עצים מצייצים – סיפור על ציונות וטבע

עצים עתיקים, כמו חומות, מגדלים, ומבנים, יכולים לספר לנו סיפור על ההיסטוריה של ארצנו. עצי הזית אשר ניטעו בחוות סג'רה בגליל התחתון לפני כמעט 120 שנה הם בדיוק עצים כאלה, עצים המציגים פרק בתולדות ההתיישבות הציונית בארץ ישראל ומגוללים את סיפורם של רעיונות מהפכניים והגשמתם. כעת, העצים ההיסטוריים הללו נמצאים בסכנת כריתה מיידית.

הסיפור מתחיל ב-1899 עם הקמתה של חוות סג'רה (בסוף העליה הראשונה).

החווה הוקמה לצד מושבת סג'רה (כיום אילניה) המסמלת את ערש ההתיישבות היהודית בגליל התחתון.

מטרת החווה הייתה לשמש כמרכז להכשרה חקלאית והתגוררו והוכשרו בה רבים מחלוצי העליה השניה, ביניהם דוד בן גוריון הצעיר שנהג לימים להזכיר כי "היום הכי מאושר שלי בארץ היה היום בו חרשתי וזרעתי בסג'רה".

בן גוריון היה גם מהשומרים הראשונים במושבת סג'רה, בה הוקם ארגון 'השומר' שהיווה את ארגון ההגנה העברי הראשון בארץ. 'השומר' הוקם בין היתר על ידי אלכסנדר זייד, מעולי העליה השניה הבולטים ומסמליה של התנועה הציונית. זייד ואנשי 'השומר' התגוררו בחוות סג'רה ועסקו בשמירה ובחקלאות.

בין פועלי העליה השניה שעבדו בסג'רה ניתן היה גם למצוא את ברל כצנלסון, ממקימי מוסדות ההסתדרות וממנהיגיה הבולטים של תנועת העבודה בארץ, ואליעזר שוחט, ממנהיגי הפועלים בתקופת העליה השניה.

בנוסף, חוות סג'רה היוותה כר פורה לצמיחת רעיונות חדשים והגשמתם בתקופת העליה השניה. למשל, הקולקטיב ההתיישבותי הראשון מסוגו בארץ הוקם בסג'רה על ידי מניה וילבושביץ (לימים שוחט). זה היה רעיון מהפכני שאיפשר לקבוצת פועלים לעבד יחד את אדמות סג'רה ולנהל אורח חיים קולקטיבי תוך יחסי חברות ושוויון (במקום עובד-מעביד) ובעלות ציבורית על הקרקע (במקום פרטית). רעיון הקולקטיב שימש לאחר מכן להקמת כל הקיבוצים בארץ ישראל.

כרם הזיתים בחוות בסג'רה ניטע ב-1906 על ידי 'אבי הלימוד החקלאי בארץ', האגרונום אליהו קראוזה ובמימון יק"א. עצי הזית העתיקים הללו אשר מסומנים במפות היסטוריות מתחילת המאה הקודמת, מגוללים את הסיפור של החלוצים שהתיישבו בסג'רה ונטעו בה את תקוותם ועתידם. אבל כעת, 5900 עצי זית היסטוריים עומדים להיכרת וכ-10 דונם כבר נכרתו ללא רישיון.

בשנות ה-40 הקרקע עליה מתפרש כרם הזיתים של חוות סג'רה נרכשה על ידי קק"ל והוכחרה לארגון ההכשרה "מצפה גליל" ובהמשך למושב שדה אילן שנוסד על ידי "מצפה גליל" ב-1949. בנובמבר 2022.

במושב שדה אילן ביקשו רישיון לכריתה של 6100 עצי זית (350 דונם) הממוקמים בכרם ההיסטורי של חוות סג'רה וקיבלו אותו מפקיד היערות האזורי, פאדי ראשד, ובאישורו של פקיד היערות הארצי, ד"ר ארז ברקאי, היושבים תחת 'משרד החקלאות ופיתוח הכפר'.

ההחלטה נעשתה ללא התייעצות עם 'המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל'.

הסיבה לכריתה ברישיון – 'החלפת מטע חקלאי', כלומר, משיקול כלכלי. ועד אגודת המושב שדה אילן טוענים בתגובתם למערכת 'כרמליסט' כי "כרם הזיתים הינו חלק מהאדמות החקלאיות של המושב מהן הוא אמור להתפרנס" כי "המטע אינו כלכלי", וכי לאחר ש"נעשו ניסיונות רבים ע"י המושב להפוך את המטע לרווחי". אך לטענת המושב, הניסיונות העלו חרס, ולכן הם נאלצו לבקש את רישיון הכריתה.

