חצו את הקו – ולמעלה מזה: דרמה לילית בצפון הארץ

כוחות משטרת מחוז צפון טיפלו אתמול (שלישי) במספר מוקדי מחאה בלתי חוקיים לאורך כבישים ראשיים בצפון – כולל צומת אבליים בכביש 70 וצומת ראמה בכביש 85 – שם נחסמו נתיבי תנועה מרכזיים, תוך סכנה ממשית לשלום הנהגים.

שוטרי המחוז פעלו בשטח בנחישות ובאיפוק, והכווין את התנועה לדרכים חלופיות. הדגש – על שמירה על חופש הביטוי בגבולות החוק. אך ככל שהשמש שקעה – הטמפרטורות עלו.

ואז, מעט אחרי חצות, על פי מקורות ביטחוניים – מספר צעירים, תושבי הכפרים הדרוזיים בגליל העליון, חצו את הגבול לסוריה. לטענת מקורביהם, הם "לא יכלו עוד לשבת מנגד כשבסווידא נשפך דם אחיהם".

במילים פשוטות – הם עברו את הגבול. במובן הכי מילולי, הכי נפיץ.

האירוע נמצא כעת בטיפול צה"ל והשב"כ, ומעלה שאלות לא פשוטות על מעורבות אזרחים ישראלים בזירה סורית רותחת – בשעה שמדינת ישראל שומרת על מדיניות עמומה אך דרוכה.

הציבור מתבקש להימנע מהגעה לאזורי החסימה, ולהישמע להנחיות השוטרים.

משטרת ישראל חידדה כי תמשיך לאפשר מחאות בגבולות החוק, אך תנקוט יד קשה נגד כל מי שיפגע בסדר הציבורי – או יעבור אותו, פשוטו כמשמעו.

דבר כרמליסט בנימה אישית
הדרוזים חיים במרחב שאינו מכיר בגבולות של מפות – אלא בגבולות של דם, שורש וגורל. מה שקורה מעבר לגדר הוא לא "שם" – הוא "כאן", והוא מורגש בכל לב, בכפרי הגליל כמו בהרי הלבנון.
הזוועות המתחוללות בסווידא בימים האחרונים, הפגיעה בנשים, בזקנים, בקודשי העדה – הן לא רק מתקפה על הדרוזים שבסוריה, אלא פצע שנפתח בלב כל דרוזי בצפון.

גם בדרום לבנון נשמעות קולות סולידריים – העדה כולה רועדת כגוף אחד. ולכן המצב עדין. מאוד.
ישראל, שמכירה היטב את הקשר ההיסטורי עם הדרוזים – בני ברית נאמנים עוד מלפני קום המדינה – פועלת, לפי פרסומים זרים, לספק סיוע הומניטרי מעבר לגבול. בשקט. באחריות. בלי רעש מיותר.

כי כשאחים קוראים לעזרה – לא שואלים איפה הגבול עובר. שואלים איפה האדם.