הנקודות החמות במלחמה הקרה

גילוי נאות- מאמר זה אינו מאמר היסטורי אלא מאמר דעה-אותו כתבתי על סמך עיסוקי בהיסטוריה כללית וצבאית, ומסקנותיו-כולל השערות עתידיות, מתבססות על שיחות בלתי רשמיות-באופו פרטי- עם גורמים אמריקאים ואחרים-אזרחיים וצבאיים.

המלחמה הקרה כללה עימות "קר"- כלומר ללא הפעלת נשק ירי וגרימת נזק ואבידות לצד השני-טקטיקה המבוססת על הטעייה והרתעה.

עם זאת- נכללו במלחמה הקרה גם חזיתות של עימות "תוקפני"-בעיקר בים ובאוויר בהם עקבו כלי שיט ומטוסים אלה אחרי אלה-התקרבו עד רמת סיכון-וקרו אף התנגשויות ממש בין מטוסים, צוללות וכלי שיט על מימיים- התנגשויות שגרמו נזק וטופלו על ידי הצדדים בעימות בעזרת הטלפון וקו התקשורת "האדום".

עם זאת- היו במלחמה הקרה שתי נקודות חיכוך "חמות" מאוד-בהן לחמו "שליחים" של גושי העימות (ברית וורשה מצד אחד, ומדינות נאטו וסיאטו מצד שני) אליהם הצטרפו מדינות בלתי מזדהות כגון סין וצפון קוריאה-אשר נכללו בגוש הקומוניסטי אך לא במסגרת ברית וורשה.

נקודות חיכוך אלו היו-תעלת סואץ במזרח התיכון, ווייטנאם בדרום מזרח אסיה

זירת תעלת סואץ

העימות נוצר כהמשך למלחמת ששת הימים, בין מצרים-בתפקיד שליחת ברית וורשה באיזור, לבין ישראל-שליחת ארה"ב. בעימות זה- ישראל גילתה עליונות כמדינה עצמאית, בעלת יכולת צבאית ושילטונית יציבה, אשר לחמה בכוחות עצמה תוך קבלת תמיכה לוגיסטית וטכנולוגית מבעלת בריתה החדשה יחסית-ארה"ב.

מצרים לעומת זאת- נאלצה לפנות לעזרה פעילה של הפטרונית שלה- בריה"מ, אשר עברה להשתתף באופן פעיל בעימות תוך משלוח כלי שייט צבאיים-כולל אניות ביון ולוחמה אלקטרונית, הצבת צוותי נ"מ על ציודם בחזית העימות ואף הפעלת טייסים סובייטים בעימות מול חיל האוויר הישראלי.

סופו של דבר- מדינת ישראל הותשה-צבאית, חברתית ושילטונית-מצמצה ראשונה והסכימה להפסקת אש-שתנאיה הופרו על ידי המצרים עוד בטרם יבש הדיו על ניירות ההסכם.

טעויות צבאיות טקטיות ואיסטרטגיות, טעויות בבניית הכוח, ושיכרון כוח וניצחון שהכהו עיני רבים בישראל-העמידו בפני ישראל את המראה של מגבלות הכוח.

ההמשך- התחוללה מלחמה בשנת 1973 שהפכה בסופו של יום סדרי שלטון וחברה בישראל-אולם-בכל אותם תהליכים, להוציא אספקת ציוד נדרש ברכבת אווירית, והרתעת בריה"מ מהתערבות צבאית פעילה בעימות-לא נדרשה התערבות אמריקאית צבאית, וכוחות ארה"ב לא נדרשו להילחם בחזית הישראלית.

מלחמת וייטנאם

כאן- טועים רבים להגרר לדיעה העממית הרווחת כי ארה"ב "הובסה" במלחמה מול צפון וייטנאם והראייה- פינוי מהיר ובהול של כוחותיה- ונטישת דרום וייטנאם לגורלה.

ולא כך הוא.

לצורך כך- יש להבין את שורשי העימות בוייטנאם.