רישיון הכריתה התגלה על ידי הציבור במקרה בדיוק כשפג תוקפו (מאי 2023) וקמה מחאה ציבורית בניסיון למנוע את חידושו. "המקום הזה הוא ערש ההתחדשות העברית" אומרת רחלי סימלמן, פעילה סביבתית וממובילי המאבק להצלה ושימור חוות סג'רה, "כשהולכים למחוק 6000 עצי זית עתיקים, מניבים ובריאים… זה בלתי נתפס ובלתי נסלח". "בשנים האחרונות אנחנו עדים לכריתות הולכות וגוברות של עצים בריאים ומחיקה של מערכות אקולוגיות שלמות" מוסיפה סימלמן, "האם קיימת בכלל סיבה מספיק מוצדקת לכל ההרס הזה?".

מורן ברגר, מובילת הארגון "רחובות של עצים" מספרת לנו כי בניגוד לטענת מושב שדה אילן "הכרם מניב, העצים בריאים, אין סיבה לכריתתם". "בכל שנה נכרתים מעל 100,000 עצים בישראל" מוסיפה ברגר, "היד קלה מידי על ההדק של אישור הכריתות".

על העצומה כנגד הכריתה של כרם הזיתים בסג'רה חתומים כבר 6144 איש.

אחת ממחברות העצומה, אוסי בנימין מ'צבא הגנה לעצים', שהעצומה מבוססת על חומרים שהיא אספה, המובילה מאבקים בכל הארץ, להגנת העצים ופקודת היערות, טוענת כי "פקידי היערות פועלים במקרה הזה כנגד ההנחיה המנוסחת בחוק פקודת היערות".

יש לציין, כי לעצי זית שכה מאפיינים את נופי ארצנו יש בישראל מעמד חוקי מיוחד כ'אילן מוגן'. פקודת היערות מגדירה כי "לא יכרות אדם אילן מוגן… אלא אם כן קיבל תחילה רישיון לכך מפקיד היערות". כאשר מוגשת בקשה לכריתה של אילן מוגן, פקיד היערות אמור להעריך את "ערכו" של העץ. על פי פקודת היערות "ערכו של אילן מוגן ייקבע בין השאר, על פי מינו, גילו, נדירותו, מידותיו, מיקומו, ערכו הנופי, הסביבתי, האקולוגי וההיסטורי". בנימין מטילה ספק כי פקידי היערות בחנו את הערך ההיסטורי של עצי הזית בחוות סג'רה שרובם הגדול בני יותר ממאה שנה לפני שהוציאו רישיון כריתה.

בנוסף למחאה הציבורית, 'המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל' שהופתעו מכך שפקידי היערות לא התייעצו איתם בנוגע לערך ההיסטורי של כרם הזיתים בחוות סג'רה, שלחו מכתב חריף ליו"ר שדה אילן, ארז דיטור, ופקיד היערות האזורי, פאדי ראשד, בדרישה לא לחדש את רישיון הכריתה, אך לטענתם זכו להתעלמות מוחלטת והרישיון חודש על ידי פקיד היערות עד ספטמבר 2023.

בהתנגדות ששלח מדגיש אורי בן ציוני, מנהל מחוז צפון במועצה לשימור אתרים, כי "מדובר במטע בעל ערכי שימור גבוהים, המהווה שריד משמעותי ביותר בתולדות החקלאות בארץ ישראל". בן ציוני מוסיף כי "המועצה לשימור אתרים מתנגדת נחרצות לכריתת העצים, ודורשת לתאם עימה כל מהלך ויוזמות עתידיים במטע ההיסטורי.

ככלל, חשוב לבסס מהלכים של תיאום בין פקידי היערות לבין המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל בכל הנוגע ליוזמות כריתה במטעים היסטוריים. זאת, כדי להימנע ממתן אישורי כריתה של נכסי מורשת". ב'משרד החקלאות ופיתוח הכפר' לעומת זאת טוענים כי "פקיד היערות מהווה את הגוף האמון על נושאים אלו באופן בלעדי, ועל כן אין הוא מחויב להתייעץ עם גופים נוספים בכל הנוגע לכריתת עצים. כמו כן, יש לציין כי המועצה לשימור אתרי מורשת אינה גוף סטטוטורי, והיא אינה בעלת זכות טיעון בדיון הנערך על הכריתה".

