה. עוד התברר לו, כי הנתבע פתח חשבון בנק בארה"ב, העביר את פרטיו האישיים והנפיק מדבקות ברקודים למשלוח המוצרים ממחסני החברה בישראל לחו"ל, בנה מערך סליקה והתקשר עם חברות שילוח. בנוסף, החברה טענה כי הנתבע הפר את סימן המסחר שלה והשתמש בו ללא הסכמתה וכי מכיוון שהייתה לו גישה חופשית למחסן הוא פשוט הוציא את הסחורה בעצמו ללא פיקוח ושלח לחו"ל באמצעות חברת שילוח.

הנתבע בכלל טען כי הרעיון לשווק את מוצרי החברה באמזון הוא פרי מחשבתו של המנכ"ל. לטענתו של הנתבע, הוא פעל באישור החברה ובהרשאתה ואף טען כי הוא זה שרשם את סימן המסחר לטובת החברה בארה"ב. בנוסף, לטענתו, החברה לא הוכיחה שהוא פעל ללא הרשאה ושהוא הוציא סחורה מהמחסנים שלא כדין והעביר את התקבולים לכיסו הפרטי.

בית הדין האזורי לעבודה קבע כי מכלול הראיות לא תמכו בטענות החברה. הנתבע התקבל לעבוד בחברה כדי לשווק את מוצרי החברה בחו"ל והגדרת תפקידו כללה ליווי וניהול של מערך ההזמנות, פניות ללקוחות ורישום תקבולים. כן, הוכח כי החברה אכן פעלה לרישום סימן המסחר בארה"ב עוד טרם קבלתו לעבודה וזה מה שמראה כי היא עצמה הייתה חפצה בשיווק המוצרים בחו"ל. מוצרי החברה שווקו תחת השם המסחרי NPM ותוך שימוש בכתובת האמיתית בארץ. החברה לא הוכיחה שהמנכ"ל לא היה מעורב וגם לא הוכיחה את היקף החוסרים במלאי שהיו לה לטענתה.

לעניין סימן המסחר, בית הדין קבע, כי מעשיו של הנתבע לא הגיעו לכדי הפרת סימן המסחר או גניבה בעין. השימוש בשם של החברה נעשה באמת כדי לשווק את מוצריה הבלעדיים, תוך ציון שמה המלא וכתובת משרדיה בעיר חיפה- כך שלא היה פה ניסיון להטעות לקוחות על ידי שימוש בשמה המסחרי של החברה או למכור מוצרים מתחרים תוך שימוש בשמה. לסיכום, בית הדין חייב את הנתבע בתשלום של 1,417 $ (יתרת הסכום בחשבון אמזון), בעוד שהוא חייב את התובעת ב ₪20,000 בגין הוצאות משפט.