המערה שנפתחה – והשאלה ששוחה לתוכה: כלב הים הנזירי, מערות ראש הנקרה, ומה שהים לא שכח

מערות ששוקמו, ים שהתייצב, וכלב ים אחד – מאיה – שנראית שוב, ומזכירה שיש תקווה שקטה. לא ודאית, אבל אפשרית.

וזו לא רק תקווה ליונק ימי. זו תקווה למרחב שלם – לאיזון שאבד, ולמארג טבע שמתחיל שוב לדבר. בלחש.

“הים תיקן את עצמו”: שי קאבסה מסביר את כל מה שקורה מתחת לשקט

אי אפשר להבין את שיבת מאיה בלי להבין את הרקע. שי קאבסה, פקח רשות הטבע והגנים בשמורת ראש הנקרה־אכזיב, מדבר איתנו בקול מדוד. הוא לא מחפש דרמה – הוא מצייר תמונה.

“השמורה נפרשת מהגבול הצפוני ביותר של ישראל ועד תחום חוף אכזיב. מדובר באזור עם שונית סלע רדודה, מדפי גידוד, קרקעית חולית ואזורי זרימה עשירה. שילוב כזה – מאוד נדיר בישראל.”

גבולות השמורה:
• אורכה כ־6.5 ק”מ לאורך החוף
• כוללת כ־3.5 ק”מ רצועה ימית
• מזרחית לגבול המים של לבנון, אך מושפעת מאזורים תת־ימיים בצידון וצור

הרכב ביולוגי עיקרי:
• שוניות עם אצות אדומות וחומות
• אוכלוסיית צדפות טבעית שהתאוששה לאחרונה
• מיני סרטנים כמו Calcinus ו־Eriphia
• עלייה בצפיפות פלנקטון בעקבות הפסקת פעילות ימית

ואז הגיעה המלחמה.

מאוקטובר 2023, בעקבות מלחמת חרבות ברזל, האזור נסגר כמעט לחלוטין. דיג הופסק, גישה נאסרה, תנועה ימית בוטלה.
והים? התחיל לדבר אחרת.

“מה שלא הצלחנו להשיג בשנים של פיקוח – קרה מעצמו. ברגע שהאדם הפסיק להיכנס – המערכת תפסה תנופה.
צדפות חזרו להיאחז, דגים קטנים הופיעו בשוניות, ואפילו אצות שנחשבו ‘נעלמות’ נראו שוב.”

והתוצאה: מרחב שמתאים – אולי בפעם הראשונה זה עשורים – לקליטה מחדש של טורף־על כמו כלב ים נזירי.

⸻

מאיה – כלבה אחת, שלוש מדינות, ושם חדש במפה של זיכרון

מה שהתחיל כתמונה שגרתית של סלע בקפריסין, הפך תוך דקות לרגע מכונן.
ד”ר מיה אלסר, חוקרת יונקים ימיים ומובילת פרויקט שיקום מערות החוף של עמותת דלפיס, עיינה בתמונות ששלח לה החוקר הקפריסאי האריס ניקולאו. בין הסלעים, בעין אחת מדויקת – היא ראתה משהו מוכר.

“ביקשתי ממנו לחזור לתמונה. זיהיתי אותה. זו מאיה. הייתה לי תחושת בטן, ואז הגיעו גם הסימנים – הדפוס על הגב, הקימור של הסנפיר, אפילו הצללה של הצוואר.”

כשאלסר הציגה את המידע – ניקולאו אישר. מאיה, כלבת הים שנצפתה בישראל מאז 2010, מוכרת בקפריסין בשם Anassa – אם גדולה, בתרגום חופשי. שם היא נחשבת ותיקה, תועדה במערות חוף באזור אקמאס.

ומעבר לזיהוי – הגיעה ההיסטוריה:
• ב־2019: מאיה המליטה גור ראשון – ששרד.
• באוקטובר 2023: המליטה גור נוסף – שמת בגיל חמישה חודשים, לאחר שנלכד בציוד דיג.

הזיהוי הזה חיבר שלוש מדינות – ישראל, לבנון, קפריסין – לסיפור אחד של תנועה טבעית ששרדה למרות הכול. כלב ים, אחד בלבד, שממשיך לשחות.

⸻

מיה אלסר – המדע שמקשיב למערה

לא במקרה הייתה זו אלסר שזיהתה. היא לא עוסקת בתחזיות – היא עוסקת בפרטים.