כאן הסיפור מסתבך עוד יותר, כשמסתבר שמושב שדה אילן שביקש את הכריתה כלל אינם הבעלים של רב השטח עליו מתפרש כרם הזיתים ההיסטורי מאז 2021, כיוון שהשטח סופח לנוף גליל כפי שמתואר בתוכנית המתאר.

הייעוד החדש של שטח הכרם על פי תוכנית המתאר הינו 'שטחים פתוחים' ולא מטע חקלאי. "בוודאי שאין סיבה לכרות עצים ותיקים על שטח פתוח" נכתב בעצומת המחאה כנגד הכריתה, "כרם הזיתים חייב להישאר לשימור כאתר מורשת". לכן, מובילי המאבק "דורשים לעצור ולבטל מיידית את רישיון הכריתה החריג והמקומם הזה". 'המועצה לשימור אתרים' עדכנה את עיריית נוף הגליל במתרחש ולאחר שנפלה ההבנה כי נכס היסטורי בתחומה עומד להיהרס, ראש עיריית נוף גליל, רונן פלוט, פנה לפקיד היערות הארצי ודרש לבטל מיד את הכריתה עד לבירור הנושא.

בהמשך הוציאה העירייה צו מנהלי להפסקת עבודה ואכן רישיון הכריתה הוקפא לחודש ימים. למרות שהתגלה כי רב השטח עבורו ניתן רישיון הכריתה שייך לנוף גליל ומיועד לשטחים פתוחים, 'משרד החקלאות ופיתוח הכפר' בתגובתם למערכת 'כרמליסט' טוענים כי "במקרה זה, מדובר במטע זיתים חקלאי שאינו רווחי" וכי רישיון הכריתה ניתן כיוון ש "המגדלים במקום ביקשו להחליפו לגידול אחר בהתאם לצרכיהם המקצועיים והכלכליים".

אך למרות ההקפאה, בוקר אחד קיבלו פעילי המאבק בכריתה חדשות עצובות. באישון הלילה, 200 עצים נכרתו ללא רישיון, עד כה לא ידוע על ידי מי.

"יום יום, שתים-עשרה שנה, חלפתי על פני הכרם. מהבית בארבל עד בית-הספר כדורי, הלוך ושוב, ועוד אינספור פעמים במהלך העשורים האחרונים, חלפתי ועודני, על פני עצי הזית בין סג'רה לכדורי", כותבת ד"ר שולמית ברונשטיין-זוננברג, ווטרינרית, ילידת ארבל ובוגרת ביה"ס כדורי. "200 עצים נכרתו אתמול בלילה. נותרו 5900. לילה חשוך מאוד, ליל שברון לב, ליל כאב גדול, עצבות עצומה, ליל פשע" היא מבטאת את התסכול העמוק של תושבי האזור ודורשת כי "הכרם צריך להיות מוגדר כאתר מורשת מימי בן-גוריון בסג'רה".

לאחר מפגש שהתקיים במאי 2023 בין ראש עיריית נוף גליל, יו"ר שדה אילן ופקיד היערות לא התקבלה החלטה לגבי העצים. בעוד שההחלטה לגבי 5900 שנותרו בחוות סג'רה אמורה להתקבל על ידי פקיד היערות ממש בימים אלו.

הסיפור של הכרם ההיסטורי מעלה שאלות לגבי הדרך בה מתקבלות ההחלטות כאשר מדובר בכריתת עצים מוגנים בישראל, לגבי השקיפות של התהליך והאינטרסים של הגורמים השונים. "השמירה על העצים הבוגרים בארץ נמצאת במצב של חירום ממש" מציין אביב בייליס-לרנר, מייסד עמותת 'ונטעת'. "יש לשים את העצים האלה כפונקציה משמעותית יותר בקבלת ההחלטות". "זו צורת חשיבה אחרת ממה שנהוג ואנחנו ב'ונטעת' מבקשים לקדם, כי אחרת לא יישארו לנו עצים בוגרים במדינה שלנו". "מכל עבר יש חדשות רעות. עוד ועוד עצים נגדעים בפינות חמד שונות סביבנו, במאות ובאלפים" מוסיפה אנג'י בן עמי ועקנין, מחברת העצומה, מעמותת 'ונטעת', נאמנת עצים הנאבקת להצלת עצי סג'רה. "מלבד מניעים סביבתיים-אקולוגיים והומניים יש כאן את נושא המורשת, מדובר בכרם ותיק המחובר בקו ישיר לסיפור הציוני" אומרת בן עמי ועקנין, "המאבק על שימור אלפי עצי הזית הוא סממן נוסף על כך שהמודעות הציבורית על השמירה של העצים עלתה מדרגה".

