כוחם של מעשים כשחסרות המילים הנכונות

שמי אמנון רודס חוקר פרטי. אני כבר הרבה שנים עוסק בתחום שלי, ואני מודה, שגם היום, לפעמים אני מופתע מהגילויים שמתבררים בסוף החקירה. מקרה מלפני כשנה וחצי, שלאחרונה קיבלתי עדכונים לגביו, הפתיע אותי מאד, וגם אתם תופתעו.

ביתם המפואר של רינה ויואל ד' (שמות בדויים) הוא שם דבר באחת השכונות היוקרתיות בחיפה. יואל נפטר לפני כמה שנים ורינה המשיכה להתגורר בביתם לבדה. לפני כחמש שנים, לאחר שנפלה בביתה ונפצעה, הוחלט שהיא צריכה מלווה קבועה, וגויסה למטרה זו, עובדת פיליפינית זרה, שהגיעה עם המלצות וניסיון קודם. לאחרונה, ילדיה של רינה, שמו לב שהנריאטה, העובדת הזרה, החלה ללבוש בגדים עם שרוול ארוך, גם בימים החמים של הקיץ. גם רינה, לבשה בגדים ארוכים, בניגוד להרגלה במשך שנים. למרות שסבלה מחולשה, ומיעטה ללכת, בגלל סוגי התרופות שלקחה, רינה יכלה לנוע בחופשיות, למרות שהתקשתה לעלות במדרגות, ולשם כך, הותקנה מעלית בביתה המפואר.

ילדיה של רינה פנו למשרדי, אמנון רודס חוקר פרטי, לאחר שהגיעו אליהם תלונות מצד השכנים, על וויכוחים סוערים בין האם למטפלת, וגם קולות של חפצים נשברים. הם חשדו שאולי המטפלת הפעילה אלימות כלפי האם, למרות שזאת מעולם לא התלוננה על יחס שלילי מצד המטפלת, ולרוב, נראה היה שהן מסתדרות. במשך שנים האם התנגדה להתקין מצלמות בתוך הבית, כי לטענתה זה יפגע בפרטיות שלה. ולכן, הם החליטו לפנות לחוקר פרטי, כדי לברר את השורש לתלונות השכנים. 

התחלתי את החקירה שלי, במעקב אחרי הנריאטה. פעם בשבוע היה לה לילה חופשי והיא הייתה מבלה עם חברותיה וישנה בדירה ששכרה איתן. צילמתי אותן מרחוק, ובאחת הפעמים שהן ישבו בבית קפה, ראיתי שהנריאטה מראה לחברתה חבלות על זרועותיה במקומות שונים. הדבר עורר חשד גדול בעיני. החלטתי שאני צריך לשמוע מפיה של הנריאטה מה מקורן של אותן חבלות.

המשכתי לעקוב אחריה, וכפי שחשבתי, היא ניהלה אורח חיים שקט מאד מחוץ לביתה של רינה. פניתי לילדיה של רינה וביקשתי מהם לברר אם גם לאם יש חבלות על גופה. בהתחלה הם ניסו להתחמק מגישה ישירה לאם, כי היא תמיד שמרה על דיסטנס מילדיה, אבל מכיוון שהם החלו לחקור את תלונות השכנים, הם נעתרו לבקשתי. כעבור יומיים הם חזרו אלי עם גילוי מעניין. תחילה האם סירבה לחשוף את זרועותיה, אך כאשר הילדים איימו שיזמינו משטרה לבדוק למה חסרים כלי חרסינה יקרים בבית, האם הסכימה להראות את זרועותיה, אך טענה כי החבלות הן כתוצאה מנפילה שקרתה לפני מספר שבועות והיא לא רצתה להדאיג את הילדים ובגלל זה היא הסתירה אותן. כמוני, גם הילדים לא השתכנעו מהדברים והחלטנו שאני אמשיך לעקוב אחרי הנריאטה.

ביום ראשון בבוקר, הנריאטה קיבלה את היום החופשי שלה, ולאחר שהתרחקה קצת מהבית פניתי אליה. הצגתי את עצמי, אמנון רודס חוקר פרטי ופניתי אליה באנגלית, למרות שידעתי שיש לה עברית ברמה טובה.

הלכנו לשבת בבית קפה קרוב ולאחר שהיא נאנחה קלות, הנריאטה סיפרה לי את המקור לחבלות שלה ושל רינה. היא סיפרה לי שבשנה האחרונה, רינה החלה לקבל טיפול תרופתי נגד דיכאון. בהתחלה היה נראה שהכדורים עוזרים, ורינה, על דעת עצמה, החלה לקחת את הכדורים מתי שהתחשק לה. הנזק שהחלטה זו הביאה על מערכת העצבים שלה, הגיע מיד. היא הייתה עוברת ממצב רוח טוב ונעים למצב רוח דכאוני ואובדני. הנריאטה שמאד אוהבת את המעסיקה שלה וגם מאד מכבדת אותה, עשתה ככל יכולתה להרגיע אותה, במחיר של ספיגת קללות, מאבקים פיזיים ואפילו חפצים שהועפו לכל עבר כשמנעה מרינה לפגוע בעצמה. היא ביקשה עשרות פעמים מרינה שתחזור לרופא ותבקש ממנו טיפול אחר. אבל רינה, פחדה שהרופא יאשפז אותה בבית חולים פסיכיאטרי בעקבות ההתקפים הפסיכוטיים, חזרה לכדורים שלה, נרגעה כמה ימים, ושוב הפסיקה וחוזר חלילה. החבלות על ידיה של רינה, היו כתוצאה מהניסיון של הנריאטה לעצור אותה כשהיא ניסתה לפגוע בעצמה.

שאלתי אותה למה היא לא סיפרה את הדברים לילדים של רינה והיא אמרה לי שרינה התחננה שהיא לא תשתף את הילדים, שהם בוודאות היו מחליטים לאשפז אותה וגם היא רמזה להנריאטה, שאם היא תתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי, היא תאבד את רישיון העבודה שלה ותצטרך לחזור לפיליפינים. עם המידע הזה הלכתי לילדים של רינה וסיפרתי להם מה נודע לי.

הם היו מופתעים מאד מההתפתחות המפתיעה והחליטו שעליהם לשוחח עם האם ולהגיע איתה לרופא לקבלת טיפול יעיל יותר.

אחרי כשלושה שבועות קיבלתי טלפון מאחד הילדים שסיפר לי שרינה קיבלה טיפול תרופתי חדש, שהתחייבה לקבל, ובמידה שהיא לא תשתף פעולה, הנריאטה תודיע מיד לבני המשפחה על ההתנהגות של רינה. 

למרות שהייתי מופתע מהממצאים של החקירה, הוקל לי שהפעם לא היה מדובר במקרה של התעללות עובד זר בקשיש, אלא בחוסר תקשורת שבסוף הסתדר טוב לכולם.