הדוח שמציב את חיפה במסדרון הודו אירופה וחושף את הקרב על הנתיב
ה־OECD מסמן הזדמנות לנמלי ישראל, אך אירופה מטפחת נתיבים נוספים; בין המסילות החסרות מתנהל מאבק על סחר והשפעה.
Assaf Bendor | עודכן: נובמבר 18, 2026

ב־5 בנובמבר פרסם ה־OECD דוח בן 105 עמודים על מסדרון הודו–המזרח התיכון–אירופה, IMEC. במבט מחיפה, החדשה החשובה אינה סימון העיר על מפה. היא ההבחנה בין נמל שמסוגל לטפל במטען לבין מסדרון שמסוגל להביא אליו מטען ברציפות. בין שני הדברים הללו עומדים כיום גבול ירדן, מסילות חסרות והחלטות שיתקבלו גם בבירות אירופה והמפרץ.
המסמך אינו תוכנית בנייה ואינו הבטחה לתנועת מכולות. הוא מפעיל יותר מארבעים מדדים על תשתיות, נהלים ותוצאות, ומאפשר להשוות בין חוליות המסדרון. בכך הוא עשוי להשפיע על סדר ההשקעות: האם להרחיב נמל, לבנות רכבת, לשפר מעבר גבול או לחבר מערכות מכס. מי שמגדיר את המדדים משפיע על השאלות שממשלות ומשקיעים ישאלו בהמשך, גם אם אינו בוחר עבורם את התוואי הסופי.
חיפה על המפה, ירדן חסרה במסילה
ה־OECD מזהה בחיפה ובאשדוד שערים אפשריים לים התיכון. קיבולתם השנתית המשולבת היא כ־5.7 מיליון מכולות תקניות, ולפי הערכתו קיימת בישראל קיבולת פנויה מיידית של כ־2.6 מיליון. אלה אינם מטעני IMEC שכבר מגיעים לנמלים, אלא מקום אפשרי לקליטת תנועה נוספת. צמיחה גדולה בתנועה תוכל, בהמשך, ליצור גם צורך בהרחבת הקיבולת.
הדוח מבדיל בין יעילות הנמל לבין הקישוריות שלו לרשת הספנות. חיפה מציגה יעילות תפעולית טובה יחסית, אך פחות קשרים סדירים מנמלים מובילים כגון מונדרה, חליפה ופיראוס. המשמעות מסחרית: רציף שמטפל היטב באונייה אינו מבטיח שחברת ספנות תפתח אליו שירות קבוע. לשם כך דרושים מטענים, תדירות, חיבורים ליבשה והתחייבות אמינה לזמני מעבר.
מכאן מתחילה הבעיה שמדידת הרציפים אינה פותרת. שדרוג קו חיפה–בית שאן ממסילה בודדת לכפולה אמור להגדיל את יכולת הובלת המטענים בישראל. אלא שבגבול אין כיום חיבור רכבות רציף לירדן, והרשת הירדנית ההיסטורית בנויה ברוחב מסילה שאינו תואם את ישראל וסעודיה. רכבת מהמפרץ לחיפה היא עדיין יעד הנדסי ומדיני, לא שירות שאפשר להזמין.
גם הכביש אינו מספק פתרון קסם. הדוח מציין שחלק מהדרכים המובילות לנקודות המעבר עם ירדן צרות יחסית לתנועת מטענים גדולה, ושבמעברי הגבול פעולות בדיקה והעברה בין כלי רכב מוסיפות עיכובים. אפשר לשפר נהלים עוד לפני שמניחים מסילה חדשה: מסמכים אלקטרוניים, שיתוף תוצאות בדיקות ותיאום בין רשויות יכולים להפוך מסע בלתי צפוי לשירות שסוחר מעז לתמחר.
ישראל ואירופה זקוקות לאותו רצף
ישראל ואירופה זקוקות זו לזו בתוואי המקורי. מדינות המפרץ אמורות להעביר מטענים מערבה דרך ירדן וישראל; נמל ים־תיכוני ישלח אותם לנמלים אירופיים, ומשם לרשתות הרכבת ולשווקים הגדולים ביבשת. בלי שער יציאה יעיל במזרח הים התיכון, היתרון היבשתי מצטמצם. בלי המשך אירופי צפוי, אין די ביקוש שיצדיק את ההשקעה במסילות ובמעברים.
