הרצחת וגם ירשת? גנב ממקום העבודה וציפה לקבל פיצויי פיטורין

הנתבע עבד במשך כשנה וחצי כנהג אוטובוס בחברה העוסקת במתן שירותי תחבורה ציבורית. יום אחד התקבלה במחלקת התלונות של החברה תלונה מאת נוסע, לפיה, באחת מהפעמים שהמתין לאוטובוס בתחנה, עבר אוטובוס מלא ולא עצר להעלאת נוסעים. החברה בדקה ומצאה כי באותה נסיעה נמכרו רק 21 כרטיסים, שעה שבאוטובוס מלא ניתן להעלות 61 נוסעים. פה התחילה החברה לחשוד וזו למעשה הייתה "יריית הפתיחה" לבדיקות שערכה החברה בעניינו של הנתבע, בין היתר על ידי חברת חקירות. הממצאים הראו מעילה בכספים. עקב כך הזמינה החברה את הנתבע לשימוע ולאחריו פיטרה אותו לאלתר. 

לטענת החברה, הנתבע, בהיותו עובד בשירותה, גנב תקבולי נוסעים באופן הבא: הנתבע החזיק ברשותו כרטיסי רב קו אנונימיים ועשה שימוש בחלקם, כך שהעביר אותם וביטל מייד לאחר מכן. הנתבע עשה זאת כ-2,891 פעמים. כלומר, כשעלה לאוטובוס נוסע ששילם במזומן, הנתבע השתמש בכרטיס הרב קו האנונימי בחזקתו, תיקף כרטיס נסיעה ומסר אותו לנוסע ומיד ביטל את כרטיס הנסיעה ושלשל את התקבול לכיסו. לטענת החברה, גנב ממנה הנהג סך של 165,231 ₪. הנתבע טען כי החברה מעלילה עליו עלילות שווא וכי יש לשים לב עובדה שהמשטרה סגרה את התיק בשל חוסר ראיות. 

בית הדין האיזורי לעבודה בנצרת פסק כי מדובר במעשי גבינה מרובים שהנתבע ביצע בתקופת עבודה קצרה יחסית על ידי מי שניתן בו אמון רב בניהול קופה, תוך תכנון ותחכום. מעשיו של הנתבע גרמו לחברה נזקים משמעותיים אשר קשה להתחקות אחר היקפם המלא. בנוסף, במצב דברים זה, קיימת פגיעה במשמעת במקום העבודה ובית המשפט מבקש, על כן, לתת את המשקל המתאים גם לשיקול ההרתעתי. 

לעניין פיצויי הפיטורין- לו פוטר הנתבע בנסיבות "רגילות"- הוא היה זכאי לפיצויי פיטורין בסך של 8,500 ₪. בית המשפט קבע, כי יש לשלול מהנתבע את פיצויי הפיטורין במלואם. כן נקבע, כי כספי הפיצויים שנצברו עבור הנתבע בקרן הפנסיה שייכים לחברה. הגם שהנתבע פוטר לאלתר אין הוא זכאי, בנסיבות כאלו, לתמורת הודעה מוקדמת. שכן, לפי החוק, החובה למסור הודעה מוקדמת לפיטורים, לא תחול בנסיבות שהן העובד לא זכאי לפיצויים. ובהתאם, למרות שפוטר לאלתר, אין הוא זכאי לתמורת הודעה מוקדמת.

לאור העובדה כי לא הוכח גובה הסכום המדויק אותו גנב, בית המשפט חייב את הנתבע בהשבת 13,977 ₪. לאור הפסיקה הקובעת כי הפרת חובות תום הלב והנאמנות בידי עובד, עלולה להוות בסיס לחיוב העובד בפיצוי, אף אם לא נגרם- או שלא הוכח- נזק של ממון, בית המשפט חייב את הנתבע לשלם פיצוי בעד הפרת חובת הנאמנות ותום הלב בסך של 25,000 ₪. על כך התווספו סך של 1,500 ₪ בגין הוצאות משפט וכן סך של 6,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.