הבנזן שוב מעל הקו האדום: 130 מדידות חריגות נרשמו בגדר מתחם בז״ן בחיפה

יותר מ־130 מדידות חצי שעתיות של בנזן מעל סף ההתראה התפעולי של 10 מיקרוגרם למ״ק נרשמו בתחנת הניטור המוצבת בגדר מתחם בז״ן במפרץ חיפה. הנתונים, שנאספו בין 31 ביולי ל־6 באוגוסט, מציגים תמונה שמחייבת בירור מעמיק: לא זינוק רגעי בודד, אלא רצפים חוזרים של ריכוזים גבוהים לאורך מספר ימים.

הגרף שפורסם ממחיש היטב את הדפוס. הקו הכחול מטפס פעם אחר פעם מעל קו 10 המק"ג למ"ק, יורד ושב לעלות. בשיא הנראה בגרף נרשם ריכוז של כ־34 מק״ג למ"ק, יותר מפי שלושה מסף ההתראה המסומן בתחנה.

כאן נדרשת הבחנה חשובה. 130 המדידות אינן 130 הפרות נפרדות של ערך הסביבה הקבוע לבנזן. מדובר במדידות חצי שעתיות שעברו סף תפעולי של 10 מק״ג למ״ק. ערכי הסביבה נבחנים בפרקי זמן אחרים, ולכן כדי להבין את משמעות האירוע במלואה נדרשים גם הממוצעים היממתיים, נתוני התחנות הסביבתיות באזור והתמונה המטאורולוגית בשעות שבהן נרשמו הריכוזים הגבוהים.

ובכל זאת, קשה להתעלם מצורת הגרף. 130 מדידות חצי שעתיות מייצגות 65 שעות מדידה מצטברות מעל הסף, גם אם אינן רצופות. כאשר אותו דפוס מופיע שוב ושוב במשך כמעט שבוע, השאלה כבר אינה רק כמה בנזן נמדד, אלא מהיכן הגיע ומה התרחש במתחם ובסביבתו בדיוק באותן שעות.

בעקבות העלייה בריכוזים ביצעו צוותי איגוד ערים מפרץ חיפה להגנת הסביבה והמשרד להגנת הסביבה סיורים ובדיקות במפעל גדיב. בסיור פתע שנערך ב־2 באוגוסט נדרש המפעל להעביר נתונים תפעוליים ולתאם בדיקות נוספות. בסיור נוסף, שנערך ב־6 באוגוסט, נבדקו מכלי אחסון בנזן וכן פעילות ניפוק דלקים באמצעות מצלמה תרמית. על פי האיגוד, במהלך הסיור לא אותרו דליפות.

אלא שדווקא בחלק הזה מתחילה החקירה המעניינת באמת. בדיקה נקודתית שבה לא אותרה דליפה אינה מסבירה רצף של יותר ממאה מדידות מעל הסף. מצלמה תרמית יכולה לסייע באיתור פליטות מסוימות בזמן הבדיקה, אבל במתחם תעשייתי מורכב יש לבחון מכלול רחב יותר של מקורות אפשריים, ובהם מכלי אחסון, מתקני תהליך, רכיבי צנרת, משאבות, שסתומים, פעולות העברה וניפוק ומערכות להשבת אדים.

המפתח עשוי להימצא דווקא ברוח. תחנת גדר מודדת את האוויר שמגיע אליה, אך המדידה לבדה אינה מזהה את כתובת המקור. הצלבה בין שעות העלייה בריכוזי הבנזן לבין כיוון ומהירות הרוח עשויה לסמן את הגזרה שממנה הגיע האוויר אל התחנה. לכך צריך לצרף את יומני הפעילות של המתקנים ולבדוק האם העליות חוזרות סביב פעילות תפעולית מסוימת.

זו גם אחת השאלות המרכזיות שנותרו פתוחות: מה היו כיווני הרוח בזמן 130 המדידות, כמה מהן הופיעו ברצף, מה היו הממוצעים היממתיים, ומה נמדד באותן שעות בתחנות הסביבתיות האחרות במפרץ חיפה? ללא הנתונים האלה ניתן לזהות דפוס חריג בתחנת הגדר, אך עדיין קשה להשלים את הדרך שבין המדידה לבין המקור.

