חברת איל מקיאג' פיטרה עובדת בתקופת טיפולי פוריות ונדרשה לשלם לה פיצויים

חברת איל מקיאג' פיטרה עובדת בתקופת טיפולי פוריות ונדרשה לשלם לה פיצויים. התובעת עבדה בחברה מעל שנה. בשלב מסוים היא זומנה לשימוע ונאמר לה כי החברה שוקלת לפטרה בשל "חוסר התאמה". בשימוע נרשם שמיוחסת לתובעת בעיה של חוסר משמעת שכן החליטה לטוס לתחרות בחו"ל על אף שהדבר לא אושר לה. במהלך השימוע הודיעה התובעת למנהלה כי היא נמצאת בעיצומם של טיפולי פוריות.

בתום השימוע, התובעת הוצאה לחופשה כפויה למשך כחודשיים ובינתיים פנתה החברה לממונה על חוק עבודת נשים כדי לקבל היתר לפטר את התובעת- ואישור זה אכן התקבל, שכן היא זומנה לשימוע לפני שנודע לחברה על היותה בטיפולי פוריות. מכיוון שהתובעת לא הוכיחה כי טיפולי הפוריות היוו שיקול בפיטוריה ומכיוון שלא ערערה על החלטת הממונה- הרי שזו החלטה חלוטה ולא ניתן היה בשלב זה לתקוף אותה בבית המשפט. 

אלא מה? כל עוד לא ניתן ההיתר כדין לפיטורי התובעת- אסור היה לחברה לממש את כוונתה לפטר את התובעת על ידי הרחקתה ממקום העבודה עד להחלטת הממונה על חוק עבודת נשים. החלטה זו מהווה הפרה של חוק עבודת נשים, והעובדה שזו לא הפעם הראשונה שהחברה פועלת בניגוד להוראות חוק עבודת נשים, קיבלה כאן משנה תוקף (במיוחד כי כבר חויבה לשלם פיצוי לעובדות מכוח חוק עבודת נשים). 

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, קיבל את טענת התובעת כי הוצאתה לחופשה כפויה בתשלום בניגוד לחוק פגעה לא רק בשכר הבסיס שלה, אלא גם בבונוסים שהייתה רגילה לקבל מדי חודש בגין עמידה ביעדים. בכל חודש קיבלה התובעת בממוצע בין 5,000 ל- 9,000 ₪ בונוסים והוצאתה לחופשה כפויה שלא כדין גרמה לה לאובדן השתכרות גם במובן זה. לפיכך, בית הדין קבע כי בכל הקשור לחישוב השכר הקובע שלה יש לקחת בחשבון גם את תוספת העמלות שקיבלה. 

בנוסף, בית הדין לעבודה חייב את החברה בתשלום פיצוי לא ממוני מכוח חוק עבודת נשים וזאת בעקבות הפרות חוזרות ונשנות מצידה של חוק עבודת נשים. יתר על כן, נדרשה החברה לשלם גם פיצויי פיטורים וכן פיצויי הלנה משום שאלה לא שולמו לה במשך כארבע שנים והחברה הייתה צריכה לדאוג לכך. פיצוי נוסף שנדרשה החברה לשלם הוא חלף הודעה מוקדמת, כלומר, לא הוכח כי ניתנה לתובעת הודעה מוקדמת כדין ולכן עליה לפצות את התובעת. 

לסיכום, נקבע, כי על החברה לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: פיצויים בגין פגיעה בהכנסה בתקופה המוגנת בסך של 15,216 ₪, פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים כלפי התובעת, בסך של 26,666 ₪, הפרש פיצויי פיטורים בסך של 9,623 ₪, חלף הודעה מוקדמת בסך של 13,333 ₪, פיצויי הלנה בסך של 15,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.