הדליפה נבלמה בנמל חיפה, ההיסטוריה מחייבת לבדוק מה קרה לפני הקריאה לכבאות

לוחמי האש מתחנת חיפה הוזעקו בלילה שבין 27 ל־28 בספטמבר לנמל חיפה בעקבות חשש לאירוע חומרים מסוכנים. עם הגעתם חברו לצוות החירום המפעלי ואיתרו דליפה קלה ממיכל איזו־טנק. בבדיקות שנערכו במקום נמדדו, לפי הודעת כבאות והצלה כפי שפורסמה בתקשורת, ערכים נמוכים ומקומיים בסביבתו המיידית. הכוחות ביצעו פעולות איטום והכלה, הכניסו את המיכל למאצרה והעבירו אותו במנוף לרציף המזרחי להמשך טיפול ובדיקות. האירוע הוכרז בשליטה מלאה, ללא חשש לאירוע חומ״ס מהותי. באחד הדיווחים נמסר כי לא היו נפגעים.

לפי חי פה, הקריאה למוקד 102 התקבלה בשעה 01:13. באתר NWS מופיעה שעת פרסום של 01:26, ובבוקר פורסמו דיווחים נוספים. השעות מתעדות את הקריאה ואת הפרסומים, אך אינן מאפשרות לשחזר במדויק את זמן הגעת הכוחות או את משך הטיפול. הדיווחים מתארים אירוע שהתרחש ב־28 בספטמבר; בהמשך פורסמה הבהרה המיוחסת לכבאות, שלפיה חברת דשנים אינה מעורבת בו, בניגוד לייחוס הראשוני שהופיע בכמה כלי תקשורת.

ההבהרה משמעותית במיוחד: היא מבטלת זיהוי של חברה, בלי לספק זיהוי חלופי. במבזק אחר הופיע השם חיפה כימיקלים, אולם בחיפוש במקורות הפומביים לא אותר אישור נוסף המאפשר לקבוע את זהות בעל המטען. גם שם החומר, הכמות שדלפה ומקור הכשל לא פורסמו במקורות שנבדקו. המונח איזו־טנק מתאר את המיכל; הוא אינו מזהה את תכולתו. קביעה שמדובר באמוניה, בברום או בחומצה מסוימת תהיה בשלב זה השערה.

עבור חיפה, עיר שחיי הנמל משולבים בתנועת הרכבות, במשאיות ובמפעלים שסביבה, סיום מוצלח של פעולת החירום הוא נתון חשוב. לוחמי האש והצוות המקצועי במקום תחמו את הדליפה וטיפלו במקור הסיכון, לפי הדיווח המבצעי. לצד זאת, הערכת איכות המענה והערכת סיבת התקלה הן שתי משימות שונות. הראשונה נשענת על הפעולות שבוצעו בזירה; השנייה דורשת בדיקה של המיכל, מסמכי המטען והטיפול בו לפני האירוע.

השסתום הקטן וההיסטוריה הארוכה

ביוני 2015 דלף בנמל חומר מסוג רזין ממיכל על אונייה ברציף המזרחי. לפי הדיווחים, כ־60 ליטרים נשפכו על הסיפון. שמונה צוותי כיבוי ושני מנופים השתתפו בטיפול, המיכל הורד מהאונייה והועבר לרציף מבודד, וקצף הוזרם כדי למנוע הצתה. האירוע מדגים כיצד תקלה במטען בודד יכולה לחייב משאבים משמעותיים, גם כשהטיפול מתמקד באזור מוגדר.

באוקטובר 2017 דווחה דליפת אמוניה משסתום באיזו־טנק. תנועת הרכבות באזור הופסקה לזמן קצר, והמיכל הועבר לאזור טיפול. בהערכת המצב נקבע שיש להפחית את הלחץ לפני פינויו מהנמל. הפרט הזה מצביע על מורכבות תפעולית: פינוי מהיר אינו בהכרח הפעולה המתאימה בכל שלב. סדר הפעולות נקבע לפי מצב המיכל והסיכון הכרוך בהזזתו.

ביולי 2018 אותרה במסוף כרמל דליפת ברום משסתום במיכל שחזר ממפעל לאחר ריקון. לפי הדיווחים נותרו בו כ־100 עד 200 ליטרים. חמישה צוותי כבאות ורכב ניטור פעלו במקום, והאירוע הסתיים ללא נפגעים לאחר סגירת השסתום. לפי תגובת הנמל, הדליפה אותרה בבדיקת השסתומים לפני טעינה לאונייה. מיכל שהוגדר כריק עדיין הכיל חומר מסוכן; הבדיקה לפני הטעינה אפשרה לזהות את התקלה.

