על טעויות לא תמיד משלמים: בית המשפט ביטל הסכם שנחתם בטעות

התובעים הינם אחים ואילו הנתבעים הם בני הדודים שלהם. הצדדים ירשו מהוריהם חלקות מקרקעין שהיו מפוזרות באדמות הכפר כאבול. אלא, שהרישום של המקרקעין לא בדיוק תאם את החזקת המקרקעין בפועל על ידי הצדדים. לאור המצב, ובכדי לעשות סדר, החליטו הצדדים לעשות עסקה להחלפת קרקעות (עסקת חליפין במקרקעין) באופן שיתאים להחזקות שלהם בפועל. אלא, שבפועל ובטעות נחתם בין הצדדים רק הסכם למכירת קרקעות של צד אחד.

כלומר, מה שנחתם זה הסכם מכר רגיל בין התובעים לנתבעים של חלק מהמקרקעין ולא היה בהם שום איזכור של המקרקעין שהיו צריכים לעבור במקביל מהנתבעים לתובעים (כפי שנהוג בעסקאות חליפין). גם עורך הדין שכתב את ההסכם ידע שמדובר בעסקת חליפין במקרקעין והוא ציין שערך כך את ההסכם כי חשב שלא הייתה לו ברירה. התובעים טוענים כי הם חתמו על ההסכמים מבלי להתעמק בתוכנם ומבלי שהוסבר להם דבר וחצי דבר על הסכם המכר הרגיל עליו בעצם חתמו וזאת מתוך הנחה וביטחון כי ההסכם עוסק בעסקת חליפין במקרקעין, עובדה שבהמשך התבררה להם כלא נכונה. 

בחתימתם על ההסכם מבלי שבמקביל, בד בבד, נחתמה עסקת מכר מקבילה עם הנתבעים על המקרקעין המוחלפים, התובעים למעשה הרעו את מצב. זאת, מכיוון שהם כבר "בידיהם" של הנתבעים וגם אם יחתמו כעת על הסכם מכר מקביל הרי שהנתבעים יכולים להוסיף לו תנאים חדשים/ פחות טובים לתובעים, שכן את חלקם בעסקת החליפין כבר מילאו התובעים מבלי שנוצר בעת ובעונה אחת חיוב מקביל מצד הנתבעים. 

בית המשפט המחוזי בחיפה ציין כי אין ויכוח בין הצדדים שהעסקה שהייתה צריכה להיקשר בין הצדדים היא עסקת חליפין במקרקעין. עסקת כזו צריכה להיעשות רק אחרי שהצדדים החליטו כי הם מעוניינים בה וכאשר מפורטים בה המקרקעין המוחלפים. כלומר, שיצוין בה שתוקף עסקה א' תלוי בתוקף של עסקה ב'- ואם לא אז- כלל לא מדובר בעסקת חליפין במקרקעין. במקרה זה, התובעים מכרו לנתבעים מקרקעין באופן חד צדדי. מכיוון שכוונתם הייתה אחרת, ניתן לומר שלא השתכללה כלל עסקת חליפין, כלומר, העסקה לא יצאה לפועל. בית המשפט ציין כי חלפו שלוש שנים מאז נחתם ההסכם החד צדדי והנתבעים נחו להם על "זרי הדפנה" ולא טרחו לחתום על הסכם מקביל. 

בית המשפט קבע, כי ההסכם נחתם תוך הטעיית התובעים על ידי הנתבעים ו/או עוה"ד מטעמם. הנתבעים הגיעו לפגישה על מנת לחתום על עסקת חליפין ומצאו עצמם, ללא ידיעתם, חותמים על דבר אחר, שונה בתכלית.  נכון שאדם שחותם על מסמך נחשב כמי שגם קרא אותו ויודע את תוכנו. במקרה זה, בית המשפט קבע כי התובעים לא ידעו על מה הם חותמים ובין אם הנתבעים הטעו אותם בכוונה תחילה ובין אם לאו- התוצאה אחת היא- הם חתמו על חוזה בטעות ומשכך הם רשאים לבטל את ההסכם. ככל והצדדים ירצו הם יוכלו בעתיד לבצע את עסקת החליפין ובלבד שבפעם הבאה יקפידו לעשות זאת בצורה תקינה ולפי הדין.