רמי לוי תבע את עיריית כרמיאל שלא פינתה פסולת מחדר האוכל

העותרת, רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה (2006) בע"מ, מפעילה, בין יתר סניפיה, גם סניף סופרמרקט ברחוב היוצרים בכרמיאל. העותרת הגישה עתירה ובה ביקשה להנחות את העירייה לפנות בעצמה ועל חשבונה את כל האשפה מהסופרמרקט, או לפחות לפנות 'פסולת ביתית' מהסופרמרקט וזאת מתוך דחסן נפרד שיותקן לצורך כך. נשאלה השאלה- האם יש לחייב את עיריית כרמיאל לפנות אשפה המופקת על ידי 170 עובדי הסופרמרקט, בחדר האוכל בו הם אוכלים ארוחות שונות במהלך עבודתם?

לצורך הבנת המחלוקת בין הצדדים, עוד לפני הגשת העתירה, ראש מנהל שפ"ע בעירייה ערך סיור מיוחד במקום ובעקבותיו הותקן בצמוד לסופר מרקט כלי אצירה (מיתקן נייד המיועד לאיסוף פסולת ופינויה, ובכלל זה מכלון, מכל ומכולה) שמיועד לפסולת ביתית אותו מפנה העירייה. גם לגבי המרחק של כלי האצירה הייתה מחלוקת- העירייה ציינה שהוא במרחק של 60 מטר מהסופרמרקט והעותרת טענה שהמרחק הוא 381 מטר- פשוט כי כל צד מדד מרחק ממקום מתקן האשפה לפינה אחרת של הסופרמרקט.

העותרת טענה, כי חובה על העירייה לפנות על חשבונה 'אשפת בסיס/ פסולת בית'. עוד היא הוסיפה, כי האשפה המופקת על ידי הסופרמרקט היא אשפה רגילה לגמרי, בהתאם לחוק העזר של כרמיאל. היא אף הדגישה שהאשפה המדוברת לא כוללת פסולת למיחזור, חומרי בניין או פסולת תעשייתית או מזהמת ואיננה כוללת אריזות וקרטונים אותם מפנים בדרך אחרת. בנוסף, לטענת העותרת, העירייה מפנה בעצמה ועל חשבונה אשפה המופקת על ידי רשתות שיווק מתחרות תוך הפליה פסולה. לסיכום ציינה העותרת, כי האשפה המופקת על ידי העובדים בחדר האוכל היא 'פסולת בית' ולכן על העירייה לפנותה בעצמה.

העירייה ביקשה לדחות את העתירה, בטענה שהסופרמרקט הוא למעשה 'מפעל', לפי הגדרתו בחוק העזר, ואשפת מפעל, לרבות אשפת חדר האוכל לא צריכה להיות מפונה על ידי העירייה. בנוסף, היא ציינה כי היא הציבה מתקן אשפה לפינוי אשפה ביתית בסמוך לנכס של העותרת ואותו היא כן מפנה.

בית המשפט המחוזי בחיפה דן בנושא וציין, כי לפי חוק העזר של כרמיאל יש אכן אבחנה בין פסולת ביתית לפסולת מפעל וסופרמרקט הוא בגדר מפעל. לפי ההגדרות פסולת של בית- היא אשפה המצטברת במקום מגורים או במהלך פעילות רגילה של בני אדם ושאינה פסולת מפעל. פסולת מפעל- היא שיירי מפעל ופסולת מכל הסוגים, המתקבלים מתהליך יצור או עיסוק של מפעל, לרבות חומרי אריזה.

נקבע, כי ההגדרות בחוק העזר הן ברורות ופסולת שנוצרת בעת ארוחה של עובד סופרמרקט אינה אשפה המצטברת בבית מגורים והיא מתקבלת במהלך עיסוק של המפעל ומכאן שהעירייה צודקת בטענה כי הפסולת שנוצרת בתוך חדר אוכל פנימי בסופרמרקט היא פסולת מפעל ועל כן, העותרת היא זו שצריכה לפנות את האשפה בעצמה ועל חשבונה.