ד"ר אופיר זמירה עושה סדר על כל מה שצריך לדעת על מחלת טרשת נפוצה

טרשת נפוצה (MS) זו מחלה אוטואמונית דלקתית כרונית הפוגעת במערכת העצבים המרכזית ופוגעת בפעילותה התקינה של המערכת החיסונית, אשר במקום להגן על הגוף מפני זיהומים שונים היא תוקפת אותה. בעצם מערכת החיסון שבאופן עקרוני מגנה על הגוף ממזהמים ואיומים שונים מתחילה לתקוף את מערכת העצבים המרכזית.

נכון להיום, מדובר במחלה שהגורמים לה אינם ידועים אשר משתנה מאדם לאדם ותלויה בעיקר במיקום הפגיעה במערכת העצבים ובחומרת המחלה. לא הרבה יודעים אבל טרשת נפוצה זו מחלה מולטיפקטוריאלית המושפעת בין היתר מגנטיקה ומגורמי סיכון סביבתיים, כאשר מבחינת מחלה נוירולוגית זה גורם מספר אחד לנכות בקרב צעירים.

"המחלה שכיחה פי 2 בקרב נשים בהשוואה לגברים"

גיל הפריצה של המחלה נע בממוצע סביב גיל 30 (בין 20-40) , והיא שכיחה פי 2 בקרב נשים בהשוואה לגברים. ככל הנראה בעקבות פרופיל הורמוני שונה בין גברים ונשים. חשוב לציין בהקשר הזה שלפני גיל הפוריות יש יחסים שווים בין גברים ונשים בכל הקשור למחלות אוטואמוניות, אך לאחר שינויים הורמונים אצל נשים בוגרות, המחלה יכולה להתפרץ פי 3 אצל נשים מאשר אצל גברים. נכון להיום בישראל יש כ-8,700 חולי טרשת נפוצה, כאשר ניתן לראות שבכל שנה יש עלייה במספר החולים החדשים. הסיבות לכמות החולים ההולכת וגדלה היא אבחנה מוקדמת של המחלה לאור פיתוחים טכנולוגיים והתקדמות הרפואה ועלייה בגורמי הסיכון לחלות.

"התפרצות המחלה קשורה באופן בלתי תלוי לשמש ולויטמין D"

תופעה מעניינת שגילו בשנים האחרונות היא שככל שאנו מתרחקים מקו המשווה ועולים צפונה שכיחות המחלה עולה. לדוגמה בקנדה, בצפון אירופה וכו' יש שכיחויות גדולות של המחלה. זאת מכיוון שהחשיפה לשמש באזורים הללו היא נמוכה יותר. המחלה הזאת באופן בלתי תלוי קשורה לשמש ולויטמין D. כשאין מספיק שמש רמות הויטמין D יורדות – אלו מהווים גורמי סיכון. השינוי הגיאוגרפי מראה במחקרים שגם אם אדם עובר דירה או מדינה עד גיל 15, ישנו שינוי בסיכון לחלות לפי מקום המעבר. דבר נוסף המשפיע על עלייה בסיכון לחלות ולפתח התקפים הינו עישון והשמנת יתר בגילאים צעירים.

"בזכות הכלים הטכנולוגיים שיש לנו היום- ניתן לאבחן את המחלה תוך חודשים ספורים"

בכ-85% מהמקרים מחלת הטרשת הנפוצה פורצת בצורה התקפית. כלומר, החולה חווה התקף עם תסמינים נוירולוגים, אשר נמשכים זמן מה, לא תמיד התקף ארוך ואינטנסיבי, אלא לעיתים התקף חולף, שחוזר לסירוגין. מדי פעם החולים חוזרים לעצמם מיד לאחר התקף, ולעיתים נשארת מידה מסויימת של נכות, לאט לאט הנכות מצטברת ומתגברת. במידה ואבחון מתעכב והחולה לא מקבל טיפול מוקדם ומהיר – המחלה תתקדם במהירות ותהיות פרוגרסיבית.

לפני 30 שנה לערך, זמן הממוצע לאבחון היה סביב 20 חודשים. היום, עם הכלים הטכנולוגיים והרפואיים שיש ברשותנו, אנו יכולים לאבחן את המחלה בתוך 4-5 חודשים. משמעות הזמן הינו חשוב והכרחי מאוד לאבחון מוקדם.