סגן ומ”מ ראש העיר חיפה ויו”ר איגוד ערים מפרץ חיפה להגנת הסביבה, אביהו האן, אמר כי יותר מ־130 מדידות מעל ערך ההתראה בפרק זמן קצר הן נתון שאי אפשר להתעלם ממנו. לדבריו, האיגוד דורש מבז״ן לספק תשובות ברורות, להפעיל את כלל אמצעי הניטור והבדיקה העומדים לרשותו ולהמשיך בפעולות עד לאיתור מקור הפליטות ולטיפול בו.

מנכ”לית האיגוד, ד”ר ליהי שחר ברמן, הדגישה כי העובדה שבמהלך הסיור האחרון לא זוהתה דליפה באמצעות מצלמה תרמית היא נתון חשוב, אך אינה שוללת אפשרות למקורות פליטה אחרים ואינה מסבירה את ריכוזי הבנזן שנמדדו. באיגוד הודיעו כי הניטור והפיקוח יימשכו וכי יידרש מהמפעל מלוא המידע התפעולי הדרוש להשלמת הבירור.

לבנזן יש משמעות סביבתית ובריאותית מיוחדת, ולכן נכון להתייחס ברצינות לרצף כזה, אך באותה מידה חשוב שלא להסיק מהגרף לבדו מה הייתה החשיפה בפועל בשכונות חיפה והקריות. התחנה שבה נמדדו הנתונים נמצאת בגדר המתחם, וריכוז שנמדד שם אינו בהכרח הריכוז שאליו נחשפו תושבים באזורי המגורים. לשם כך נדרשת השוואה מסודרת לתחנות הסביבתיות המקיפות את אזור התעשייה.

כרגע מונחים על השולחן שני נתונים שעדיין אינם מתחברים לתמונה אחת: מצד אחד גרף שמציג שוב ושוב ריכוזי בנזן מעל הסף התפעולי, כולל שיא של כ־34 מק״ג למ״ק. מצד שני, הבדיקה האחרונה בשטח לא איתרה דליפה במקורות שנבדקו. הפער הזה הוא בדיוק המקום שבו נדרשת עבודה מקצועית ולא מסקנה מוקדמת.

במפרץ חיפה, שבו שאלת התעשייה והסביבה נושאת איתה שנים של ויכוח ציבורי, אין מקום לקיצורי דרך לשום צד. מוקדם לקבוע מהו המקור לכל אחת מהמדידות, אבל גם אי אפשר להסתפק בסיור שבו לא נמצאה דליפה ולראות בכך תשובה לרצף שמופיע בנתוני הניטור. הנתונים כבר נמצאים על המסך. עכשיו נדרשים נתוני הרוח, הממוצעים היממתיים, המדידות בתחנות הסמוכות והמידע התפעולי הרלוונטי כדי להבין מה התרחש.

ובתוך הדיון הסביבתי חשוב לשמור גם על התמונה הרחבה. הציר האנרגטי של ישראל, ובתוכו מתחם בז"ן והתעשייה האנרגטית במפרץ חיפה, הוא נדבך משמעותי בביטחון האנרגטי והלאומי של המדינה, בוודאי בתקופה שבה המזרח התיכון נמצא תחת טלטלה והיכולת לשמור על רציפות תפקודית של משק האנרגיה מקבלת משמעות אסטרטגית.

החשיבות הזאת אינה עומדת מול הדרישה להגנת הסביבה ובריאות הציבור. להפך. ככל שמדובר בתשתית חיונית יותר למדינת ישראל, כך נדרשים ממנה סטנדרטים גבוהים יותר של ניטור, תחזוקה, שקיפות וטיפול מהיר באירועים חריגים. חיפה אינה צריכה לבחור בין ביטחון אנרגטי לבין אוויר נקי. מערכת לאומית חזקה צריכה לדעת להחזיק את שניהם יחד.

ולכן אחרי 130 מדידות מעל הקו, הוויכוח לא צריך להסתיים בהאשמה וגם לא בהרגעה מוקדמת. המכשיר מדד בנזן. עכשיו צריך למצוא את המקור, לטפל בו אם יימצא, ולשמור במקביל על אחד העוגנים החשובים של הביטחון האנרגטי הישראלי.