אולי העונה הזו תסתיים בסרביה באליפות הבלקן במשהו מתוק

אליפות ישראל בקרב-10 לשנת 2023 נדחתה במיוחד עבור שני לוחמי הקרב היחידים בארץ, סמיון(סם) ברודסקי

מבאר-שבע ואני אריאל אטיאס החיפאי. ניצלנו את חופשתנו בארץ אחרי שנת הלימודים בארה"ב כדי להתחרות בארץ לעיני המשפחות והחברים שלנו. אני אסיר תודה על החלטת איגוד האתלטיקה.

מצד שני, העובדה שהיינו המשתתפים היחידים חשפה, כפי שקורה באופן קבוע את דלות המקצוע המוערך בעולם, בארץ. אם האתלטיקה נחשבת ל"מלכת הספורט", הרי באופן טבעי מתחרי הקרב-10 מוגדרים כ"מלכים" של הממלכה. לצערנו, הכלל הזה נכון בכל מדינה המחשיבה את האתלטיקה – לא בישראל על שני לוחמיה.
באופן אישי, מאוד התרגשתי להתחרות שוב בארץ אחרי 4 שנים בקרב-10. גם הניתוח בברך שעברתי לפני 4 חודשים ועורר חששות נכנס לאותה משוואה. יחד עם זאת, הרעיון להתחרות במקצוע הארוך ורב האתגרים ביותר באתלטיקה, דווקא במצב הזה, עשה את האירוע ליוצא דופן.
מול כמות המשתתפים המזערית נהניתי להתחרות לצד חבר שהוא גם שותף לאימונים. הוא הפך את התחרות בהדר-יוסף לפחות קשה, וזה המקום לברך אותו, סם ברודסקי, על שיא אישי חדש של 6617 נקודות. אני משוכנע שסם, בן ה-22, יעלה עוד מספר מדרגות ויגיע גבוה יותר.

מצדי, הרגשתי את העובדה שהייתי בחוץ תקופה ארוכה במהלך העונה לפרק זמן לא מבוטל, חוסר באימונים איכותיים לאחרונה הביא אותי למצב שבו לא הייתי מחודד ומורכז. זו הייתה התחושה בה סיימתי את התחרות עם 7232 נקודות, התוצאה השנייה בקריירה שלי ולא לוחם קרב-10 ישראלי. אפילו הצלחתי לא להיות רחוק מדי משיאי הלאומי 7343 נקודות שהשגתי בדה-מוינס, ארצות-הברית.
העובדה הזו עשתה אותי אופטימי מאוד כי הרגשתי שיש במיכל שלי עוד הרבה פוטנציאל שטרם יצא החוצה.
מי יודע, אולי בעוד שבועיים באליפות הבלקן שתערך בסרביה, אשיג עוד נקודות ואצליח לאיים על השיא של עצמי. אמנם התחרות בסרביה תתקיים בעוד שבועיים, פרק זמן רחוק מאידיאלי בהפרש בין שתי התחרויות, אבל זה מה שיש העונה. אולי מעז ייצא מתוק.