לאחר תבוסת הכוחות הצרפתים בהודו-סין (הכינוי הקודם לוייטנאם), וחלוקת המדינה לשניים, הפך האזור לזירת עימות מקומית בין הצפון הקומוניסטי לבין הדרום שנתפס בידי בעל הון מקומי שכונן בו שילטון מושחת שנתמך בידי ארה"ב.

העימות בין שני חלקי וייטנאם – היה למעשה עימות בין הגוש הקומוניסטי על כל גווניו-לבין גוש מדינות המערב-כל זאת, כחלק מהמחלמה הקרה על השליטה באיזורי העולם השונים.

מאז תום מלחמת העולם השנייה- החל בדרום מזרח אסיה שינוי מהותי בקרב המדינות שחסו תחת חסות אמריקאית ובריטית- יפן, דרום קוריאה, הפיליפינים, סינגפור, הונג קונג, מקאו וטייוואן.

מדינות אלו שזכו לתמיכה אמריקאית בחילופי ידע וטכנולוגיה-הפכו עד מהרה-הרבה בזכות אופי העמים החיים בהם- למעצמות תעשייתיות מובילות בעולם, והאיזור הפך למנוע כלכלי רב עוצמה של הגוש המערבי.

מדינות הגוש הקומוניסטי- שאת מידת הצלחתן בשיקום וטיפוח איזורי החסות שלהן-ניתן להגדיר ככישלון, לטשו עיניים לעבר השפע והשיגשוג השוטפים את מדינות החסות של המערב.

שאיפתן היתה לנגוס לעצמן נתח עסיסי באותה הצלחה (כגון השתלטות או השלטת משטר קומוניסטי בחלק ממדינות אלו), או- לפחות לחבל באותה הצלחה.

כדי להכנס ולחדור לזירה שנשלטה באופן הדוק על ידי מדינות המערב (ארה"ב, אוסטרליה, ניו זילנד ובעלות בריתן המקומיות) נדרש "מסדרון" דרכו ניתן "לדחוף רגל" (ממש כמו בטיהור מבנה בלוחמת שטח בנוי). זיכרון מלחמת קוריאה וכישלון הקומוניזם בהשתלטות על אותה מדינה-היה עדיין טרי וכואב בשנת 1959.

הכניסה הזמינה ביותר היתה וייטנאם- מדינה שחציה קומוניסטי מכבר, וחצייה האחר שרוי בכאוס של שחיתות שילטונית ומשבר אמון בין האוכלוסיה המפולגת ומסוכסכת-לשילטון.

ההתחלה היתה באופן של פעולות גרילה של צפון וייטנאם כנגד דרום המדינה-במטרה למוטט את השילטון הרופף שם.

מתוך הבנת הסכנה של פריצת הקומוניזם לדרום מזרח אסיה בדרך זו- החלה ארה"ב-בתחילה באופן בלתי רשמי- לתמוך בשלטון הדרום- בדרך של אספקה צבאית, משלוח יועצים ואף כוחות אמריקאים בלתי רשמיים.

למעשה- מבחינת ארה"ב-מלחמת וייטנאם לא היתה למטרת כיבוש שטחים, או השתלטות פיסית על מדינות ואיזורים, אלא- החזקת דלת הכניסה סגורה בפני הקומוניזם.

לראייה- ארה"ב- במשך כל 9 שנות המלחמה הגלוייה- לא עשתה כל ניסיון לכבוש שטח בצפון וויטנאם. כל פעולתה היתה הפעלת כוחות אוויר וים בהפגזות והפצצות, והפעלת כוחות קרקע בטיהור שטחים- ואז עזיבתם או העברתם לידי כוחות צבא דרום וייטנאם הכושל.

בניגוד למה שהתרחש שנתיים מאוחר יותר במזרח התיכון-בעימות הישראלי-מצרי, בוייטנאם- בעל הברית של ארה"ב, והזרוע המבצעת שלה-צבא דרום ויטנאם לא הוכיח מסוגלות צבאית ואירגונית. חוסר אחידות חברתית במדינה, שילטון מושחת וכושל, חוסר אירגון וחתרנות קומוניסטית נרחבת- גרמו לארה"ב להבין שכאן-"אין על מי לסמוך" ומעורבותה הימית והאווירית הלכה והעמיקה.

