מכבי חיפה כמקפצת מאמנים לאירופה

בספר השיאים של מכבי חיפה עשוי להרשם שיא נוסף שטרם הושג בישראל: שני מאמנים שלה חותמים באירופה, בהסתמך על הישגיהם בכרמל. יצחק שום שהעלה את הירוקים לקמפיין ראשון מדהים בשלב הבתים,ב-2004, שינה מציאות ביוון. כשפנאתינייקוס שלו דחקה הצידה את אולימפיאקוס, והיה זה בשנת השיא של הכדורגל היווני , זכייה באליפות אירופה בפורטוגל-2004,  בכר האהוד והאהוב בחיפה, אין מי שלא מפרגן לו, יצטרך לפעול בכוכב האדום עם ומול הקהל והתקשורת המטורפים. בכר, הלוואי שתצליח כמו שום

אם וכאשר  ברק בכר יחתום בכוכב האדום, דבר שלפי הדיווחים אמור להתבצע, מכבי חיפה תרשום חדש ונוסף בסדרת ההישגים המפוארת שלה: היא תהיה הישראלית הראשונה שתשלים  שיגור שני מאמנים לאירופה בזכות יכולתם בכרמל. לפני 20 שנה בדיוק, בעקבות המסע הראשון בהיסטוריה, יצחק שום הוחתם כמאמן פנאתינאיקוס אתונה, אחת משתי ספינות הדגל של הכדורגל היווני.

מטבעי, ולאור הניסיון, אני יודע כי עד שזה לא נסגר זה לא נסגר. תמיד אזכור את השיחה עם כדורגלן ישראלי בכיר שעמד לחתום בקבוצת צמרת בלגית, לפני כניסתו לפגישה שהייתה אמורה להיות השלמת הפרוטוקול. שעה קלה לאחר מכן, בשיחה נוספת, גילה כי חלה עצירה של הרגע האחרון והוא לא חתם שם. כמו שהדברים נראים נכון להכנת הכתבה הזו, ברק בכר כן יחתום בכוכב.

למרות שנסיבות הקמת הקשר האירופי של שום ובכר שונות בתכלית, הרי יש להן מכנה משותף חזק אחד: הכוונה להחתמתם היא התצוגות של הירוקה בזמנם. למען הדיוק אפשר להוסיף כי גם רוני לוי (אוניראה וסטיאווה בוקרשט ברומניה) ואברם גרנט (קבוצות אנגליות ובראשן צ'לסי), יצאו לאירופה אחרי קמפיינים בכרמל אבל לא הקמפיינים כאן סללו את הדרך. אולי עזרו.

תכליתית, סיפורו של שום היה מדהים. מי ששימש כעוזרו של שלמה שרף בנבחרת ישראל, שהה בקרית-אליעזר רק עונה אחת, וזו הספיקה להטבעת האשרה היוונית בדרכון. ולא פחות מדהימה היא העובדה שלא הוביל את חיפה לזכייה באליפות, ואפילו לא היה מועמד בטוח להמשיך. בניגוד לברק בכר עכשיו, למשל.

אלא שהסגנון המצוין של חיפה בקמפיין ההוא, ובעיקר הבסתה של אולימפיאקוס, שנואתה ההיסטורית של "פנא"', 0:3 בניקוסיה, משלושער של יעקובו, עשו את ההבדל. פנאתינייקוס שקינאה בהצלחות אולימפיאקוס, אימצה את התזה שמאמן המצליח בצורה מרשימה מול הצ'ילבה, הוא בדיוק האיש הנכון לעשות זאת עבורה.

הטלפון המכריע שהתקבל מאתונה, מצא את שום בדיוק בחגיגת נישואי בנו של שלמה שרף ברמת-הכובש, ולא הרחק מהשולחן של שחר באותו אירוע. כעבור מספר ימים יצא לאתונה ולשמחתי, כשליח "ידיעות אחרונות", הייתי בין עשרות העיתונאים היוונים שהתכנסו בבית מלון יוקרתי בכיכר המרכזית של אתונה.

ההצלחה של שום, בלי שמץ של הגזמה, הייתה פנטסטית. הוא זכה בדאבל היווני, שלא שוחזר עד היום בחלוף 19 שנה. יתר על כן, מאז פיטוריו בעונה השנייה, כשהקבוצה הייתה בכושר מעולה (לך תבין אותם),פנאתינאייקוס זכתה רק באליפות אחת. תואר אליפות אחד ב-19 שנה.

ועוד דבר משמעותי להבנת הענין. עם כל הכבוד לכדורגל היווני של היום, הטוב אולי בדרגה אחת  מהישראלי, אבל לא יותר, יוון הייתה אז בשיאה בהיסטוריה. הייתה זו 2004, השנה שבה יוון הדהימה בזכייה ביורו הנבחרות בפורטוגל!

ברק בכר כאדם ומאמן, שונה משום, כפי שכל אדם שונה מהאחר. ברק בכר מגיע לכוכב כהבטחה עתידית,  עם כל הכבוד להצלחתו בבאר-שבע וחיפה, בסרביה  בעלת המסורת, לפחות ברמת הנבחרת ושחקניה (יותר מהליגה המקומית), רוצים שהכוכב תהיה גורם בשלב הבתים. בכר יצטרך ליותר מקצת טיפת מזל,  הרחק מהארץ ומול אוהדים מטורפים ותקשורת עוקצת, לא יהיה פשוט לעבור את שלב ההסתגלות. כמו כל אחד, שלמד להעריך את ביצועיו ובעיקר אופיו הלא-שחצני של בכר, אני מאחל לו קריירה כמו זו של "סום" (כך ביטאו את שמו באתונה) של יצחק שום.

עם כל הלחץ בסמי עופר, ברק בכר ייצא למבחן ראשון מחוץ לאזור הנוחות שלו. מבחן קשה. כולנו נשמח לשמוע חדשות טובות.