פרויקט תשתיות גדול מעורר עניין מחודש במשק המים של אזור חיפה

בבוקר שבו הודיע משרד הבריאות על סגירת מספר חופי רחצה בחיפה בעקבות חריגות בדיגומי איכות מי הים, עלתה באופן טבעי שאלה אחת בקרב רבים מתושבי העיר: מה מקור הזיהום? ימים ספורים לאחר מכן פורסמה הודעת איגוד ערים חיפה לביוב, שלפיה מנכ”ל רשות המים וצוות מקצועי בכיר סיירו במכון לטיהור שפכים חיפה והביעו שביעות רצון מקצב ההתקדמות של פרויקט השדרוג הענק במקום. לכאורה מדובר בשני סיפורים שונים לחלוטין. בפועל, שניהם עוסקים באותה מערכת תשתית קריטית המלווה את חיי מאות אלפי תושבי המטרופולין.

חשוב להבהיר כבר בתחילת הדברים: נכון לעכשיו אין כל ראיה פומבית או הודעה רשמית הקושרת בין החריגות שנמצאו בחופי חיפה לבין פעילות מט”ש חיפה או לעבודות השדרוג המתבצעות בו. משרד הבריאות הודיע על חריגות במדדי איכות מי הים, אך לא פרסם את מקורן, ואיגוד ערים חיפה לביוב לא דיווח על תקלה במכון או על גלישת שפכים לים.

דווקא משום שאין קשר מוכח, מתחדדת החשיבות של בדיקה מקצועית ושקופה. במערכות תשתית מורכבות, היעדר מידע יוצר במהירות גל של השערות. הדרך להתמודד איתן אינה באמצעות סיסמאות אלא באמצעות נתונים.

מט”ש חיפה הוא הרבה יותר ממכון לטיהור שפכים. מדובר באחת מתשתיות המים החשובות בישראל, המשרתת כ־700 עד 800 אלף תושבים במטרופולין חיפה, הקריות, נשר, טירת כרמל, רכסים ורשויות נוספות. המכון מטפל בכמאה אלף מטרים מעוקבים של שפכים בכל יום, מייצר קולחים לחקלאות, מפיק אנרגיה מביוגז ומונע הזרמת שפכים גולמיים לים התיכון. כל תקלה משמעותית במערכת כזו אינה אירוע מקומי בלבד, אלא בעלת השפעה אפשרית על בריאות הציבור, איכות הסביבה ומשק המים כולו.

הסיבה לכך שהמכון עובר כיום שדרוג רחב היקף היא פשוטה. חלק ניכר מהמערכות פועל כבר עשרות שנים, בעוד שהאוכלוסייה באזור ממשיכה לגדול והדרישות הסביבתיות הופכות מחמירות יותר. התוכנית כוללת מתקני קדם טיפול חדשים, מערכות ביולוגיות מתקדמות, טיפול שלישוני איכותי יותר, שדרוג מערך הבוצה והגדלת יכולת הטיפול העתידית. מדובר בפרויקט שעלותו הכוללת נאמדת במאות מיליוני שקלים, כאשר בשנים האחרונות גויסו גם מקורות מימון משמעותיים להמשך ביצועו.

דווקא בשל חשיבותו, הפרויקט הזה חייב להיות מלווה בשקיפות מלאה. הודעת איגוד הערים מתארת התקדמות משמעותית, אך אינה מפרטת מהו אחוז הביצוע בפועל, אילו שלבים כבר הסתיימו, מה עדיין נמצא במכרז, מהו התקציב הכולל המעודכן ומתי צפוי הפרויקט להגיע להפעלה מלאה. אלו אינם פרטים שוליים אלא מידע ציבורי בסיסי בפרויקט תשתית מהגדולים באזור.

האם יש בכלל קשר אפשרי בין מט”ש לבין זיהום חופים? התשובה המקצועית היא שכן, אך רק במצבים מסוימים. כאשר מתרחשת תקלה במכון עצמו, בקריסת תחנת שאיבה, בפיצוץ קו ביוב ראשי, בגלישת חירום או בעת עומסים חריגים, עלולים להגיע לים שפכים בלתי מטופלים או מטופלים חלקית. במקרים כאלה משרד הבריאות נוהג לפרסם אזהרות רחצה עד להתייצבות המדדים. כך אירע בעבר גם באזורים אחרים בישראל בעקבות תקלות בתחנות שאיבה או במכוני טיהור.

אלא שבמקרה הנוכחי אין פרסום כזה. משרד הבריאות הסתפק בהודעה על חריגות בדיגומים, ולא ייחס אותן למט”ש חיפה.