לאירופה יש גם עניין שאינו מסתכם במכולות. האיחוד האירופי חתם על מזכר IMEC ומקדם קישורים בתחבורה, באנרגיה ובנתונים. עבורו, רשת נוספת מהודו ומהמפרץ יכולה לגוון דרכי אספקה בעת שיבושים בתעלת סואץ, בבאב אל־מנדב או בהורמוז. עבור ישראל, אותו מסדרון עשוי לחזק את מקומה כנקודת מעבר בין אסיה לאירופה ולהביא פעילות לוגיסטית ותעשייתית אל סביבת הנמלים.
אבל שותפות בתוואי אינה מחלקת את ההכנסות באופן שווה. חיפה מבקשת למשוך פריקה, אחסון, שילוח ועבודה אל החוף הישראלי. פיראוס, נמלי איטליה ומרסיי מבקשים למשוך את נקודת הכניסה האירופית ואת השירותים שצומחים סביבה. אלה אינם בהכרח נמלים חלופיים לחיפה באותה חוליה: חלקם יכולים לקלוט מטען שיוצא ממנה. ובכל זאת, כל מפעיל ינסה לתפוס נתח גדול יותר מהערך שנוצר סביב המסע.
מבחינת ירדן, מדובר בהרבה יותר בשאלת מעבר. המדינה תידרש להשקיע בתשתית שתואמת את שכנותיה, אך תרצה שהמסילה תשרת גם יצואנים, יבואנים ומרכזים לוגיסטיים בתחומה. עבור סעודיה והאמירויות, חיבור כזה עשוי להציע נתיב נוסף לשווקים האירופיים. ההסכמה לבנות אותו תלויה בחלוקת עלויות ותועלות שהדוח אינו מכריע בה.
השערים שיכולים לעקוף את ישראל
התחרות החריפה ביותר עבור ישראל נמצאת דווקא ממזרח לחוף. ה־OECD מתאר מעבר מתפיסת נתיב יחיד לרשת מסדרונות, שבה ניתן לשלב את מצרים, לבנון וסוריה כשערים ים־תיכוניים נוספים, ואת עקבה ונמלי הים האדום כחלופות. הוא מזכיר גם את עומאן: נמלים הפונים לאוקיינוס ההודי עשויים לסייע לעקוף את התלות הימית במצר הורמוז.
אין פירוש הדבר שהוחלט להסיט את IMEC מחיפה. פירושו שלכל חוליה יש אפשרויות אחרות, ושמקומה של ישראל יצטרך להיבחן על פי ביצוע. אם מעבר הגבול ידרוש שעות ארוכות, אם הרכבת תיעצר לפני ירדן ואם המכס בכל מדינה יבקש מסמכים אחרים, מטען יוכל לבחור נתיב ימי מוכר או שער מתחרה. הביטחון הגיאוגרפי שמעניקה מפה אינו חוזה מסחרי.

אבל נתיב חלופי אינו נבחן רק לפי המרחק על המפה. חברות ספנות, מפעילי מטענים ומבטחים בוחנים גם את ביטחון המעברים, יציבות השלטון, רציפות התפעול והעלות של כיסוי סיכוני מלחמה. לכן האפשרות לשלב נמלים בסוריה ובלבנון עדיין אינה שקולה לנתיב סחר אמין: בסוריה, גם ה־OECD מתנה את הפוטנציאל ביציבות פוליטית וכלכלית.
כל עוד הסיכונים האלה אינם מקבלים מענה, קו קצר יותר על המפה עלול להתגלות כיקר יותר לתפעול וכקשה יותר לביטוח. זו אינה ערובה ליתרון ישראלי; גם הנתיב דרך ישראל וירדן יצטרך להוכיח ביטחון, הסכמי מעבר ורציפות תפעולית.
משרד האוצר הישראלי מבין זאת היטב. הוא השתתף במימון עבודת ה־OECD, ובמסמכי ההתקשרות הסביר שהשתתפות ישראלית במחקר נועדה לשמור על מקומה בתכנון. בהמשך פורסמו התקשרויות נוספות למחקר המשך. זו עדות לאינטרס הישראלי להשפיע על סדר היום, לא הוכחה שישראל הכתיבה את מסקנות הדוח. ה־OECD מצדו מייחס את העבודה לצוותיו וליועציו ומבהיר שהממצאים אינם בהכרח עמדת המדינות המעורבות.