תקרית מפרץ טונקין בשנת 1964 הייתה העילה לכניסת ארה"ב באופן פעיל רשמי וגלוי למלחמה- כולל משלוח כוחות קרקע ופעילות גלויה נגד צפון ויאטנם בים ביבשה ובאוויר.

מתוך הכרה ברורה בצורך "לנעול את הדלת" בפני הקומוניזם השואף להתפרץ לאיזור, הצטרפו לארה"ב בנות בריתה מהאיזור- אוסטרליה, דרום קוריאה, הפיליפינים, טאייוון, ניו זילנד, לאוס ותאילנד, כשבעורף הדיפלומטי והלוגיסטי תומכות מדינות המערב וכן יפן.

אל צפון ויאטנם הצטרפו באופן פעיל סין וצפון קוריאה שבעורף תומכות ברית המועצות וכלל מדינות ברית וורשה ו…שוודיה.

גם כאן- המלחמה הפכה למלחמת התשה קשה ומרה שכל המעורבים בה שופכים דם, סובלים אבידות קשות- ובצד מדינות העולם החופשי-נוצרה גם מחאה חברתית חריפה ששינתה את פני החברה במדינות המערב-"עשו אהבה ולא מלחמה", תנועת ההיפים, המחאה נגד השילטון והקפיטליזם.

המלחמה נמשכה-גלשה למדינות שכנות לוייטנאם-שבחלקן קמו אירגוני טרור, ושילטון טרור דיקטטורי שעסקו בהשמדת עמים וקהילות. המלחמה נמשכה והחמירה וסופה לא נראה באופק.

טכנית-יכולה היתה ארה"ב למחוק את צפון ויאטנאם לאבק ואפר בתוך ימים בשימוש הנשק הקונבנציונלי שברשותה-אך פעולה זו יכולה היתה לגרום לעימות בין גושי שעלול היה להדרדר למלחמה גרעינית-ואף צד לא היה מעוניין להגיע לשם.

ואז- ב-1972, נשבר הקרח בין ארה"ב לסין-אז-מהתומכות העיקריות והקריטיות בצפון ויטנאם.

הנשיא ניקסון- הצליח לפתות את הסינים להפתח כלפי המערב ולחתום על הסכמי סחר ושיתוף פעולה.

באותו הרגע- איבדה סין כל עניין בביצה הוייטנאמית המדממת ומשכה את ידיה באחת מתמיכה בצפון וייטנאם ומלחמתה.

כתוצאה מכך- ללא סין- גם תמיכת צפון קוריאה היתה חסרת ערך, ובריה"מ לא יכלה להמשיך ולקיים את המלחמה של צפון וייטנאם רק בתמיכה לוגיסטית.

המלחמה עדיין נמשכה-אך ברור היה שהגוש הקומוניסטי איבד את הסיכוי להפוך את וייטנאם לקרש קפיצה לדרום מזרח אסיה.

משכך- איבדה גם ארה"ב את האינטרס להמשיך ו"ללחוץ את דלת הכניסה סגורה" בפני הקומוניזם-לא היה עוד צורך בכך.

באותו רגע- כל דקה בוייטנאם- הייתה מיותרת לארה"ב- היא החלה להוציא את כוחותיה ולהעביר את השליטה וניהול המלחמה לממשלת דרום וייטנאם וצבאה.

אלא שדרום וייטנאם כמדינה- הייתה גוף חלש מאוד- מושחת, מפולג פוליטית וחברתית-וכך גם צבאה.

משכך שארה"ב-כהרגלה-מרגע שאיבדה עניין- קמה ועזבה את וייטנאם בטריקת דלת בלי להביט לאחור.

ארה"ב לא הובסה בוייטנאם. את שרצתה להשיג- השיגה-חדירת הקומוניזם לדרום מזרח אסיה נמנעה אז. בארה"ב המשיכו להתקיים חיי הכלכלה והשפע- אמנם עם צלקת חברתית מדממת, ויעיד הקיר השחור הקודר באתר ההנצחה בוושינגטון-אבל חיי השפע והכלכלה נמשכו.