היום בעצם כלי האבחנה שלנו מתבססים על "קריטריונים של מקדולנד" ומה שבעצם הם מבקשים הוא שתוכיח שיש לך פיזור של המחלה במקום ופיזור בזמן. כלומר , ברגע שחולה יכול להוכיח שהיו התקפים של המחלה בשני אתרים במערכת העצבים המרכזית ובזמנים שונים. ניתן להוכיח את זה באמצעות בדיקה פיזיקלית אנמנזה ובאמצעות MRI מח. לפעמים נזקקים למיקור מותני שמאפשר לקחת נוזל מחט השדרה.

תהליך האבחנה מתבצע בדרך כלל בשיחה של רופא המשפחה עם המטופל ובבדיקה גופנית. אם עולה החשד שמדובר בטרשת נפוצה, הרופא מפנה לנוירולוג במרפאה ייעודית.

"תסמיני המחלה מתגברים בחום"

התסמינים משתנים מאדם לאדם ותלויים בעיקר במיקום הפגיעה במערכת העצבים ובחומרת המחלה. להלן כמה תסמינים של המחלה: פגיעה במערכת הראייה הבא לידי ביטוי בירידה בחדות הראייה, הפרעה בשדה ראייה, כפל ראייה. הפרעות בשמיעה, בעיות מוטוריות שונות, הפרעות תחושה, עקצוץ בגפיים, חולשה, בעיות בשיווי משקל בקורדינציה, דחיפות במתן שתן, הפרעות בדיבור, הפרעה בתפקוד המיני, שינויים קוגניטיביים ועייפות קשה. הרבה מתסמיני המחלה מתגברים בחום. כלומר שחום הגוף עולה. שמנו לב שכשמעלים את חום הגוף – פעילות גופנית, מקלחת חמה– כל אלו מחזקים את תסמיני המחלה שכבר קיימים. למרות כל אלו, יש מטופלים שאצלם המחלה קלה וכמעט אינה משפיעה על שגרת החיים.

"האסטרטגיה הטיפולית בתחום השתנה באופן משמעותי"

בשלושים שנה האחרונות נעשתה מהפכה בטיפול בטרשת נפוצה. התרופה הראשונה יצאה בשנת 1995 ביעילות מאוד נמוכה ועם השנים הלכו והתפתחו התרופות כך שהיום אנחנו עומדים על 17-18 תרופות ויעילותם הולכת וגדלה. בעקבות התרופות החדשות גם האסטרטגיה הטיפולית השתנתה. בהתחלה היינו הרבה יותר שמרנים. היה מה שנקרא "אסטרטגיה טיפולית" שנקראה אסקלציה (הדרגתיות). היינו הרבה יותר זהירים. עם הזמן, והתפתחות התרופות, אנחנו יודעים שאנחנו יכולים לשלוט ברמה של עצירת המחלה בשלב מוקדם. אנחנו מבינים שהמחלה יכולה להמשיך ולהתפתח גם בלי התקפים. ואנחנו מבינים שאם נטפל מוקדם ובתחילת המחלה נוכל למנוע את ההתבססות הזאת במערכת העצבים המרכזית, ובכך למנוע בעצם את ההיווצרות ניבון המוחי, את הירידה הקוגניטיבית. כמו כן, הטיפולים התקדמו בכך שמאפשרים למטופלים לחיות באיכות חיים גבוהה בכך שיכול לקבל את הטיפול בבית ובזמן הפנוי שלו.

החידוש המהותי הוא ברמת ההבנה של המחלה. אנחנו מבינים היום את המחלה הרבה יותר טוב. היום אנחנו מבינים שהמחלה סוג של ספקטרום. כבר מההתחלה יש לי מרכיב מסוים שלה להתקדמות אבל ההתקפים הרבה יותר משמעותיים וככל שאנחנו מתקדמים במחלה השלב ההתקפי יורד. כל השלבים קורים כל הזמן רק במינונים שונים. הנתון הזה חשוב כי זה משפיע על הטיפול. כבר בשלב מוקדם של המחלה המטרה היא להתאים את הטיפול לזמן המחלה. היום אנו בגישה של אינדוקציה. רוצים להתחיל לטפל מההתחלה בפטיש שהוא הרבה יותר כבד.

ד"ר אופיר זמירה, מומחה בנוירולוגיה, נוירואימונולוגיה וטרשת נפוצה, מנהל המרפאה לטרשת נפוצה ונוירואימונולוגיה בית החולים הלל יפה