תגובת 'משרד החקלאות ופיתוח הכפר': "פקיד היערות במשרד החקלאות רואה חשיבות רבה בהגנה על עצים, ופועל למען שמירתם בכל עת. בתוך כך, הוא עושה כל שביכולתו על מנת להגן עליהם, ופועל לאיזון בין פיתוח לבין השמירה על העצים. פקודת היערות מעגנת בחוק את ההגנה על כלל העצים. פקיד היערות הממשלתי במשרד החקלאות מהווה את "בית המשפט העליון" של העצים, ומכריע במחלוקות שמתגלעות בין תושב, יזם או רשות מקומית. בכל מקרה בו מוגשת בקשה לרישיון כריתה, כל עץ נשקל בכובד ראש, ונמדדת נחיצות כריתתו אל מול המצב בשטח ומצבו של העץ. כמו כן נשקלים פרמטרים נוספים כמו, גיל העץ, מצבו, נדירותו, מידותיו, מיקומו וערכו הנופי, הסביבתי, האקולוגי וההיסטורי של העץ".

נתקלנו בסיפור הזה באנשים שמפנים מזמנם הפרטי ונרתמים למען מטרה של הצלת העצים שהם "נוף מולדיתינו" המאבק מתנהל בדרך מסודרת ומאורגנת דרך חשיפת הציבור להחלטות תיכנון ובניה ושיקוף של תהליכים ברוקרטים רלוונטים. מה שהביא להגברת המודעות בקרב הציבור, והפך את המאבק לאפקטיבי ולגורמי הרשיות להקשיב ולבחון את הדברים מחדש .

נקווה לבשורות טובות,
כרמליסט ממשיך לעקוב ויביא את המשך הסיפור המעניין

תגובת ועד האגודה – מושב שדה אילן

כרם הזיתים הינו חלק מהאדמות החקלאיות של המושב מהן הוא אמור להתפרנס.
מזה שנים רבות שעיבודו של המטע אינו כלכלי וזאת הן בשל קיומם של מרווחים גדולים בין העצים ( 20 עצים לדונם) והן בשל גילם של כמחצית העצים אשר אינו מאפשר מסיק מכני אלא ידני בלבד, המתבצע על ידי עובדי שטחים על כל המשתמע מכך.

לא רק זו שכמות העצים לדונם במטע הינה נמוכה ביחס למה שנהוג היה לנטוע בעשורים האחרונים ( כ- 40 עצים לדונם) בעת האחרונה ההמלצות המקצועיות של משרד החקלאות הינם לנטוע עצי זית בצפיפות גדולה הרבה יותר (כ 70- עצים לדונם) וזאת לצורך התאמה למסיק בבוצרת.

נעשו ניסיונות רבים ע"י המושב להפוך את המטע לרווחי ואף נשכרו שירותיהם של יועצים מקצועיים שהמליצו, בין היתר, לנטוע עצים נוספים במרווחים של העצים הוותיקים, אולם כל הניסיונות לרבות נטיעת העצים הנוספים כאמור לא צלחו.

על מנת לסבר את האוזן יובהר כי כמחצית מהעצים בכרם ניטעו לפני כ 20- שנים (בהתאם להמלצות האמורות) ואינם עתיקים.

בנסיבות אלו והואיל ולמושב נגרמים כבר זמן רב נזקים כלכליים, לא נותרה לו ברירה ובלב כבד נאלץ הוא לבקש את כריתת מרבית עצי המטע (שדרת העצים הסמוכה לכביש 65 והנצפית ממנו לא תיכרת).

המושב הגיש בקשה לכריתת המטע לפקיד היערות וקיבל את המלצתה של הרשות המקומית אליה הוא שייך -המועצה האזורית גליל תחתון.

ככל ויש ממש בטענת נוף הגליל כי חלק מהמטע נמצא כיום בשטחה התכנוני, המושב חוכר את המטע מאז הקמתו בשנת 1949 לא ידע על כך ולא היה עליו לדעת כי שטח שהוחכר לו הועבר במועד כלשהו לשטחה התכנוני של רשות מוניציפאלית אחרת, שאין כל קשר בינו לבינה.