וייטנאם- שנכבשה כולה על ידי כוחות הצפון- לאחר נפנוף  הדגלים והצהרות ניצחון מרוממות נפש- נותרה מדינה מוכה, רעבה והרוסה-מכל הבחינות. נטושה על ידי בעלי בריתה לשעבר ולמעשה-חסרת כל ערך כלכלי או מדיני בעולם. סופה-שאחרי שנים- זחלה בתחינה לזרועות המערב לקבלת סיוע לשיקום כלכלי שייקח עוד דורות רבים.

בשנת 2021- חזה העולם בשידור חוזר של נטישה נוסח וייטנאם- והפעם באפגניסטן. גם כאן הייתה ארה"ב מעורבת במלחמה קשה וספוגת דם ואבדות בניסיון בלימה של הטרור והמשיחיות האיסלמית המתפתחת, גם כאן- הייתה ארה"ב קשורה למדינה ששלטון ראוי אין בה, החברה מפוררת ולהוציא את מיקומה האסטרטגי- אין בה כל ערך כלכלי או מדיני.

ואז- ברגע של שינוי בחשיבה האיסטרטגית והפוליטית האמריקאית- פנתה ארה"ב עורף לאפגניסטן כהרף עין. כי זו דרכה של ארה"ב.

מרימים ההיסטוריונים-מומחינו לענייני מה היה, ומנתחי האיסטרטגיה- מומחינו לענייני מה יהיה- את עיניהם ושואלים-מי היא המדינה הבאה שאותה יעזבו האמריקאים בטריקת דלת –כי כידוע- לאמריקאים אין סנטימנטים.

השם הראשון שעולה הוא- טאייוון- אותה עצם בגרון של סין העממית- ששואפת להשתלט על אותו אי משגשג ועשיר ולהשליט בו את הסדר הסיני הטוב.

הטאייוונים מודעים לכך- וכן למנהגה של ארה"ב- ולכן עוסקים בהתעצמות צבאית טקטית ואיסטרטגית ליום שיבוא, מתוך הבנה-שמול סין העצומה לא יוכלו לעמוד- אולם הנזקים שיוכלו להסב במלחמה עתידית איתה- הן לסין, והן לאיזור כולו- ישפיעו קשות על הכלכלה והפוליטיקה באותו מנוע כלכלי עולמי אדיר- ואולי המחיר הזה לא יהיה משתלם לא לסין- ולא לעולם -שיבלום אותה-וכך יותירו את טאייוון על כנה.

השם השני שעולה הוא- ישראל.

שינויים רבים עברה מדינת ישראל מסוף שנות השישים עת ננטשה על ידי צרפת בעלת בריתה עד אז-וחברה לארה"ב שראתה בה אז נכס מדיני צבאי מבטיח.

כשעוברים כיום על "רשימת המכולת" של ארה"ב ביחסה למדינת ישראל כבעלת ברית וכנכס אסטרטגי מדיני עולה רושם לא מעודד:

1. מדינת ישראל כבר אינה בעלת אוריינטציה אירופית אלא יותר קרובה באופייה למדינות ערב המקיפות אותה.

2. מדינת ישראל שקועה בפונדמנטליזם דתי החודר לכל פינה בה-כולל השילטון, הצבא, הרשויות  והחברה כולה-מצב שמעמיד אותה בשורה עם מדינות כגון-אירן, אפגניסטן, פקיסטן, מלזיה ואינדונזיה.

3. החברה בישראל קרועה ומתפוררת-בעימותים ועוינות עדתית, חברתית, כלכלית ופוליטית- חברה במצב כזה, לא תחזיק מעמד במשבר צבאי, כלכלי, אסון טבע או אקלים.

4. השילטון בישראל שקוע בשחיתות עמוקה, בחוסר אמון בין החברים בו, ומורכב כולו טלאי על טלאי שכל זעזוע קל, או עזיבת אחד מחברי הקואליציה- ממוטטת אותו. בחירות תכופות, ושינויי כיוון קיצוניים של הנהגת המדינה בכל חילופי שילטון- גורמים למדינת ישראל להתנהל במסלול זיגזג פרוע-שאינו ניתן לחיזוי או קביעת מדיניות ותוכניות ולו גם לטווח קצר עד מידי.

