פרי העץ המורעל: השתמש בציור של עץ תפוחים מבלי שניתן לו רישיון מהציירת

ציירת ציירה ציור של עץ תפוחים בצבעי מים ומסרה אותו לחברה שלה ולבן זוגה, ללא תמורה. הציור נמסר להם כדי להדפיס אותו על בקבוקי סיידר שהיו אמורים להיות לשימוש ביתי ולהפצה מצומצמת בלבד, וזאת מתוך רצון טוב של הציירת ועל אף שהושקעה על ידה עבודה רבה הן בציור והן בהתאמות עבור ההדפסה והעיצוב הגרפי הנדרש. הציירת טענה כי לאחר כשנה, שוחחה עם חברתה והסבירה לה שהיא חשה מנוצלת כי השקיעה רבות ביצירה ובעריכתה ולא קיבלה כל תמורה כספית. במענה העבירה לה החברה מתוך רצון טוב 800 ₪. הציירת ציינה כי סכום זה הוא סכום סמלי שאינו משקף 10 שעות עבודה המתומחרות בכ- 250 ₪ ובוודאי שאין זה משקף תעריף של עיצוב לוגו ומיתוג לבית עסק.

לאחר מספר שנים, גילתה הציירת לתדהמתה, כי הציור הפך ללוגו מוביל של בית עסק של אותו בן זוג של החברה. לטענתה, הציור הופיע כלוגו באתר האינטרנט, בעמודים העסקיים של בית העסק וברשתות החברתיות, ואף הודפס בשלטי פרסום בכניסה לחנויות, בתי קפה, ועל גבי מארזים, תיקי בד, ארגזים ועוד. לטענתה הוא פשוט עשה בציור כבשלו והפך את הציור שלה לפרסומת של עסק מסחרי ללא הסכמתה, ללא תמורה הוגנת, ללא מתן קרדיט ותוך שיבוש היצירה ופגיעה בה. הציירת הגישה תביעה בסך של 33,800 ₪.

הנתבע אמר שהוא שילם לה כסף עבור העבודה וכי בכך נמסרו זכויות היוצרים והתובעת ידעה גם ידעה שהציור יודפס של גבי עשרות אלפי פריטים בהיקף ארצי כי עובדה שהייתה מכותבת לדוא"ל שיווקי של מוצרי המפעל. לטענתו, הוא הסכים לכתוב קרדיט עם השם שלה באתר האינטרנט אבל הציירת רצתה שיירשם קרדיט על כלל התוויות של מוצרי המפעל וזו בקשה מוגזמת וחסרת שחר.

בית המשפט דן בנושא וציין תחילה שציור עץ התפוחים נחשב ליצירה אומנותית לפי החוק. בנוסף, ידוע שהצדדים לא חתמו על חוזה או מסמך שמעביר את זכות היוצרים. היצירה הועברה לשימוש מוגדר ומוגבל (לבקבוקי סיידר בכמות מוגבלת) ובהמשך השתמשו בה ללוגו של בית העסק, עם שימוש נרחב.

בית המשפט בחן את הפרת זכות היוצרים- היקף הפרת זכות היוצרים (הציור הופיע על גבי אלפי מוצרים), משך הזמן שבו בוצעה ההפרה, חומרת ההפרה (הציור מופיע על מוצרים, באתר אינטרנט ובשלטים), הנזק שנגרם לציירת (בדרך כל ציור שלה נמכר בסכום של כ- 12,000 ₪ ולכן הייתה צריכה למעשה לקבל תשלום בעבור כל פרסום), הרווח שצמח לנתבע ומאפייני פעילותו (מדובר בעסק המשווק בכל הארץ), טיב היחסים בין הציירת לנתבע (הציור בכלל ניתן לחברתה ולא לנתבע), סירובו של הנתבע לרשום קרדיט ואם כן אז רק על גבי מספר מוצרים/ למספר מוגבל של חודשים וכו'- כולם הובילו למסקנה שהייתה כאן הפרה מתמשכת והציירת זכאית לפיצוי, כפי שדרשה, (33,800 ₪).