“לבנון החדשה: פרויקט המאה או שדה הקרב הבא של המזרח התיכון?”

בחירתו של ג’וזף עאון להנהגת לבנון מסמנת נקודת מפנה היסטורית עבור מדינה שסועה זו, שהפכה במשך עשורים לשדה קרב של אינטרסים אזוריים ובינלאומיים. עאון, דמות שמייצגת את השאיפה של המערב ליציבות ולשינוי בלבנון, זוכה לתמיכתן הבלתי מסויגת של ארצות הברית ובעלות בריתה, ובראשן ישראל. הבחירה בו משקפת ניסיון לייצר סדר חדש במזרח התיכון – סדר שבו לבנון הופכת מכלי משחק של איראן לכוח כלכלי וחברתי עצמאי, הנשען על תיירות, תשתיות אנרגיה מתקדמות, ושיתוף פעולה אזורי.

לבנון של היום עומדת על פרשת דרכים. מצד אחד, מדינה זו שרויה במשבר כלכלי עמוק, שבו רוב האזרחים מתקשים להשיג את צורכיהם הבסיסיים. מן הצד השני, בעידן עאון, מדינה זו נחשפת להזדמנויות חדשות. הפרויקטים התיירותיים המתפתחים, לצד פיתוח צינורות הגז המחברים את מזרח הים התיכון לאירופה, מסמלים תקווה כלכלית חדשה. אבל התקווה הזו מעוררת גם התנגדות עזה. חיזבאללה, אשר במשך שנים ארוכות שלט ביד רמה בדרום לבנון, רואה בפיתוחים הללו איום על שליטתו ועל האינטרסים האיראניים במדינה.

בעוד תיירים מערביים יתחילו לזרום בקרוב לאטרקציות הטבעיות של לבנון, כמו חופי ג’וניה ורכס ההרים שברקע ביירות, עומדת המדינה בפני מבחן היסטורי: האם היא תוכל להתנער מהעדתיות המשסעת את החברה שלה? עאון מבקש לטפח זהות לבנונית חדשה, אחת שאינה נשענת על חלוקה עדתית של כוח ושליטה, אלא על חזון כלכלי ותיירותי המאחד בין קבוצות האוכלוסייה השונות. אולם השאיפה הזו נתקלת במכשול עמוק – הפערים החברתיים והכלכליים שמעמיקים את תחושת הניכור בין האזרחים לבין ההנהגה.

מעורבותה של ארצות הברית בלבנון מעולם לא הייתה ברורה יותר. בעידן עאון, וושינגטון ממקדת את מאמציה בנטרול השפעת איראן ובהצבת חיזבאללה בעמדת מגננה. בכך היא רואה לא רק דרך להבטיח את יציבות לבנון, אלא גם הזדמנות לבלום את האינטרסים של רוסיה בשוק הגז האירופי. צינורות הגז החדשים, החוצים את מזרח הים התיכון, מייצגים עבור המערב דרך אסטרטגית להפחתת התלות האירופית בגז הרוסי, ובמקביל לחיזוק מעמדה של לבנון כצומת אנרגיה מרכזי.

עבור ישראל, הבחירה בעאון היא חרב פיפיות. מצד אחד, מדובר בהזדמנות חסרת תקדים לשיתופי פעולה כלכליים חשאיים, במיוחד בתחום האנרגיה. פרויקטים אזוריים, כמו חיבור צינורות הגז דרך ישראל ללבנון ולמערב, יכולים לשנות את האזור כולו. מצד שני, חיזבאללה לא יעמוד מנגד. ישראל כבר מזהה תנועות של מתח צבאי מחודש בגבול הצפון, לצד רטוריקה לוחמנית מצד איראן ומנהיגי חיזבאללה. המאבק על לבנון עומד להפוך, אולי שוב, לשדה קרב רחב היקף בין המערב לאיראן.

הדינמיקה הלבנונית המורכבת אינה מתמצה רק בפוליטיקה או בכלכלה. החברה הלבנונית, שחוותה מלחמות, משברים ופיצולים אינסופיים, מוצאת את עצמה בשעה היסטורית שבה עתידה תלוי באיזון בין ישן לחדש. הדור הצעיר, שמחובר יותר מתמיד לעולם הגלובלי, מביע תקווה לשינוי. הוא רואה בתיירות ובפיתוח הכלכלי הזדמנות לצאת ממעגלי האלימות והעוני, אבל גם מודע היטב למגבלות המערכת הפוליטית המושחתת שמנהלת את המדינה.

בלב כל הדרמה הזו עומדת שאלת הזהות הלבנונית. האם המדינה תצליח להתנתק מהתלות בכוחות חיצוניים, או שמא תשוב ותיפול לקונפליקט פנימי המוכתב על ידי אינטרסים זרים? עאון, בהנהגתו, ניצב בפני משימה כמעט בלתי אפשרית: עליו לנווט בין אינטרסים בינלאומיים לבין הצורך להחזיר את אמון הציבור הלבנוני במדינה. במבחן הזמן, יתברר האם לבנון תצליח להתייצב על רגליה, או שמא תהפוך שוב לשדה הקרב של המזרח התיכון.

הסיפור של לבנון החדשה הוא סיפור של תקווה ושל סכנה, של עבר מכאיב ושל עתיד לא ברור. עבור המערב, מדובר בניסוי אסטרטגי; עבור ישראל – באיום והזדמנות משולבים; ועבור הלבנונים עצמם, זהו רגע של אמת, שבו עליהם להכריע האם להמשיך לחיות בצל הקונפליקטים הישנים, או לצעוד לעבר חזון חדש, בהובלתו של מנהיג שנראה כי מהמר על הכל למען עתיד אחר.