שיטת מצליח: העירייה גבתה כספים על דעת עצמה

במגדל העמק נבנתה בשנות ה- 80 שכונה שנקראת "נוף העמק". גגות הבתים בשכונה נבנו מאסבסט, ולימים התברר כי מדובר בחומר מסרטן. במשך השנים ניסתה העירייה לקבל סיוע ממשלתי להסרת הגגות אך ניסיונות אלה עלו בתוהו מכיוון שמדובר בבתים פרטיים ולא ציבוריים. לבסוף, בשנת 2017 החליטה העירייה להחליף את גגות האסבסט בשכונה וחייבה את התושבים בתשלום של 20% מעלות הפרויקט, כך שייצא לכל תושב לשלם 4,000 ₪. הפרויקט הסתיים ב- 2019 אולם, חלק מהתושבים לא שלמו או שלמו רק לאחר שהוצאו כנגדם מכתבי התראה. 

בשנת 2020, הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד העיירה ובשם כל תושב או בעל נכס שגר במגדל העמק ושילם או נדרש לשלם את ההשתתפות במסגרת הפרויקט להסרת גגות האסבסט בשכונת נוף העמק. הטענה שעלתה היא, כי חיוב התושבים להשתתף בעלות החלפת הגגות אינו כחוק ולכן על העירייה להשיב לתושבים את הכסף שנגבה. כלומר, ככל והעירייה רצתה לדרוש דמי השתתפות היא הייתה צריכה הסמכה מפורשת לכך בחוק והיא לא עשתה כן. בנוסף, עלתה טענה כי העירייה כן קיבלה מימון מלא של הפרויקט ואף נותרו בקופה כ- 800,000 ₪ ומכאן שהכספים שנגבו נועדו רק בכדי להעשיר את קופתה. 

העירייה, מצידה, טענה שלא מדובר ב"תשלום חובה" ולכן היא לא צריכה לחוקק חוק עזר בשביל לגבות, אלא, לטענתה מדובר בגביית כסף בעבור "מוצר". לטענתה, חלק מהתושבים אף חתמו על כתב הסכמה לגביית התשלום וממילא כולם השביחו את הנכסים שלהם בעקבות הפרויקט. אולם, טענת העירייה היא בעייתית כיוון שמה שמאפיין מחיר למוצר הוא העובדה שהסכום משתלם מרצון. במקרה זה, המוצר/ השירות נכפה על התושבים. 

בית המשפט המחוזי בנצרת, ציין, כי במשטר דמוקרטי לא ניתן להטיל מיסים/ אגרות/ תשלומי חובה ללא קביעה מפורשת בחוק. ככל ואין חוק עזר שהסמיך את העירייה לכך, אין היא רשאית לגבות כספים מהציבור רק בשל צורך ציבורי במימון עבודות מסוימות. במענה לטענת העירייה, כי מדובר במחיר שנגבה בעבור "מוצר", נקבע, כי ראשית יש להראות שהתשלום הועבר בעבור מוצר ספציפי ושנית, כדי שיהיה מדובר על תמורה יש להראות רצון חופשי (שלא התקיים בעניין זה, כי התשלום פשוט נכפה על התושבים). לתושבים לא ניתנה הזכות לבחור באופן חופשי אם להחליף את גגות האסבסט או לאו ויותר מזה- חלק גדול מהם לא נתנו הסכמתם להשתתף בעלות ההחלפה. מסמך הדרישה אף ציין כי מי שלא ישלם יינקטו נגדו סנקציות, כולל עיקולים. 

לבסוף, נקבע כי דמי ההשתתפות נכפו על התושבים הר כגיגית. דרישת התשלום שהופנתה לתושבים אינה בגדר "מחיר", כי אם בגדר מס או אגרה. ולכן, הדרישה לתשלום דמי ההשתתפות לא הייתה חוקית. בית המשפט אישר את התובענה כייצוגית וקבע כי כל תושב או בעל נכס במגדל העמק אשר שילם את דמי ההשתתפות במסגרת הפרויקט יהיה חלק מהקבוצה שתיכלל בתובענה הייצוגית.