"השוטרים הנוקמים"

הסדרה החדשה "השוטרים" שעלתה בערוץ 12, מחזירה אותנו לסיפור של השוטרים הנוקמים מנהריה.
בתחילת שנות ה2000 תחנת משטרת נהרייה, הגוף האמון על שמירת הסדר הציבורי והביטחון האישי של התושבים, לא הצליח לשמור על בטחונו עצמו ועל בטחון השוטרים המשרתים בתחנה.
גורמים עברייניים בעיר החליטו שקיומה של תחנת המשטרה מפריע להם לנהל את ענייניהם בשקט והחליטו שהפתרון ההולם למצב הזה הוא להטיל אימה על השוטרים וכך, כאשר השוטרים יחששו לחייהם, המשטרה תפסיק לבצע פעולות חקירה כנגד ארגון הפשיעה שלהם והם יוכלו לפעול ללא מפריע.

התכנית יצאה לפועל על ידי זריקת רימונים לבתיהם של שוטרים ואנשי ציבור בעיר וכן גם על תחנת המשטרה. שיא הדרמה הגיע בשנת 2001, אז קרה מה שנראה כמו סצינה מסרט פשע בדיוני, כאשר טיל לאו נורה אל תוך תחנת המשטרה וגרם לפציעתו של שוטר המשרת שם.
כך עד שנת 2006 המשיכו להיזרק רימונים לבתיהם של שוטרים, בעיקר רכזי וקציני מודיעין, בנוסף היה ניסיון התנקשות בסגן ראש העיר של נהרייה ואף הושלך רימון לביתו של העיר באותה תקופה, ז'קי סבג. נראה כי ארגון הפשיעה אכן הצליח במשימתו להטיל אימה ואף שוטר המשרת בתחנת נהרייה לא יכל לישון בשקט בלילה, הם היו חרדים לבני משפחתם ולילדיהם הקטנים ולא היו בטוחים לא בתחנה וגם לא בביתם.

למחלק הבילוש בתחנה היה ברור מי עומד מאחורי הפרשה הזו – מי שמכונה ראש ארגון פשע, מיכאל מור. אולם, למרבה התסכול שלהם הם לא הצליחו למצוא ראיות שיובילו למעצרים. ארגון הפשיעה שפועל באלימות כנגד המשטרה, הוא ארגון מתוחכם שחבריו יודעים היטב כיצד לא להשאיר ראיות.
התסכול וחוסר האונים, הם שהובילו 5 שוטרים בתפקידי מודיעין ובילוש לחבור יחד ולהוציא לפועל תכנית נקמה במי שבאופן שיטתי פגע להם בשגרת חייהם והילך עליהם אימים. השוטרים החליטו לפעול כנגד ארגון הפשיעה של מיכאל מור באמצעות הנחת מטעני חבלה בביתו של מור וקרובי משפחתו.

כמו עבריינים מנוסים, השוטרים דאגו לפעולות הסוואה על מנת שלא יעלו על עקבותיהם, הם שוחחו באמצעות טלפונים "מבצעיים" והחליפו לוחיות רישוי ברכב. כך, במשך תקופה הם חיו חיים כפולים – ביום קציני מודיעין מוערכים ובלילה ניהלו ארגון פשיעה משלהם, תוך ניצול הידע וההיכרות שלהם עם המשטרה, על מנת שלא להיחשף.
השוטרים הופללו בסופו של דבר על ידי אחד מהם שהפך לעד מדינה, כפי שקורה גם בארגוני פשיעה, הם נשפטו, הורשעו ונגזרו עליהם עונשי מאסר.

הסיפור הזה, שבלתי נתפס להאמין שהתרחש במציאות, ממחיש מצד אחד את אוזלת היד של המשטרה גם בכישלון בהשגת ראיות שיובילו למעצר והעמדה לדין של עבריינים מתוכמים וגם בכישלון בהגנה על בטחונם האישי של השוטרים המשרתים בה. מצד שני, הסיפור מראה לנו שהגבול בין איש חוק שנלחם בפשיעה לבין עבריין שלוקח את החוק לידיים ולא בוחל באמצעים כמו מטעני חבלה שעשויים לפגוע בחפים מפשע, הוא גבול דק מאוד והמרחק בין 2 הקצוות האלו הוא כנראה לא רחוק בכלל.

השוטרים טענו כי פעלו מתוך הגנה עצמית, כי הם עצמם היו מאויימים באופן מוחשי והייתה סכנה ממשית לחייהם. אולם, טענת ההגנה העצמית לא התקבלה בבית המשפט, אולם בית המשפט אכן התרשם כי היה כישלון מערכתי בתחנת משטרת נהרייה שלא נתן מענה הולם למלחמה בפשיעה.
האם השוטרים בעצם ביצעו את תפקידם, רק לא בדרכים חוקיות? האם אפשר להאשים אותם בכך שניסו לשים סוף למסכת האלימות שעברו? כיצד ניתן להבטיח ששוטרים לא יגיעו שוב למצב בו המערכת לא מצליחה להגן עליהם? זהו סיפור על אנשי חוק שפעלו בניגוד לחוק, אבל מבחינתם זו הייתה הדרך היחידה למגר את הפשיעה מהעיר.