באוקטובר 2019 דווח על דליפה מאיזו־טנק על אונייה שהגיעה לנמל. לפי הדיווח, אחד הברזים נפתח ככל הנראה במהלך ההפלגה, וסגירתו עצרה את הדליפה. בפברואר 2020 תועדה דליפת אמוניה שתוארה כמזערית ממיכל על אונייה עוגנת. בחודש שלאחר מכן הוזעקו שמונה צוותי כיבוי לדליפת חומר ממכולה, ששונעה בעגורן לחול לצורך ספיחת השפך.

ביוני 2022 דלף ממיכל אנהידריד אצטי. הרציף נסגר, המיכל הועבר למקום מרוחק ותוכננה שאיבת הנוזל למיכל תקין. לפי הכבאות לא היו נפגעים ולא הייתה סכנה מיוחדת מחוץ לנמל. בספטמבר 2023 אותרה דליפה של חומר שתואר כדליק ורעיל בין חמש מכולות על אונייה. השטח בודד, והדליפה הוגדרה כמינורית. אלה אירועים שונים בחומרים ובהיקפים, החולקים צורך בזיהוי, בבידוד ובשליטה במטען.

הרצף אינו מאגר מלא של תאונות. מספר כתבות לאורך השנים אינו מאפשר לחשב שיעור תקלות, להוכיח החמרה או לקבוע רשלנות. לכך דרושים נתוני שינוע, רישום שיטתי וממצאי תחקירים. עם זאת, בכמה מהאירועים זוהו במפורש שסתום או ברז כמוקד הדליפה. זו סיבה עניינית לבדוק מה העלו התחקירים ואילו שינויים הוכנסו לבדיקת רכיבים, לתחזוקה ולמסירת המיכלים בין הגורמים המטפלים בהם.

התיעוד המקומי מגיע גם למרץ 2003, אז זוהה ריח חריף בשני מקרים במהלך פריקת אוניית האמוניה HAI GAS. לפי הודעת הנמל שפורסמה אז, צוות בדיקה לא מצא דליפה שהיוותה סכנה ממשית, אך קבע שבאירוע השני היה צריך להפעיל נוהל דיווח. ההמלצות כללו ריענון נהלים, רישום גם של חשד לאירוע וביקורת טכנית לאונייה. כבר בתחקיר ההוא קיבל המידע עצמו מעמד של רכיב בטיחות.

מה העולם למד מהנמלים שלו

בטיינג׳ין שבסין, באוגוסט 2015, שריפה במחסן חומרים מסוכנים הסלימה לפיצוצים. מחקר שפורסם באתר מרכז המחקר של הנציבות האירופית תיאר התלקחות ניטרוצלולוזה והתפשטות אש לאמוניום חנקתי. הניתוח זיהה ליקויים באריזה ובטיפול במטען, כמויות אחסון מעבר למותר, הפרדה בלתי מספקת וכשלים בפיקוח. לכוחות החירום חסר מידע אמין על החומרים וכמויותיהם, ונתיבי גישה נחסמו במכולות.

הלקחים המעשיים נגעו לכל שכבות המערכת: רישום מעודכן של חומר ומיקום, הגבלת מלאי, הפרדת חומרים, שמירת גישה לכיבוי והכשרת הכוחות בהתאם למטענים שבאתר. פיצוץ נמל ביירות באוגוסט 2020 הוביל אף הוא לתהליך למידה בינלאומי. בדצמבר 2021 קיימו גופי האו״ם וה־OECD כנס ייעודי לסיכוני אמוניום חנקתי בנמלים, שעסק באחסון, הובלה, מניעה והיערכות לחירום. ההשוואה לחיפה נוגעת לניהול הסיכון, בלי להשוות את חומרת האירועים.

לקח משלים עולה מתחקיר אמריקאי על אירוע במפעל MGPI בקנזס ב־2016. נהג חיבר צינור חומצה גופרתית לקו של נתרן תת־כלורי. הערבוב יצר עננה רעילה והביא יותר מ־140 אנשים לבתי חולים. החיבורים היו קרובים, נראו דומים ולא סומנו בבירור. מועצת הבטיחות הכימית האמריקאית המליצה לבחון את תכנון ציוד הפריקה, לשלב הגנות מפני טעויות, להתקין התרעות ומנגנוני עצירה כשאפשר ולהגדיר במשותף את אחריות המוביל והמתקן המקבל.

