נוסף מודל חדש המתאר זירת צלילה לצורך מחקר אוקיאנוגרפי (חלק א')

לתצוגת המודלים במוזיאון גריף, נוסף מודל המתאר באופן סכמטי זירת צלילה לצורך מחקר אוקיאנוגרפי, או סקר ארכיאולוגי תת-ימי

המודל מציג את ספינת המחקר "קליפסו" שהשתייכה לחברת המחקר האוקיאנוגפי "קוסטו"- עם צוללות ננס תת מימיות. וזו- הזדמנות לפרסם שני מאמרים הדנים במייסד החברה-וחלוץ הצלילה המודרנית ז'אק-איב-קוסטו, ספינת המחקר שלו- קליפסו, ודרכו ארוכת השנים ברחבי העולם- בעיקר תחת המים.

עד שנות ה-40 המוקדמות, הצלילה התת מימית (כולל מחקר, ארכיאולוגיה, צלילה צבאית) בוצעה באמצעות אמודאים- לבושים בבגד כבד ואטום למים, משקולות עופרת כבדות, וקסדות ברונזה מסורבלות. האמודאי יכול היה רק ללכת על קרקעית הים, ניזון מאספקת אוויר חיצונית מפני הים- ומוגבל לטווח צינור האספקה.

חלוצי הצלילה החופשית היו אנשי הקומנדו הימי האיטלקי (השייטת הקלה העשירית) במלחמת העולם השניה אשר השתמשו בריאת נשימה  במעגל סגור עם העשרת חמצן- ציוד מסורבל ורווי תקלות- אולם הצולל יכול היה לשחות כדג במים, לתמרן ולבצע פעולות שונות בקלות יחסית.

קוסטו צירף המצאות שונות ביחד, כולל "ווסת הדרישה" למיכל אוויר דחוס הנקשר לגב הצולל. הציוד אותו תיכנן קוסטו לא דרש ידע טכני רב, מעבר לכללי ההתנהגות והבטיחות תחת המים- ניתן היה לטפל בו בקלות ללא צורך בתפעול המערכת על ידי הצולל מעבר להשגחה על כמות האוויר/גז במערכת. כך למעשה הונגשה הצלילה התת- ימית לכל המעוניין -בהכשרה קצרה יחסית- וזו תחילת מערכת הצלילה המודרנית.

ז'אק-איב-קוסטו נולד בצרפת ב-1910. לאחר לימודיו בקולג' פריזאי, הצטרף בשנת 1930 לצי הצרפתי והוסמך כקצין תותחנות.

עקב תאונת דרכים- נפסל לשרת כטייס ימי- ופנה לקצונה על אניית שטח- שם התעורר עניינו בעולם התת-ימי.

ב-1936 חווה צלילה ראשונה עם ציוד שלווה מחבר.

באותן שנים התחתן עם אישתו הראשונה- שליוותה אותו רוב חייו בכל מסעותיו ומחקריו התת-ימיים ברחבי העולם. לזוג נולדו שני בנים שגם הם הצטרפו לפעילותו (היו לשובב עוד בן ובת מאישה אחרת איתה ניהל מערכת יחסים כפולה).

בפרוץ מלחמת העולם השניה, עם מפלת צרפת והשבתת הצי הצרפתי- הסתתר קוסטו בהרי האלפים- שם עסק בגיבוש רעיונות בתחום המחקר התת-ימי. עם הצטרפותו לצי צרפת החופשית, מונה למפקד יחידת קומנדו בים התיכון והמשיך לפתח את רעיון ציוד הנשימה התת-ימי.

עם סיום המלחמה-ב-1946- כבר הפיק קוסטו את הסרט התת-ימי הראשון שלו-שהוצג בפסטיבל קאאן.

אז- מונה למפקד ומייסד יחידת הפעולה התת-ימית של הצי הצרפתי. בזמן שעסק בטיהור שדות מוקשים ימיים, מחקר תת-ימי וניסויים בפיזיולוגיית הצלילה- הספיק לערוך מחקר ארכיאולוגי בטוניסיה- תוך שימוש ראשון בציוד צלילה מודרני שפיתח-תוך הסרטת המחקר כולו תחת המים.

בשנת 1950 ייסד את מכון המחקר האוקיאנוגרפי הצרפתי, והקים את חברת המחקר שלו-הנקראת על שמו.

הוא חכר בתשלום סמלי- שולת מוקשים לשעבר- קרא את שמה "קליפסו" (עליה-בפרק הבא) והפך אותה למעבדת מחקר ימית, ופלטפורמה לפעילות מחקר וצילום תת-ימי.

ב-1953 פירסם את ספרו הראשון "עולם הדממה" שלאחר מכן הפך לסרט באותו שם וזכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאאן ב-1956.

ב-1957 מונה למנהל המוזיאון האוקיאנוגרפי במונקו.

באותו זמן תיכנן ובנה את "דניס" ה"צלחת הצוללת" שיכולה להגיע לעומק של 350מ' (במודל נראית ליד ירכתי הספינה), ולאחר מכן שתי צוללות ננס המסוגלות להגיע לעומק 500 מ' (נראות במודל "מרחרחות" בקרקעית הים).

בשנים 1959-1973 שימש כנשיא פדרציית הצלילה העולמית.

בשנות ה-60 ערך ניסויים בבנית "כפרים תת מימיים" בהם יוכלו להתגורר ולעבוד אנשים בסביבה ימית.

בשנים 1966-1976 הפיק עבור חברות טלוויזיה אמריקאיות את סידרת הסרטים "עולמו התת-ימי של קוסטו" ולמעשה הביא את עולם הים על כל תכניו לכל בית בעולם ולכל אדם על פני כדור הארץ.

סדרת הסרטים הדוקומנטרית השניה בהפקתו "האודיסיאה של קוסטו"  הוקרנה בשנים 1977-1982.

ב-1970 פורסם סיפרו-הכריש, בו ערך לקהל הרחב היכרות אינטימית עם מה שנחשב עד אז כמפלצת תת-ימית שיש רק להרוג אותה כשטן המעמקים.

קוסטו היה הראשון שהסריט ואף נכנס להרי געש תת-ימיים פעילים ותיעד את החיים תחת קרחוני אנטארקטיקה.

ב-1973 הקים את חברת קוסטו לשמירת החיים בים.

ב-1976, מצא קוסטו וחקר את אניית בית החולים הטבועה (ממלחמת העולם הראשונה) "בריטניק" (אנייה אחות של ה"טיטאניק").

ב-1979-נהרג בנו-שליווה אותו בכל מסעותיו ומחקריו-והיה יורשו המיועד לניהול החברה-בתאונת מטוס ים של החברה בפורטוגל.

בשנים 1980-1981- תיעד קוסטו את החיים במפרץ סנט לורנס בקנדה, בנהר סנט לורנס ובאגמים הגדולים בגבול ארה"ב-קנדה.

השם קוסטו הוזכר גם בעולם האמנות והמוזיקה- הזמר ג'והן דנבר, והמלחין ז'אן מישל ז'אר- כתבו והלחינו שירים ויצירות על האדם ופועלו.

רשימת תוארי הכבוד והעיטורים שזכה בהם קוסטו ממדינות ואירגונים ברחבי העולם- יכולה למלא ספר.

קוסטו מת מהתקפת לב בפריז, בשנת 1997 בגיל 87..

הוא השאיר אחריו 120 סדרות דוקומנטריות, 50 ספרים, ואיגוד להגנת העולם התת-ימי הכולל מעל 300,000 חברים. אך בעיקר- הוא פתח בכל בית בעולם חלון לעולם התת-ימי.