נגיף בשטח: שמורות הצפון נסגרות כדי להציל את הצבאים מהתפרצות קטלנית

יש רגעים שבהם השטח שותק. לא כי אין חיים – אלא כי החיים זקוקים לשקט כדי לשרוד. בצפון הארץ, בין קווי הנוף הרכים של נחל תבור והעמקים הפתוחים, מתקבלת בימים האחרונים החלטה שמורגשת עד קצות האצבעות של המטיילים: סוגרים את השמורות. עוצרים תנועה. נותנים לטבע לנשום.

רשות הטבע והגנים יחד עם משרד החקלאות וביטחון המזון הודיעו על סגירה זמנית של שמורות נחל תבור, נחל יששכר, אלות סירין והר יבניאל – בעקבות התפרצות מחלת הפה והטלפיים. נגיף מדבק מאוד, כזה שנע על הרוח, נדבק דרך מגע, דרך נעל, דרך גלגל רכב, דרך רגע אחד של חוסר תשומת לב.

בשטח כבר נרשמו מקרים מדאיגים. כ-20 פרות מעדר באזור נמצאו נגועות, ובסוף השבוע האחרון הופיעו גם צבאים עם חשד להדבקה – נתון שמדליק נורה אדומה אצל האקולוגים. הצבי, אותו יצור עדין שנע בין הסלעים כמו נשימה חיה של הארץ, רגיש במיוחד לנגיף, שלרוב מכריע אותו במהירות.

ד"ר עמית דולב, אקולוג מחוז צפון, מתאר תמונה חדה: שלפוחיות בפה, ריור, צליעה, תנועה איטית – גוף שמאותת מצוקה. לצד זה, ד"ר תמיר גשן ממשרד החקלאות מוסיף נדבך מטריד נוסף: זן חדש של הנגיף חדר לאזור, כזה שהחיסון השגרתי מתקשה להתמודד מולו, מה שמחייב שליטה הדוקה יותר בשטח.

המסר לציבור ברור וחד: האדם אינו בסכנה – אך הוא בהחלט חלק מהשרשרת. נוכחות בשטח, גם בתום לב, עשויה להוביל להתפשטות נוספת של המחלה. לכן, לצד סגירת השמורות, מצטרפות גם הרשויות המקומיות בגלבוע, עמק יזרעאל, גליל תחתון, עמק הירדן ועמק המעיינות בקריאה אחידה להימנע מכניסה לאזורים החקלאיים והפתוחים.

בסוף החודש תתקיים הערכת מצב מחודשת. עד אז, הנוף נשאר – אבל מבקש מרחק. רגע נדיר שבו האחריות שלנו נמדדת דווקא בהחלטה לא להגיע. לשחרר את השביל. לתת לטבע להילחם את המלחמה שלו.