5. כתוצאה מאי היציבות השלטונית והשחיתות הנלווית אליו- מערכות המדינה בישראל קרסו בזו אחר זו- כמו  מערכות המשפט, המשטרה, הרווחה, החינוך, התרבות, התחבורה ועוד… 

6. אבדן המשילות בישראל- בחבלי ארץ נרחבים כגון הנגב והגליל, וכן וואדי ערה- גרמו לכך שמפת המשילות כיום בישראל נראית כהעתק של תכנית החלוקה משנת 1947. המהומות ברחבי ישראל בשנת 2021- העלו תמונות דומות ממדינות עולם שלישי קורסות ושרויות בכאוס.

7. חוסר היכולת של הצבא הישראלי להכריע סכסוכים נקודתיים כנגד ארגוני טרור דלי אמצעים וזעירים בגודלם- מעלים שאלות קשות בנוגע ליכולתו של צבא זה לעמוד במלחמה כוללת נגד צבא הזהה לו בגודלו ובציודו-הן מבחינת כישורי הצבא, והן מבחינת תהליכי קבלת החלטות וניהול המלחמה בישראל.

8. מצב הכיבוש בשטחי יהודה ושומרון-לא רק שלא נעשה ניסיון לפתרונו- אלא שממשלות ישראל לדורותיהן עשו הכל על מנת לסבך את המצב לפלונטר שלא ניתן להתירו בדרכי שלום. המצב שנוצר בשטחים הכבושים הוא של שילטון מיליציות מקומיות בגיבוי הצבא והממשלה- שנגררים אחריהן במקום לשלוט בהן ולגדוע את פעילותן. אין יד מכוונת ואין חוק ומחוקק. פעילות טרור פלשתיני-תורמת להפיכת המקום לערב רב של מבצרים אזרחיים מוקפי תיל ונשענים על כידוני הצבא בקיומם. כלכלית-אין תרומה משמעותית לאזור זה אם בכלל.

9. הדמוקרטיה בישראל- רשומה כיום רק על הנייר. החלת חוקי הסמכה והתגברות, שילטון הנקנה על ידי בעלי הון וחברות ענק גלובליות, חדירת סייבר לצנעת הפרט ותקשורת שחדלה למלא את תפקיד כלב השמירה של מהלכי השילטון-מעלים את הרושם כי הדיקטטורה השלטונית כבר שרירה וקיימת בישראל בשמות שונים ומכובסים.

10. למעשה- מדינת ישראל של היום שונה בתכלית השינוי מהמדינה שהתחברה לארה"ב בשנות השישים המאוחרות-גם אז לא הייתה זו מדינת כליל השלמות, אבל היה לה כיוון ורצון להשתלב בעולם המערבי. כיום-הרושם הוא של מדינת עולם שלישי מבולבלת וחסרת כיוון, ללא יציבות שלטונית וסמלי שילטון המתפוררים חדשות לבקרים. שילטון וחברה המתנהלים בשיטת ה"בקשיש", הקשרים האישיים ולא הכישורים. לא נראה באופק כל מנהיג בעל שיעור קומה אשר יוכל למשוך את המדינה בשערותיה מהמדמנה שבה היא שוקעת.

כך-תיארו באזני- בשיחות פרטיות, נציגים זרים-הן אנשי צבא, והן אנשי מנגנון אזרחי את התמונה של מדינת ישראל- המצטיירת לנגד עיניהם.

ייתכן מאוד- שקרוב היום שבו במקום לראות במדינת ישראל בת ברית איתנה שניתן להסתייע בה- תראה בה ארה"ב משקולת מעיקה וחסרת ערך התלויה על צווארה.

וכשמגיע הרגע להפנות עורף, לטרוק את הדלת, וללכת הרחק מ"בעלת ברית" שכזו-אין כמו האמריקאים זריזים בעניין.