החלום שלא הספיק לנסוע: תלמידי עירוני ה׳ מנציחים את דן מאורי ז״ל

יש סיפורים שלא מחפשים גבורה רועמת, אלא נוגעים דווקא במה שנשאר פתוח. כזה הוא סיפורו של דן מאורי ז״ל – חייל מילואים שנפל בלבנון במהלך מלחמת חרבות ברזל, והותיר אחריו לא רק משפחה אוהבת, אלא גם חלום אחד, כמעט שולי במבט ראשון: להרכיב במו ידיו פז׳ו 104 ישנה, משנת 1981, מחלקי גרוטאות.

בימים אלה, תלמידי מגמת הקולנוע של תיכון עירוני ה' בחיפה לוקחים את החלום הזה ומעניקים לו חיים חדשים – דרך עדשת המצלמה. הסרט הדוקומנטרי שהם יוצרים אינו עוסק רק בנפילה, אלא במסע: מסע של חלום שלא הושלם, ושל אנשים שבחרו להשלים אותו בשם מי שכבר איננו.

דן החל לאסוף חלקים, לפרק, לשמור, לדמיין. ואז המלחמה קטעה הכול. בבית הוריו ביישוב נופית נותרה ערמת גרוטאות – עדות שקטה למה שלא הספיק לקרות. כאן נכנס לתמונה דוד לוינסקי, מהנדס ששמע על הסיפור והחליט שלא לתת לו להיעלם. יחד עם חברים נוספים, ובהם בעל מוסך מעוספיא, הם השלימו את בניית המכונית. ביום שישי האחרון הוזמנו כולם לנופית – לראות את הפז׳ו עומדת על גלגליה, מוכנה לנסיעה. רגע שבו הזיכרון קיבל צורה פיזית, כמעט נושמת.

אל הרגע הזה הגיע גם צוות מגמת הקולנוע של עירוני ה׳, שתיעד אותו כחלק מהסרט: גיא ברזני כמפיק, איתי וינגרטן כעורך, אלעד פובולטסקי כבמאי ואורי ברנשטיין כצלם, בליווי רכז המגמה מושיקו הקמן, מנהל החטיבה העליונה ואדי בן אהרון ומורי המגמה. עבור התלמידים, זו אינה עוד עבודת גמר – אלא מפגש בלתי אמצעי עם כאב, אחריות וזיכרון.

מנהל בית הספר, איציק שלם קמינסקי, הדגיש כי “תלמידי מגמת הקולנוע ממשיכים להנציח את הנופלים מאז 7.10.23, לספר את סיפוריהם ולהשאירם בלב ובזיכרון של כולנו”. לדבריו, המחויבות לעיסוק בנושא נובעת גם מהאמון שנותנות משפחות הנופלים בתלמידים ובצוות.

ראש עיריית חיפה, יונה יהב, הוסיף כי סיפורו של דן מאורי ז״ל הוא סיפור של חלום, יצירתיות ואהבת חיים, והבחירה להנציחו באמצעות קולנוע תיעודי היא מעשה חינוכי וערכי מהמעלה הראשונה. “כך זיכרון הופך למשמעות, וכך ממשיכים את דרכם של הנופלים לא רק בכאב – אלא גם בעשייה”.

גם ראש מינהל החינוך בעירייה, אילנה טרוק, ציינה כי מדובר בדוגמה מובהקת לחינוך ערכי: חיבור בין יצירה, אחריות חברתית וזיכרון חי.

בהמשך החודש יוצגו שלושה סרטים דוקומנטריים נוספים של מגמת הקולנוע, העוסקים בכאב ובאובדן, במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לסרטים יהודיים במיאמי. שם, רחוק מחיפה, יסופר שוב הסיפור המקומי־מאוד הזה: על נערים עם מצלמה, על מכונית אחת ישנה, ועל חלום שנוסע קדימה – גם אחרי שהזמן עצר.