גם ממדי האנרגיה והדיגיטל דורשים זהירות. ה־OECD מציע מדדים לחיבורי חשמל, מימן נקי, מרכזי נתונים וקיבולת תקשורת בינלאומית. הוא אינו מאשר בכך צינור או כבל מסוים שיחצה את ישראל. אם רשתות כאלה יוקמו בעתיד, הן עשויות להעניק למסדרון ערך שמעבר להובלת מכולות; בשלב הנוכחי זהו תחום לבדיקת היתכנות ולהחלטות נפרדות.
לאירופה יש גם מסלול דרך טורקיה
באותו זמן שהאיחוד האירופי שותף ל־IMEC, הוא משקיע גם במסדרון הטרנס־כספי, המחבר את מרכז אסיה והקווקז לאירופה דרך טורקיה והים השחור. הבנק העולמי פרסם בספטמבר מחקר רחב על ההשקעות והשינויים התפעוליים הדרושים שם, והנציבות האירופית מיפתה צורכי השקעה בנתיב. מדובר בשווקים ובמוצאי סחורה שאינם זהים לאלה של IMEC, אך שתי התוכניות מתחרות על הון, תשתיות ותשומת לב מדינית.
גם ה־OECD עצמו פרסם בפברואר מסמך מדדים על המסדרון הטרנס־כספי. לכן אין דוח אחד שמכתיר את המסלול הישראלי כמנצח, ומולו דוח שמכתיר את טורקיה. יש גופים בינלאומיים הבוחנים כמה רשתות אפשריות. טורקיה ועיראק מקדמות בנוסף את דרך הפיתוח מהמפרץ צפונה. התקדמותה אינה מבטיחה שתעקוף את ישראל, אך היא מוסיפה אפשרות לאותם משקיעים וממשלות שמבקשים גישה לשוק האירופי.
ההבדל בין התוכניות נמצא ברמת הבשלות ובסוג המטען, ולכן תחזיות נפח ממחקר אחד אינן מדד ישיר לכישלון האחר. יש גם מסלול ימי ותיק דרך סואץ, שאינו נעלם כאשר מציגים רכבת חדשה. כדי לשכנע סוחרים לעבור דרך כמה גבולות והחלפות בין אונייה למסילה, IMEC יצטרך להראות יתרון מדיד בזמן, במחיר או בעמידות בפני שיבושים.
המבחן שיגיע לרציפים בחיפה
המשמעות לחיפה מתכנסת לשאלה פשוטה: האם העיר תהיה תחנה ברצף מסחרי פעיל, או שם בולט בתוכנית שנבנתה סביב רצף שעדיין חסר. התשובה תימדד בהתקדמות המסילה לבית שאן, בתוכנית ממומנת בצד הירדני, בשדרוג המעברים, בתיאום המכס ובחוזים של מפעילי מטען. נתון קיבולת פנויה לבדו אינו יכול לענות עליה.
הנמלים יכולים להיערך, וממשלות יכולות להקים ועדות. בסופו של דבר, בעל מטען בהודו ישאל מתי הסחורה תגיע ללקוח וכמה תעלה הדרך כולה. כאן נמצא הקרב האמיתי על IMEC: במרחק שבין ההכרזה המדינית לבין משלוח שאפשר לעקוב אחריו, מגבול לגבול, בלי שהרצף יישבר.
המאמר מבוסס על דוח ה־OECD על IMEC, מסמכי ההתקשרות של משרד האוצר, ומחקרי הבנק העולמי והנציבות האירופית על המסדרון הטרנס־כספי. www.oecd.org
נושאים קשורים: נתיבי סחר חלופיים, ישראל וירדן רכבת, דוח OECD על IMEC, ביטוח סיכוני מלחמה, רכבת חיפה ירדן, מסדרון הודו המזרח התיכון אירופה, נמלי סוריה ולבנון, נמל חיפה IMEC, מעבר נהר הירדן, מסילת העמק