בשנים האחרונות, הובילה את שיקום שלוש מערות חוף בשמורת ראש הנקרה. לא בבנייה – אלא בהתאמה:

“כלבת ים תבחר מערה רק אם המבנה הפנימי עונה על פרמטרים שלא תמיד נראים לעין:
תקרה שלא מחזירה הד, מדף יבש בגובה הנכון, פתח מים עם שקט תנועתי, טמפרטורה פנימית שנשמרת.”

המטרה: להחזיר את מה שהיה כאן בעבר – כאשר כלבי הים אכלסו את מערות ראש הנקרה באופן קבוע בשנות ה־50 וה־60, לפני תחילת הציד, הפיתוח, והחדירה האנושית לחוף.

⸻

האריס ניקולאו – האיש שבונה לחיים סיכוי

ניקולאו, מהמשרד לפיתוח כפר וסביבה של ממשלת קפריסין, הוזמן לישראל לאחר ששיקם 16 מערות פעילות, ש־22 פרטים חיים בהן כיום דרך קבע.

“מערה שמחזירה הד – לא תיבחר. כלב הים מזהה רעש שאנחנו לא שומעים. אם היא לא מתאימה – הוא לא טועה.”

הוא תכנן את שיקום שלוש מערות במשותף עם דלפיס ורט״ג:
1. מערת טבלאות – מדף יבש בזווית בטוחה
2. מערת הבריכה – כיסי מים לגורים
3. המערה הגדולה – עומק רב יותר, שלוש מדרגות סלע, תקרה גבוהה

כל אחת נבדקה – לא רק בגובה ורוחב, אלא גם בזרימת אוויר, בשינויי חום, ובקצב הצללת קרקעית.

⸻

אם היא תבחר – זו תהיה הכרעה של מערכת שלמה

שיבת כלב הים אינה סמל בלבד. היא פעולה ביו־אקולוגית רבת משמעות:
• איזון שרשרת המזון
• ויסות אוכלוסיות דגים קטנים
• דחיקה של מינים פולשים (כגון דגי אריה, צדפות זברה, סרטני סיגנל)
• השבת יציבות למערכת שהייתה פגומה

כדי שזה יקרה, גויסו גופים:
• דלפיס – מחקר, תכנון
• רט״ג – פיקוח בשטח
• Monk Seal Alliance – תמיכה בינלאומית
• DFER – קפריסין – ייעוץ מערות
• SPARAC – תוניסיה – ניטור אזורי
• הקרן הגרמנית לשימור ימי
• בר שירותי ים – עבודות שיקום

⸻

הסוף נשאר פתוח – כמו מערה שמחכה לנשימה

המערות מוכנות. הציוד במקום. המערכת דרוכה – אבל לא מתערבת. מאיה נראתה לאחרונה סמוך לחופי לבנון.

אם תיכנס – נדע. לא כי משהו יכריז – אלא כי פתאום, בשקט מאוד גדול, הים יתאזן.

⸻

כרמליסט. בשפת הצפון, בין הגל והגבול, במקום שבו מערה פתוחה יכולה לשנות חיים.

כתיבה: מערכת כרמליסט | עריכה ושטח: מיה אלסר, שי קאבסה, האריס ניקולאו | תיעוד: רט״ג, דלפיס

וכך, בין הסלעים שזוכרים לבין הים שלא שוכח, נפרשת השמורה הזו – ראש הנקרה־אכזיב – כפסיפס נדיר של עבר ימי מפואר ועתיד אפשרי. כאן, במערות שנשמו חיים לפני עשורים, שייטו פעם כלבי ים כחלק מהנוף, לא כאורחים נדירים. אז, בשנות החמישים, כלב הים לא היה כותרת – הוא היה שכֵן. אבל אז הגיע האדם, והשתיקה ירדה.
היום, בזכות עבודה מדויקת, שותפויות אמיצות, והבנה עמוקה של מה שצריך לקרות כדי שלא נהיה רק עדים – אלא שותפים – המערות נפתחות שוב.

ומה שעשוי לקרות כאן בשנים הבאות אינו רק חזרה – אלא תיקון. תיקון אקולוגי, תיקון מוסרי, ותיקון של יחסי אדם־ים.
אם מאיה תבחר במערה הזו – לא רק היא תחזור.
יחזרו איתה שכבות שלמות של איזון, חיים, והבנה:
שמה שפעם היה טבעי – יכול שוב להיות נוכח.
ומה שפעם נחשב לאבוד – עשוי שוב להתרחש.

וכשזה יקרה – נוכל לומר, לא בגאווה – אלא בענווה שקטה:
עשינו נכון. חזרנו בזמן. פתחנו מקום שהיה ראוי לחיים.