המיכל החדש בבז״ן והמסגור הישן: כך מדידות לא מפוענחות הופכות לטיעון סגירה

המועצה הארצית לתכנון ולבנייה קבעה תנאים ושלבי ביצוע להריסת המיכל שנפגע במתחם בז״ן במהלך מלחמת שאגת הארי, במקביל לקידום הקמתו של מיכל תזקיקים חדש. בעקבות ההחלטה פרסם איגוד ערים מפרץ חיפה להגנת הסביבה הודעה חריפה, שבה דרש להתנות את המהלך בטיפול במפגעים הקיימים ובהצגת חלופה לסגירת המתחם.

הדרישה לטפל במיכל הפגוע, לבדוק את הקרקע ולאתר מקורות פליטה היא דרישה מקצועית ומתבקשת. אלא שהודעת האיגוד אינה מסתפקת בכך. היא מחברת בין הליך תכנוני נקודתי, מדידות בנזן שמקורן טרם אותר, חריגות שנרשמו בקריית אתא ובפארק הקישון והעמדה הקבועה של האיגוד בדבר סגירת בז״ן. כך נבנה רצף שנשמע חד וברור, אף שהקשר בין חלקיו עדיין אינו מוכח.

בדיון שנערך ביום שלישי שעבר בחנה המועצה הארצית את בקשת בז״ן לקבלת פטור מהיתר בנייה לצורך הקמת מיכל חדש במקום המיכל שנפגע. בתום הדיון נקבעה שלביות להריסת המיכל הפגוע ולקידום המיכל החלופי.

באיגוד דורשים כי ההליך יכלול טיפול מחייב בפליטות, בקרקע וביתר המפגעים הסביבתיים במתחם. עוד נטען כי אין לאשר תשתיות חדשות בזו אחר זו בלי לבחון את השפעתן המצטברת ואת עתידה של התעשייה הפטרוכימית במפרץ.

זהו דיון ציבורי לגיטימי. אולם לצד הדרישות המקצועיות, האיגוד מציג את בז״ן כ״סיכון סביבתי, ביטחוני ואנרגטי״. שני המרכיבים הראשונים ברורים: פעילות תעשייתית עלולה ליצור מפגעים סביבתיים, וריכוז מתקנים המכילים חומרים דליקים בלב אזור מאוכלס מחייב הגנה ביטחונית משמעותית. דווקא הגדרת המתחם כ״סיכון אנרגטי״ דורשת הסבר שלא ניתן בהודעה.

אפשר לטעון בדיוק להפך. בז"ן מעניקה לישראל יכולת זיקוק מקומית, עומק תעשייתי ורציפות בייצור תזקיקים בשעת חירום. גם ריכוז התשתיות במתחם מוגדר אינו בהכרח חולשה: הוא עשוי להקל על הגנתן, אבטחתן, תחזוקתן ושיקומן לעומת פיזור מתקנים רגישים על פני מוקדים רבים. ללא השוואה מקצועית לחלופה מבוזרת, אי אפשר לקבוע כי עצם הריכוז יוצר סיכון אנרגטי.

גם הטיפול בנתוני הבנזן מחייב דיוק. בחודש האחרון נרשמו כ־130 מדידות חצי־שעתיות מעל ערך ההתראה בתחנת ניטור תפעולית המוצבת בגדר מתחם בז״ן. הנתונים משמעותיים ומצדיקים בדיקה מעמיקה, אך מקורם טרם אותר. בדיקה נקודתית שבוצעה במתחם לא סיפקה הסבר למדידות, וגם בהודעה הנוכחית מודה האיגוד כי צוותי החירום אינם מצליחים להצביע על מקור הפליטות.

למרות זאת, בהודעה החדשה המדידות כבר מתוארות כ״130 אירועי בנזן במפעלי בז"ן״. המעבר הלשוני מ״מדידות״ ל״אירועים״ אינו זניח. הוא מעניק לנתון משמעות סיבתית חזקה יותר, אף שטרם הוכח מה מקור הבנזן ומה התרחש בכל אחת מנקודות הזמן שבהן נרשם הריכוז.

