מטפלת הפקירה חוסים סיעודיים במעון ותבעה את המעסיקה על כך שפוטרה

התובעת הועסקה כמטפלת במעון ששייך למשרד הרווחה ובו ניתן טיפול לדיירים מבוגרים הסובלים ממוגבלות שכלית והתפתחותית. דיירי המזון זקוקים להשגחה ולתמיכה מלאה במהלך כל שעות היום והלילה, והמטפלים נדרשים להאכיל ולרחוץ אותם. תקופת ההעסקה בניסיון של התובעת הוארכה מעת לעת. 

במהלך אחד מימות העבודה, התובעת יצאה בבהילות מהמעון, מבלי שהחתימה כרטיס נוכחות ומבלי ליידע את הממונים עליה. לטענתה, היא קיבלה שיחת טלפון בה נאמר לה כי ביתה התעלפה ולכן היא הייתה צריכה לצאת בדחיפות מהמעון. לאחר שהעובדת חזרה באותו היום למעון, נערכה לה שיחה ובה הובהר לה כי אסור לצאת מתחום המעון מבלי ליטול רשות וליידע את המנהלים. לאחר מכן, קיבלה התובעת זימון לשימוע בגין "יציאה מהמעון ללא קבלת אישור והפקרת הדיירים".

בפרוטוקול השימוע צוין, כי בחודשים האחרונים הועלו נגדה טענות נוספות כגון יציאה נוספת מהעבודה ללא אישור, קיום שיחות טלפוניות ארוכות ורועמות תוך כדי האכלת הדיירים והזמנת אנשי צוות לאכול עימה, בניגוד להנחיות. לבסוף נשלח אל התובעת מכתב פיטורין. התובעת טענה שלאורך חודשי העסקתה היא עבדה בחריצות והפיטורין נבעו מרדיפה אישית. ואילו המעסיקה טענה מצידה כי לא נפל פגם בפיטוריה של התובעת והדבר נתון לשיקול דעתה של המעסיקה בלבד.

אין ספק כי בהליך הפיטורין כאן נפלו פגמים. ועם זאת, בית הדין לעבודה בחיפה ציין כי למעסיק נתונה הזכות לנהל את מקום העבודה כראות עיניו ובין היתר להעביר עובדים מתפקידם או לפטרם. בית הדין לא אמור להחליף את שיקול הדעת של המעסיקה בשאלת מקצועיותו של העובדת. תפקידו של בית הדין הוא לבחון האם ההחלטה של המעסיקה הייתה סבירה או פגומה או התקבלה ממניעים זרים או פסולים. במקרה זה, מצא בית הדין, שהפיטורים לא נבעו משיקולים זרים או אפליה, כפי שטענה התובעת.

בית הדין קבע, כי מקובלת עליו עמדת המעסיקה כי אף שהנסיבות היו מטרידות וקיצוניות, ולא ניתן היה לצפות מהאם שתתעלם מהודעה לפיה ביתה שרויה במצוקה או בסכנה, עדיין היה מצופה ממנה, מתוקף תפקידה, בו היא מופקדת של שלמות גופם של חסויים חסרי ישע, להודיע על כך לממונים עליה וזאת לצורך ניהולו התקין של מקום העבודה ובמטרה לשמור על שלומם של החוסים. 

לא רק זאת, אלא שהממונים גם התרשמו כי תפקודה באופן כללי לוקה בחסר והיא מרבה לדבר בטלפון בזמן שדיירים זקוקים לעזרה סיעודית צמודה. כלומר, לא מדובר בכישלון נקודתי, אבל גם אם כן, קבע בית הדין, כי מדובר בפיטורים מוצדקים ובמיוחד כאשר מדובר בעובדת בתקופת ניסיון. די בכך שתפקודה לא היה מיטבי במהלך תקופה זו כדי להצדיק את הפיטורים. גם הפגמים שציינה התובעת בהליך השימוע היו מינוריים ולא הצביעו על כך שלא ניתנה לה זכות לטעון טענותיה בזמן השימוע. בית הדין דחה את התביעה והפיטורים נותרו על כנם.