סיפור מהתחת: מנופאי טען כי העבודה גרמה לו לטחורים

התובע עבד בנמל חיפה, 6 משמרות בשבוע. תחילה כנהג גורר (הגורר הוא מעין משאית שגוררת מכולות וקופצת כל הזמן) ולאחר מכן החל לעבוד כמנופאי בשילוב עם עבודה משרדית. כמנופאי, התובע עבד על עגורן כשהוא יושב בתא בגובה של כ-20 מטר ועם המנוף הוא פורק מכולות ממשאיות ומגוררים לשטח האחסון. במשך כל זמן העבודה הוא ישב על כיסא בתנוחת כיפוף קדימה, בזמן שתא העגורן רועד כאשר הוא מעמיס ופורק מכולות בעזרת העגורן. הוא עבד ברצף במשך חמש וחצי שעות או לא ברצף- פעמיים ביום, כשכל פעם שעתיים וחצי.

התובע ביקש להכיר במחלת הטחורים ובסדק בפי הטבעת, מהם הוא סובל, כפגיעה בעבודה. בית הדין לעבודה בחיפה, מינה מומחה אשר סבר כי אכן למשך עבודתו כמנופאי (14 שנים) הייתה השפעה של יותר מ-50% על התפתחות מחלת הטחורים אצלו, כי לשיטתו, מיקרוטראומה ממושכת על טחורים עלולה להחמיר את התפתחות מחלת הטחורים. בית הדין דחה את התביעה וקבע שאין להכיר בתובע כמי שנפגע בעבודה. 

התובע טען, כי בעניינו מדובר בחשיפה לרטט וזעזועים קשים בזמן הרמה והורדה של מכולות, אף יותר מרטט החווה נהג אוטובוס למשל. התובע טען שיש אסכולות שמכירות ברטט כמחמיר טחורים ויש כאלה שלא, ולכן דווקא יש להכיר במחלה כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה. המוסד לביטוח לאומי טען כי האסכולה היחידה הקושרת בין רטט למחלת טחורים היא בעניין רוכבי האופניים המקצועיים ומחלת הטחורים. הוא נתן גם כדוגמא פסק דין אחר מהעבר ובו בית הדין דחה תביעה של נהג אוטובוס שטען כי עקב ישיבה ממושכת באוטובוסים אזור פי הטבעת היה מקבל מכות קטנטנות (מיקרוטראומה) במשך שעות רבות ובמשך שנים- במקרה ההוא בית הדין כאמור לא הכיר בליקוי הרפואי כפגיעה בעבודה.

התובע ערער על החלטת בית הדין האזורי בחיפה לבית הדין הארצי לעבודה, ובית הדין הכריע כי יש להעביר למומחה מספר שאלות לצורך הבהרה. למשל- מהו המנגנון לפיו רעד בעגורן גורם להחמרה במצב הטחורים? במה באה לידי ביטוח ההחמרה במצב הטחורים? האם לעניין זה יש הבדל בין טחורים שטרם בלטו מפי הטבעת לבין טחורים שכבר בולטים מפי הטבעת? רק לאחר קבלת תשובות לשאלות אלו ואחרות מהמומחה, יוכל בית הדין הארצי לעבודה להכריע בתביעה.