האיגוד מוסיף כי חריגות נמדדו גם בסביבת התיכון החברתי בקריית אתא ובפארק הקישון. עוד מוזכרות שלוש חריגות של חומרים מסרטנים שנמדדו בקריית אתא בזמן עבודות צנרת באוגוסט אשתקד. הצבת הנתונים באותה פסקה יוצרת רושם של רצף אחד ושל מקור משותף, אך בהודעה לא מוצג ממצא הקושר בין כלל המדידות.

אין פירוש הדבר שיש להתעלם מהנתונים. להפך. כל מדידה חריגה בסביבה מאוכלסת מחייבת בדיקה, שקיפות ואיתור מהיר של המקור. אלא שנתון סביבתי צריך להישאר בגבולות המשמעות המקצועית שלו. כל עוד המקור אינו ידוע, נכון לתאר את המדידות, את מיקומן ואת ערכי הסף שנחצו, אך לא להפוך אותן בדרך רטורית להוכחה סופית נגד גורם מסוים.

סגן וממלא מקום ראש עיריית חיפה ויו״ר האיגוד, אביהו האן, מסר כי ״הדיון המחיש פעם נוספת את הצורך להפסיק לבחון את פעילות התעשייה במפרץ באמצעות אישורים נקודתיים, אלא לראות את התמונה הכוללת״. לדבריו, על הממשלה לקדם תוכנית סדורה לסגירת בז״ן ולפתח חלופות שיבטיחו את צורכי האנרגיה של ישראל.

מנכ"לית האיגוד, ד"ר ליהי שחר ברמן, הדגישה כי האחריות לאיתור מקור החריגות ולטיפול בהן מוטלת על המפעל. זו דרישה ראויה, אך היא גם מחדדת את הפער בהודעה: אם המקור עדיין נחקר, אין להציג את שאלת האחריות כאילו כבר הוכרעה.

הוויכוח על עתיד בז"ן אינו צריך להתנהל בין הכחשת זיהום לבין סגירה בכל מחיר. ישראל נדרשת לטפל בנחישות בכל פליטה חריגה, להגן על תושבי המפרץ ולדרוש מהתעשייה שקיפות מלאה. במקביל, עליה לשמור על יכולת הזיקוק המקומית ועל הביטחון האנרגטי בתקופה שבה תשתיות אנרגיה הפכו לחלק בלתי נפרד מהמערכה הלאומית.

סגירת בז"ן היא החלטה אסטרטגית, לא מסקנה שאפשר לגזור מרצף של מדידות שמקורן טרם אותר. לפני שמפרקים נכס תעשייתי מרכזי, הממשלה חייבת להציג חלופה פעילה, מוגנת ומוכחת. עד אז יש לטפל במפגעים על בסיס נתונים, ולא לעצב את הנתונים בהתאם למסקנה שנבחרה מראש.

סגירת בז"ן היא הכרעה אסטרטגית הנוגעת לביטחון האנרגטי של ישראל, לא מסקנה שאפשר לחלץ מרצף מדידות שמקורן טרם אותר. לפני שמפרקים נכס תעשייתי מרכזי, על הממשלה להציג חלופה פעילה, מוגנת ומוכחת, המסוגלת לספק למשק את אותה רציפות גם בזמן מלחמה.

אין כל צורך להפעיל מניפולציות רטוריות על תושבי חיפה והקריות. מנכ״לית האיגוד, ד"ר ליהי שחר ברמן, הקפידה בדבריה על דיוק והבהירה כי מקור הפליטות עדיין נבדק. אלא שמי שניסח את ההודעה עטף את דבריה הזהירים בנרטיב אחר: הוא חיבר מדידות שטרם פוענחו, חריגות ממוקדים שונים ובקשה להקמת מיכל חדש, והוביל את הקורא למסקנה שבז"ן כבר הוכחה כמקור הכול ושסגירתה היא הפתרון היחיד.

עם כל הכבוד וההערכה לעבודת האיגוד, זהו ניסיון זול להנדס את מסקנתם של תושבי המפרץ במקום להציג בפניהם את מלוא העובדות. תושבי חיפה אינם זקוקים למסגור שמחליף הוכחה, אלא לשיח מקצועי ברמה גבוהה יותר: מה נמדד, היכן נמדד, מהו מקור הפליטה, מהו הסיכון הממשי ומהי החלופה האנרגטית המוכחת. בריאות הציבור חשובה מכדי להפוך אותה לכלי רטורי, והביטחון האנרגטי חשוב מכדי לפרק אותו באמצעות הודעה לעיתונות.