ראיון בלעדי עם העיתונאי ופרשן הספורט יוני הללי

פרישה ממעריב, פתיחת עסק עצמאי, פייק ניוז, עיתונות כיום, פרשת נערות הליווי של דצמבר 99 • לפניכם הסיפור הבלעדי של יוני הללי מאיך שהתחיל ועד היום

מרבית שנותיו יונתן הללי היה עיתונאי ב"מעריב", שימש ככתב בצפון, סיקר את תחום המשפט, משטרה, צבא, הבריאות והרשויות המקומיות בצפון, ובנוסף, סיקר עבור מוסף הספורט של העיתון את קבוצות הכדורגל בצפון ובמשך שני עשורים במקביל סיקר את נבחרת ישראל בכדורגל.
משנת 2013 התחיל לעבוד בערוץ הספורט כפרשן בתוכניות המגזין של הערוץ, כשהבולטות שבהן הן התוכניות "יציע העיתונות" ותוכנית הבת שלה, "שבת ביציע". ב-2015 הצטרף להגשת תוכנית הרדיו המצולמת של ערוץ הספורט. בשנת 2014 הצטרף  לצוות המגישים של תוכנית הספורט ברדיו 103FM לצד מאיר איינשטיין ורון קופמן.

בעשור האחרון, עוסק במקביל לעבודתו העיתונאית גם בתחום הייעוץ התקשורתי, דוברות ויחסי ציבור לגופים ואישים במגוון תחומים. כאשר הוא מביא איתו את הניסיון, המקצועיות והקשרים הענפים בתחום התקשורת (עיתונות רדיו וטלוויזיה).

צוות כרמליסט החליט לנסות להבין את הצלחתו ועלייתו של יוני הללי:

• מתוך קריירת הספורט שלך, מה האירוע הכי מעניין שסיקרת?

הסיפור הכי גדול שלי, ואני חושב שזה הסיפור הכי גדול בספורט הישראלי, מי שחובב כדורגל בטוח מכיר אותו, זה החשיפת פרשת נערות הליווי ושחקני נבחרת ישראל. זה סיפור בלעדי שלי, יחד עם אביב הברון שהיה במעריב, יחד חשפנו את הסיפור. בגדול, שחקני נבחרת ישראל בילו במלון של הנבחרת בדנמרק עם נערות ליווי, מדובר ביותר מ6 שחקנים שהזמינו את נערות הליווי בערב המשחק לחדרים שלהם במלון, מלון שהם היו בהתכנסות רשמית, שערוריה גדולה. במשחק עצמו הפסידה הנבחרת 5-0, והסיכוי להגיע לטורניר הלך לגמרי כתוצאה מההפסד הזה, והפרשה הזו זעזעה את הכדורגל והספורט הישראלי. דצמבר 99. מאותה תקופה שחקני נבחרת ישראל מחוייבים לקוד האתי שאומר שהשחקנים מחוייבים שבשעה שהם במסגרת רשמית אסור להם לעשות כל דבר בסגנון הזה, בטח שלא לבלות עם נערות ליווי. מעולם לא נחשפו השמות של השחקנים. הם שמורים אצלי בלבד. חלקם היו לא בדיוק רווקים, אז החלטנו לא לפרסם את השמות עד היום. אולי הפעם נפרסם אותם.

• איזו עצה עיתונאית היית נותן לעיתונאי צעיר בתחילת דרכו?

יש קו ברור מאוד בעיתונות. עד שנת 2008, ומשנת 2008.
עד 2008 יכלת להחזיק סיפור בלעדי טוב, לבדוק אותו היטב, לקבל תגובות מבלי שידלוף החוצה. סיפור פרשת נערות הליווי, הוא אחד מעשרות, אם לא מאות סקופים בלעדיים שלי. אותו בדקנו 4 ימים שלמים. פרסמנו אותו 4 ימים אחרי שהנערות היו בחדרים. כיום, משנת 2008, לכל עיתונאי יש בלוג, פייסבוק, אינסטגרם, טוויטר, אז אתה לא באמת יכול להחזיק סיפור יותר משעה שעתיים. מעטים הסיפורים שלא דולפים החוצה.
אמר לי פעם עורך מדור הספורט – בן אדם אחד יודע סיפור, ועוד אחד מגלה עליו, ואחריו עוד אחד, אל תבנה על זה שזה לא ידלוף. תפרסם. תבדוק, תפרסם.
ולכן, מ2008 ועד היום זה הרבה יותר מהיר. צריך להיות פחות יסודי, זה לא עיתונות אמיתית כמו פעם.
כמובן שלא כולם, יש עדיין עיתונאיים אמיתיים, תחקרינים מצוינים, אבל הרוב המוחלט כבר לא. כל מי שמביא סקופ עיתונאי היום, לא משנה אם בספורט, בכלכלה, בצבאי, בפוליטי, זה הישג עצום. כל מי שמצליח להביא סיפור לעיתון שמודפס רק למחרת, זה עצום על עצום. אפילו באתר אינטרנט. זה קשה מאוד. כל סקופ מקבל מימדים.
אבל המלצה שלי? כשאתה ספק בטוח ואתה יודע שאתה עלול לפספס את הבלעדיות, אל תפרסם. רק אם בדקת והצלבת, ויש לך עדות, רק אז. תהיו זהירים, באמת. כל אחד חשוף לתביעת דיבה, ויש עיתונאים בכירים בישראל היום שאף חברת ביטוח לא מכסה אותם מבחינת סיכון מקצועי. צריך להיות זהירים. לא בדקת, אל תפרסם.