המושב ידגיש כי עיריית נוף הגליל עד למועד זה לא המציאה אסמכתא בעניין זה וממילא לא העלתה טענות מהותיות בנוגע לכריתה. ממילא המלצת הרשות המקומית אינה תנאי למתן הרישיון והיא רק נדרשת למסור עמדה.

בכל מקרה המושב הוא בעל הזכויות הקנייניות בשטח ולא עיריית נוף הגליל והוא רשאי להתפרנס בכבוד מעיבוד אדמותיו ומניעת כריתת המטע תהווה פגיעה קשה בזכויותיו.

המקום אינו שייך לאתרי שימור מורשת.

בנוגע לכריתת העצים שבוצעה הוגשה על ידינו תלונה למשטרה ולמחלקת הבטחון במועצה האזורית.

תגובת המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

בעקבות התערבותה של המועצה לשימור אתרים, הוציאה בסוף השבוע עיריית נוף הגליל צו מנהלי ארעי להפסקת כל עבודה בשטח מטע הזיתים ההיסטורי של חוות סג'רה. בכך, נבלמה בינתיים התכנית לכריתת אלפי עצים בשטח המטע.

בימים האחרונים, נודע למועצה לשימור אתרים על אישור לכריתה של יותר מ- 6000 מעצי המטע, שניתן לבקשת מושב שדה אילן. עקב כך, שלחה המועצה התנגדות דחופה ליו"ר מושב שדה אילן, ארז דיטור, ולפקיד היערות האזורי, פאדי ראשד. במקביל – עידכנה המועצה לשימור אתרים את עיריית נוף הגליל – שרוב השטח המדובר נמצא בשטחה ומסומן בתכניות כאזור שטחים פתוחים ויע ר – על כך שנכס היסטורי בתחומה עומד להיהרס.

לאחר שעודכן בנושא, פנה ראש עיריית נוף הגליל, רונן פלוט, לפקיד היערות הארצי בדרישה לבטל מיידית את תכנית הכריתה עד לבירור הנושא, ובהמשך הוציאה העירייה צו הפסקת עבודה.

בהתנגדות ששלח מדגיש אורי בן ציוני, מנהל מחוז צפון במועצה לשימור אתרים, כי מדובר במטע בעל ערכי שימור גבוהים, המהווה שריד משמעותי ביותר בתולדות החקלאות בארץ ישראל: "המועצה לשימור אתרים מתנגדת נחרצות לכריתת העצים, ודורשת לתאם עימה כל מהלך ויוזמות עתידיים במטע ההיסטורי. ככלל, חשוב לבסס מהלכים של תיאום בין פקידי היערות לבין המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל בכל הנוגע ליוזמות כריתה במטעים היסטוריים. זאת, כדי להימנע ממתן אישורי כריתה של נכסי מורשת.

מתודולוגיה של תיעוד והבנת חשיבותו וגבולותיו של המטע, או האתר החקלאי ההיסטורי, תאפשר תכנון נכון ומאוזן של המרכיבים החשובים לשימור, לצד יוזמות של עקירות וכריתות לטובת התחדשות חקלאית".

רקע היסטורי: בשנת 1899 , רכשה חברת יק"א כ- 17 אלף דונם מאדמות סג'רה, במטרה להקים במקום מרכז אזורי להכשרה חקלאית עבור אנשי העלייה השנייה, וכן מרכז שירותים עבור תושבי האזור כולו.

חוות סג'רה נחשבת עד היום לאחד המקומות החשובים ביותר מבחינה היסטורית – הן בתולדות ההתיישבות בארץ ישראל בכלל ובגליל בפרט, והן בתולדות התפתחות ענף החקלאות בארץ.

בין היתר, נוסדו בה ארגונים כמו 'הקולקטיב החקלאי' ו'לגיון העבודה', וכן נערך, על ידי חנה מייזל שוחט, הניסיון הראשון לשלב נשים צעירות בעבודה חקלאית.

הצלחתו של ניסיון זה, הובילה את מייזל שוחט להקים את 'חוות העלמות' המפורסמת בחצר כנרת. על חלק מאדמות החווה, הוקמה ב- 1902 המושבה אילניה, ובחווה עצמה עבדו לתקופות מסוימות לא מעט מאבות היישוב, בהם גם עולה חדש בשם דוד גרין, לימים – בן גוריון. זמן קצר אחרי הקמת החווה, יזם מנהלה דאז, אליהו קראוזה, את נטיעתם של אלפי עצי זית בשטחה.