רשות המיסים חויבה להעניק סיוע לחברה שנפגעה כלכלית בעקבות מגפת הקורונה

חברה הגישה בקשה לסיוע בשל מצב חירום בעקבות מגפת הקורונה. רשות המיסים דחתה אותה בשל היותה "עסק עונתי". המדובר בחברה שעוסקת בייצור ושיווק מוצרים מזכוכית, כשעיקר לקוחותיה הם מענף המלונאות. במהלך שנת 2019 החברה החליטה על שינוי מבנה ארגוני. כחלק מהשינוי הוקפאו חלק מהפרויקטים עד להשלמת ההיערכות הארגונית החדשה בתחילת שנת 2020, אלא שאז החלה מגפת הקורונה במדינת ישראל. בשל מצב החירום שהוכרז בארץ, אשר כלל סגרים והגבלות שונות, נאלצו עסקים רבים לצמצם פעילותם- בין היתר גם ענף המלונאות אשר מהווה לקוח מרכזי של החברה. 

החברה שבקשתה לסיוע סורבה- קיבלה תשובה שהסירוב לסייע נובע מכך שכבר לפני המגיפה חלה ירידה במחזורי העסקאות ולכן זה לא קשור בהכרח להתפשטות נגיף הקורונה. החברה פנתה לוועדת הערר וזו אכן הסכימה עם החברה אבל עדיין לא אישרה את מענק הסיוע כי טענה שהחברה עוסקת ב"ענף עונתי" וכי "מחזורי עסקאותיה מאופיינים בתנודתיות מסוימת". ועדת הערר התבססה על ממוצע דו חודשי שנתי של החברה וזהו חישוב שונה מהנדרש בחוק הסיוע הכלכלי.

בית המשפט המחוזי בחיפה, ציין, כי הסיבה היחידה שבגללה נדחתה הבקשה לסיוע היא הגדרתה "עסק עונתי". לחברה בכלל לא ניתנה הזדמנות לענות על הטענה שהיא כביכול "עסק עונתי" ולא ברור על סמך מה ועל פי אילו קריטריונים הוחלט שהיא "עסק תנודתי". הרי לא כל שינוי בהכנסות יגרום לסיווג העסק כתנודתי. בנוסף, הנוסחה שמופיע בחוק לסיוע כלכלי לצורך חישוב המענק- מטרתה יצירת פשטות ויעילות. אם רשות המיסים סוטה מהתחשיב- זה צריך להיות רק במקרים חריגים ביותר. ברור שהנוסחה שיש בחוק נועדה כדי להימנע ממצב בו בודקים בדקדקנות כל עוסק ועוסק.

כך או כך, מטרת החוק לסיוע כלכלי הוא "ללכוד" את רוב המקרים בהם עסק סטנדרטי נפגע מההשפעות הכלכליות של הנגיף. רק במקרים חריגים נתונה לרשות המיסים הסמכות לסטות מהנוסחה. "תנודתיות" אינה מילת קסם שנועדה לאפשר סטייה מגבולות הנוסחה הקיימת בחוק. ספק גדול אם כל תנודתיות אשר נובעת משינוי בהיקף העסקאות בין חודשים שונים מובילה בהכרח למסקנה שמדובר ב"עסק עונתי" ולכן מתכונת החישוב של המענק בצורה הזו רק גורמת לעיוות נוסחת החישוב המקורית. דווקא הנוסחה שמצויה בחוק הסיוע עצמו מתאימה יותר כי היא פשוט משווה ביו החודשים הספציפיים לבין אותם חודשים בדיוק בשנה הקודמת. ולכן טעתה ועדת הערר באופן החישוב שלה.

בנוסף, עד כה ועל אף שחלפו כבר שנתיים- טרם נמסרו על ידי רשות המיסים כל הנחיות או אמות מידה לסטייה מנוסחת החישוב של המענק. הרשות לא יצרה קווים מנחים להגדרת מצבים "חריגים" ואין אלא להצר על כך. בית המשפט קיבל את ערעור החברה וקבע כי היא זכאית למענק של כ- 18,000 ₪ ובנוסף הינה זכאית ל- 30,000 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.