המלצות קיימות אינן מבטיחות ביצוע. בדוח מועצת הספנות העולמית על בדיקות מטען לשנת 2024, נמצאו ליקויים ב־11.39% מהמשלוחים שנבדקו, לרבות הצהרות שגויות או חסרות על חומרים מסוכנים, מסמכים בלתי תקינים ואריזה לקויה. הנתונים הגיעו משבע מדינות בלבד, ולכן אינם מייצגים את כלל התעבורה העולמית. הם מספקים עדות לכך שהפער בין המטען בפועל לבין המידע המלווה אותו נשאר בעיה פעילה.

קוד IMDG של ארגון הספנות הבינלאומי מסדיר הובלת חומרים מסוכנים ארוזים בים, כולל אריזה, הצבה והפרדת חומרים בלתי תואמים. המשמעות לנמל היא שהבטיחות מתחילה לפני פתיחת השער: אצל השולח, באריזה, בהצהרה ובבדיקה. בהמשך היא תלויה בהעברת מידע בין המוביל, האונייה, הנמל והגורם המקבל. כל מעבר כזה צריך לשמר את זהות המטען ואת הידיעה מי אחראי לו.

החיבור בין המקרים מציע מבחן מעשי להפקת לקחים: האם התיקון נשאר בזירה שבה התגלתה התקלה, או מגיע גם למיכלים נוספים ולגורמים אחרים בשרשרת. בדיקת מיכל בודד יכולה להסביר אירוע אחד. השוואת ממצאים ממיכלים דומים עשויה להראות אם נדרשת פעולה רחבה יותר. לצורך כך צריך לשמר מספרי זיהוי, תיעוד בדיקות והיסטוריית טיפול, ולבחון את הממצאים לאורך זמן. זו המלצה הנגזרת מההשוואה, בלי לקבוע שבאירוע האחרון התגלה פגם משותף או שהבדיקות בנמל אינן מספקות.

מה צריך להישאר אחרי שהכוחות עוזבים

במקרה החיפאי האחרון, הפרטים הדרושים להשלמת התמונה פשוטים לניסוח: שם החומר ומספר האו״ם שלו, מספר המיכל, כמות המטען והשפך, הרכיב שממנו דלף החומר ותוצאות הבדיקה. אליהם מצטרפים מועד הבדיקה הקודמת, הפעולה שבוצעה לפני גילוי הדליפה ואישור להשלמת הטיפול ולפינוי. אלה שאלות בירור, בלי לקבוע מראש שהיה ליקוי בתחזוקה או שהאחריות מוטלת על גורם מסוים.

תוצאות הניטור חשובות באותה מידה. ההודעה על ערכים נמוכים ומקומיים תומכת בהערכת הכוחות שהאירוע מוגבל, אך בלי פירוט החומר, הגלאים, נקודות המדידה והזמנים אי אפשר לשחזר עצמאית את החשיפה. הודעה לציבור יכולה להיות קצרה ועדיין מדויקת: לזהות את החומר והגורם המעורב, להסביר מה נמדד, לתאר את הפעולות ולהבחין בין עצירת הדליפה לבין השלמת התחקיר.

האירוע בנמל חיפה הסתיים בשלב המבצעי בהודעה מרגיעה, והפעולות שדווחו מעידות על מענה משולב של לוחמי האש והצוות במקום. כעת נדרשת השלמת התמונה המקצועית. הלקח מקבל ערך כשהוא הופך לתיקון שבוצע, לבדיקה ששונתה ולגורם שאחראי לוודא שהשינוי נשמר. עבור עיר שחיה לצד הנמל, הביטחון נבנה גם בימים השקטים, כשהמיכל הבא נבדק לפני שהקריאה הבאה מגיעה למוקד 102.

דווקא במקרה הזה היינו שמחים לשמוע גם את קולו של איגוד ערים מפרץ חיפה להגנת הסביבה, עם נתונים מפורטים: איזה חומר דלף, אילו ריכוזים נמדדו, היכן ומתי בוצעו המדידות, מה היו תנאי הרוח והאם נבדקה השפעה מעבר לשטח הנמל.

לאיגוד יש הידע והכלים להעניק לציבור תמונה סביבתית רחבה יותר מהודעת סיום של כוחות החירום. פרסום תוצאות הניטור, לצד הסבר מקצועי על משמעותן ומגבלותיהן, יכול לבסס את מסר ההרגעה ולתת לתושבי המפרץ אפשרות להבין על מה הוא נשען.