לשלוט בקומה העליונה: מסע לתוך הראש האסטרטגי של טראמפ

בסוף שנות ה־70, דונלד טראמפ נתקל במחסום שנראה בלתי עביר: חנות טיפאני האגדית סירבה למכור לו חלקת קרקע חיונית להרחבת פרויקט הנדל”ן שלו – Trump Tower – בשדרה החמישית בניו יורק. בעליה היפני של החנות, מונע משיקולים סנטימנטליים ואסטרטגיים כאחד, לא נכנע אפילו להצעות כספיות מפתות. טראמפ, במקום להיאבק חזיתית, מצא דרך עוקפת: הוא רכש את הזכויות האוויריות מעל החנות – זכות חוקית לבנות מעל המבנה הקיים מבלי לרכוש אותו עצמו.

התוצאה: טיפאני נותרה על עומדה, אך טראמפ בנה מעליה את מגדלו – אייקון מובהק של עוצמה נדל”נית. זו הייתה מהפכה טקטית – לא הפלת התנגדות, אלא בנייה מסיבית מעליה. טראמפ לא חיפש לנצח את היריב באותה זירה – הוא עיצב את המציאות שמעליה כך שהניצחון יהפוך בלתי נמנע.

המהלך הזה הפך לדפוס פעולה שחוזר על עצמו שוב ושוב – כולל במדיניות החוץ של טראמפ, ובאופן בולט ביותר – במו״מ עם איראן.

אותו עיקרון, זירה אחרת: טראמפ ואיראן

בין 2018 ל-2025, טראמפ לא חיפש “שלום כולל” עם איראן. הוא לא ניסה לכבוש אותה, לשכנע אותה או להפוך אותה לבת ברית. הוא רק רצה שהיא תישאר למטה – בזמן שהוא בונה מעליה רשת של בריתות, פרויקטים ונתיבי השפעה שמקטינים את חשיבותה הגיאופוליטית.

בדומה לטיפאני, איראן מסרבת למכור – לא את רעיונותיה, לא את מדיניותה ולא את תכניותיה הגרעיניות. אבל טראמפ, כמו אז, אינו נלחם חזיתית. הוא מייצר מציאות עוקפת: מגה-עיר ניֹם בסעודיה שמושכת השקעות ומובילה קונספט של חדשנות טכנולוגית אזורית; נתיב סחר אסטרטגי חדש מהודו, דרך האמירויות, סעודיה וחיפה – עוקף את איראן, תימן ואפילו את מצרי באב אל־מנדב.

כך, טראמפ לא שובר את איראן – הוא מבנה מערכת מקבילה שבה היא פשוט לא נדרשת. היא שם, אבל לא רלוונטית. כמו טיפאני – שממשיכה למכור תכשיטים מתחת למגדל – אך אינה שותפה בהובלת הנוף.

סין ורוסיה: קונים את החנות, אבל לא בונים לגובה

איראן לא לבד. גם סין וגם רוסיה בונות את עצמן כאנטי-מערביות, ונוטות לחשוב בעוצמה ישירה – שליטה באדמה, גישה למשאבים, תגובות כוחניות. טראמפ, לעומתם, פועל אחרת. הוא יודע שבזירה של 2025, שליטה בשטח כבר אינה העיקר – מה שקובע הוא מי מכתיב את תנועת האוויר מעליו: הכלכלה, הסחר, הדימוי, והגישה לשווקים מערביים.

כשטראמפ מחזק את קשריו עם הודו, האמירויות, סעודיה וישראל – הוא לא מנהל מלחמה מול סין או רוסיה. הוא פשוט עוקף אותם. הנתיב היבשתי-ימי החדש (IMEC), הנתמך על ידי וושינגטון, מדלג מעל צירי ההשפעה של סין (דרך המפרץ) ושל רוסיה (בקו הסחר הצפוני). טראמפ לא מתחרה על אותם הנתיבים – הוא מגדיר נתיב חדש לגמרי. שוב, כמו בטיפאני – כשהקרקע חסומה, פשוט בונים מעל.

מה שמאחד בין כל המהלכים הללו – טיפאני, איראן, סין, רוסיה – הוא הפוליטיקה של שליטה בגובה. טראמפ מבין שכוח מודרני אינו בהכרח השגת יעד או חתימה על הסכם. לעיתים קרובות, הכוח הוא לעצב את השטח כך שהצד השני לא יוכל לשחק כלל.

זה לא אומר שאין איום. טראמפ משתמש גם בלחץ, סנקציות, והצהרות לוחמניות. אך הליבה האמיתית היא העיצוב מחדש של המציאות. כל זמן שטראמפ בונה בריתות סביב איראן, כל זמן שהוא מחבר בין כלכלות שלא עוברות דרכה – הוא מחזיק בזכויות האוויריות של האזור.

הסיבה שאיראן פתחה במאבק אינה רק התנגדות לסנקציות או תגובה צבאית — היא הבינה שבונים לה מגדל מעל הראש. לא רק פרויקט ניֹם ולא רק מסלול IMEC — אלא תשתית גיאופוליטית חדשה שמוחקת את הצורך בה בכלל. היסודות של המגדל הזה הונחו כבר בפגישת נתניהו, פומפאו ובן סלמאן בשנת 2017, והתחזקו לאחר חיסולו של קאסם סולימאני בינואר 2020. אולי מזלה של איראן היה שהקורונה האטה את תהליך הקריסה – ונתנה לעוד כמה מבנים ישנים להחזיק מעמד ארבע שנים נוספות.

אבל ביוני 2025, התמונה ברורה: איראן, סין ורוסיה הפסידו. הן עומדות מול מבנה חדש – מבנה שבו ישראל וסעודיה מניחים קורות ברזל של נורמליזציה, טכנולוגיה, והסכמי סחר חוצי-יבשות. הן יכולות לבחור: או להצטרף לבנייה — להניח לבידוד, ולהפוך לשותפות — או להישאר רסיסים שבורים ליד חלון ראווה נוצץ. זו אינה מלחמה צבאית. זו תחרות על הקומה העליונה. וטראמפ, כמו אז בטיפאני, כבר מזמן עבר לשם

**ארוך, כן. אבל כשחופרים בגובה – חייבים עומק אסטרטגי🙏

למעקב אחרי כרמליסט בטלגרם
https://t.me/abucarmelist‏‌‌‏