עלו לי כמה שאלות חשובות שצריך לדבר עליהם

האם בימים שקדמו לסגירת החופים נרשמה תקלה כלשהי במט”ש?

האם בוצעו עבודות תחזוקה חריגות במכון או במערכת ההולכה?

האם התרחשו גלישות מתחנות שאיבה אחרות באזור?

האם התקבלו דיווחים על הזרמות מנחלים הנשפכים אל הים?

האם מקור הזיהום בכלל נמצא מחוץ למערכת הביוב, למשל בניקוז עירוני, בשפך נחל או במקור נקודתי אחר?

עד כה אין לציבור תשובות מפורטות לשאלות הללו.

גם מבחינה סביבתית קיימים גורמים נוספים שיכולים להשפיע על איכות מי הרחצה. זרמים ימיים, פעילות נמלים, עבודות תשתית, ניקוז עירוני לאחר שטיפות רחובות או אירועי גשם, תקלות נקודתיות במערכות ביוב מקומיות והזרמות מנחלים יכולים כולם לגרום לעלייה זמנית בריכוזי החיידקים הנמדדים בחופים. לכן אין לקפוץ למסקנה שכל חריגה מצביעה בהכרח על תקלה במט”ש.

עם זאת, באותה מידה גם אין מקום להסתפק באמירה כללית כי “אין קשר”. הציבור זכאי לדעת כיצד נבדקה האפשרות, אילו מערכות נבדקו ומהן תוצאות הבדיקה.

במובן הזה, דווקא הביקור של מנכ”ל רשות המים במט”ש יוצר הזדמנות מצוינת להגברת האמון הציבורי. אם רשות המים קובעת שהפרויקט מתקדם היטב, אפשר לצרף גם תמונת מצב מלאה על פעילות המכון בתקופת אירוע הזיהום. האם כל המדדים התפעוליים היו תקינים? האם לא נרשמו חריגות? האם כל מערכות הגיבוי פעלו כמתוכנן? פרסום מידע כזה היה מפחית משמעותית את אי הוודאות.

יש גם היבט רחב יותר. רק לפני כחודש זכו חופי חיפה ב־13 דגלים כחולים, תו איכות בינלאומי המעיד בין היתר על איכות מי הרחצה, ניהול סביבתי ובטיחות. ההישג הזה ממחיש כי לאורך זמן חופי העיר עומדים בדרך כלל בסטנדרטים גבוהים. דווקא משום כך, כאשר מתרחש אירוע חריג של סגירת חופים, חשוב במיוחד להסביר במה מדובר ולא להסתפק באזהרת רחצה קצרה.

תשתיות מים וביוב פועלות בדרך כלל הרחק מעיני הציבור. רוב התושבים כלל אינם חושבים עליהן כל עוד הברז זורם, הביוב מתנקז והים נקי. אך כאשר מתרחש אירוע סביבתי, גם אם הוא זמני, מתברר עד כמה אותן מערכות הן חלק בלתי נפרד מאיכות החיים במטרופולין.

לכן, הדיון אינו צריך להתמקד בשאלה האם מט”ש חיפה אשם בזיהום האחרון. נכון לעכשיו אין בסיס עובדתי לטענה כזו. השאלה הנכונה היא האם כל הגופים האחראים מספקים לציבור את מלוא התמונה, את הנתונים ואת ההסברים הדרושים כדי להבין מה באמת קרה.

פרויקט השדרוג של מט”ש חיפה הוא ללא ספק אחד ממיזמי התשתית החשובים ביותר באזור הצפון. אם יושלם בהצלחה, הוא צפוי לשפר את איכות הטיפול בשפכים, להגדיל את יכולת ההתמודדות עם גידול האוכלוסייה, לחזק את ההגנה על הסביבה הימית ולהבטיח אספקת קולחים איכותיים לשנים רבות. זהו יעד ראוי וחשוב.

אך לצד ההשקעה בבטון, בצנרת ובטכנולוגיה, ישנה תשתית נוספת שחייבת להתחזק באותה מידה: אמון הציבור. אמון כזה נבנה באמצעות שקיפות מלאה, פרסום נתונים בזמן אמת, דיווח ברור על תקלות אם התרחשו, והצגת הממצאים גם כאשר אין קשר בין אירועים שנראים במבט ראשון דומים. רק כך ניתן יהיה להבטיח שלא רק מערכות הטיפול בשפכים יהיו מתקדמות יותר, אלא גם מערכת היחסים בין מוסדות הציבור לבין תושבי חיפה.