לא בכל סיפור יש "איש רע"- על הסכם שהסתיים מוקדם מהצפוי

רשת מוכרת של מסעדות תבעה את אחד הזכיינים על הפרת חוזה הזכיינות. הזכיין תבע את הרשת בחזרה וטען שהוא לא הפר את החוזה, אלא, שפשוט החוזה הסתיים בהסכמת שני הצדדים, והכל לפי סיכום עם הבעלים של הרשת. בזמנו הרשת הפעילה כ- 15 מסעדות וכיום נותרה רק מסעדה אחת פעילה. זהו גם לא הסכסוך הראשון בין הרשת לבין לזכיינים. בתביעה אחרת (שנדחתה) נטען כי הרשת הזניחה את כל המסעדות באופן גורף, עד לקריסתה של הרשת כולה. באותה תביעה היו בעיקר שלוש טענות: גביית עמלות מספקי הרשת, באופן שייקר את רכישת הסחורות, אי עדכון מחירי המנות לצרכנים והעדר ניהול ופרסום, כפי שהוסכם בחוזי הזכיינות.

באותה תביעה, נקבע, כי הרשת ידעה ימים יפים, שהסבו לה ולזכיינים עצמם רווחים נאים. החוזקה שלה היה במחירים העממיים שלה, שהיו נגישים לכל כיס. לאחר כשלוש- ארבע שנות פעילות, זוהרה של הרשת עומעם- אם בשל עליית מחירים, אם בשל ניהול לא מוצלח (למשל חילופי מנכ"לים ברשת), אם בשל כניסת מתחרים ואם בשל כך ש"המותג התעייף". מדובר בדברים שמשקפים את שוק המסעדנות בכללותו, את הסיכון הקיים במוסד הזכיינות והמסקנה שם הייתה כי הרשת פשוט ירדה מגדולתה. הרשת והזכיינים לא ראו עין בעין את המשך דרכם המשותפת, וכל אחד משך לכיוון אחר.

במקרה זה, הסכם הזכיינות נחתם לתקופה של 5 שנים עם אופציה ל-5 שנים נוספות. הרשת טענה שכאשר היא הוציאה תפריט חדש ודרשה להחליף את הכלים במסעדה בעלות של 20,000 ₪ היא סורבה. לטענת הזכיין- התפריט החדש נעשה ללא כל מחשבה ורק כדי להגדיל את הכנסות הרשת, בנוסף, היא מוחה על העמלה הנוספת שנגבית מספקי הרשת ועל הדרישה לרכוש כלים חדשים. לטענתה, יש לאפשר לה להתקשר עם איזה ספק שתרצה. הרשת טוענת שהזכיין הפר את החוזה ופתח באותו מקום מסעדה חדשה שמאד דומה לקודמתה מבחינת העיצוב, מהווה חיקוי שלה, תוך שימוש במוניטין המזוהה איתה.

הזכיין טען, שהבעלים הודיע להם מפורשות שאם הם לא מעוניינים עוד להיות חלק מהרשת, שיתנו הודעה מוקדמת של 4 חודשים (כפי שבאמת עשו), יורידו את השלט של המסעדה ושיעשו בנכס שלהם ככל העולה על רוחם ובלבד שלא יפעילו מסעדה זהה למסעדות הרשת. בנוסף, הם טענו שמי שהפר את החוזה זו בעצם הרשת, שגבתה "עמלה סודית ואסורה" מהספקים, החליפה תפריט בניגוד לאמור בהסכם הזכיינות ובנוסף גבתה כסף על פרסום, כאשר בפועל לא פרסמה דבר וחצי דבר.

בית המשפט דחה את התביעות ההדדיות. מה שקרה זה שמצב הרשת הדרדר ולכן הצדדים נפגשו כדי ללבן פתרונות אפשריים. במהלך הפגישה הבעלים הציע לזכיין שכל איש ילך לדרכו והזכיין הסכים לכך. בחלוף ארבעה חודשים הזכיין פתח מסעדה שאינה דומה למסעדה של הרשת ואינה פוגעת במוניטין של הרשת, לא בניראות, לא בתפריט ולא במוניטין. הזכיין השקיע סכום לא מבוטל בשיפוץ והמסעדה כלל איננה דומה ולא מטעה איש לחשוב שמדובר במסעדה של הרשת. נקבע, שהסכם הזכיינות לא הופר על ידי אף אחד מהצדדים ואין בהכרח "איש רע" בסיפור הזה.